מתי ואיך מוצדק לעדכן עובדים על נסיבות פיטורי חברם לעבודה? בית הדין הארצי לעבודה חידד לאחרונה (03.06.2018) את ההלכה בעניין, כפי שנקבעה כשלוש שנים קודם לכן בפסק הדין בעניין לירן אבידן נ' פלאפון, כאשר קבע כי לצורך עניין ציבורי יש להראות על תסיסה בין העובדים או נסיבות דומות אחרות המצדיקות את העדכון וכי לא ראוי לעשותו בהודעת דואר אלקטרוני, הניתנת לשרשור ולהרחבת התפוצה.
קביעת בית הדין הארצי לעבודה ניתנה אגב דחיית ערעור שהגישה ישראייר כנגד פסק דין שניתן לטובת נציגת מכירות לשעבר בחברת התיירות והתעופה. בפסק-דינו גם שלל בית הדין הארצי את הטענה, כי הפרסום נעשה בתום לב בנסיבות המזכות את החברה להגנה, מאחר וסבר כי לא היה צורך בפרסום פרסונאלי על מנת להעביר את המסר של המותר והאסור בחברה, בנסיבות דומות למקרה, ואף בשל הפרסום רב התפוצה בהודעת הדואר האלקטרוני.
הפרשה התרחשה לפני כשנתיים, לאחר שנציגת המכירות של החברה ניצלה שובר הטבה לחופשה במלון "הוליטל לה פלאיה" שבאילת. במהלך חופשתה ניסתה העובדת, על פי הנטען מטעמים שאינם כשרים, להיכנס לבריכות של מלונות "דן" ו"הרודס", אף שלא התארחה בהם.
כשחזרה מחופשתה נמסרה לעובדת הודעת פיטורין, וכבר באותו יום נשלחה הודעת דואר אלקטרוני למספר עובדי החברה על ידי מנהלה, הנושא את שמה של העובדת, ומציין את פרטי המקרה תוך שהוא מייחס לה עבירת משמעת חמורה.
בעקבות כך הגישה העובדת תביעה בגין לשון הרע נגד חברת "ישראייר" ומנהלה, תוך דרישה לפיצוי של 140,000 שקלים. העובדת הכחישה את המעשים שיוחסו לה וטענה כי התנהלות החברה ומנהלה פגעו בזדון בשמה הטוב.
מהחברה נטען, כי הודעת הדוא"ל אין בה משום לשון הרע אלא "גינוי הכרחי" של מעשים חמורים ואשר נשלחה בתום לב, במטרה לחדד את נורמות ההתנהגות ולמנוע תסיסה בקרב העובדים. בנוסף, טענו להגנת "אמת דיברתי" בעל "עניין ציבורי". בית הדין דחה טענה זו בקביעה כי: "השילוב בין המימד הפרסונלי ובין תפוצתו הפוטנציאלית הרחבה של הפרסום אינו מידתי, והוא חורג מהסביר על פי מבחן אובייקטיבי בנסיבות העניין".
מכאן עולה המסקנה מפסק הדין כי מכתב פיטורין ועילות פיטורין הם לא נושא למשלוח דוא"ל לעובדים, שכן הם ניתנים לשרשור ובכך ישנו פוטנציאל לפגיעה רחבה בזכות לפרטיות. עוד נכתב בפסק הדין כי "מדובר בפרסום יזום ובכתב, שכן ניתן לברור בקפידה את המילים ולהימנע מפגיעה מכוונת".
במקרה הדומה, תביעתה של עובדת (לירן אבידן) כנגד חברת "פלאפון", נטען לשני אירועים המהווים פרסום אסור של לשון הרע. הראשון הוא כי מיד לאחר פיטוריה, זימן המנהל אל משרדו את עובדי הצוות אשר עבדו עמה, עדכן אותם בדבר הפיטורים ושטח בפניהם את טענותיו כלפיה, לרבות טענה כי המערערת לא הייתה לויאלית, פגעה וזלזלה במתכוון. האירוע השני הוא ישיבת צוות בה דיווח המנהל פעם נוספת על פיטורי העובדת, תוך הבעת מורת רוח במילים בוטות מדרך התנהלותה.
בית הדין קבע כי גם אם מדובר בלשון הרע – וגם אם ראוי היה לומר את הדברים בצורה אחרת – מתקיימת ההגנה של "אמת דיברתי" מכוח החוק. בנוסף, קיים "עניין ציבורי" בפרסום בכל הנוגע לציבור אליו כוון – הצוות עמו עבדה – נוכח הצורך ליתן הסבר לפיטורין, למנוע תחושת ניכור ולהחזיר את השקט על כנו, אגב תסיסה שהייתה במחלקתה של העובדת המפורטת. "הדברים שמסר המנהל לעובדים האחרים, גם אם ראוי היה שייאמרו בלשון עדינה יותר, נאמרו באופן סביר ומידתי", נכתב בפסק הדין.
במקרה "ישראייר" בית הדין קבע כי לא היה מקום לפרסום פומבי זה באמצעות דוא"ל בעל פוטנציאל חשיפה רחב ושאינו מידתי: "נבקש להעיר כי בעידן הדיגיטלי חובת הזהירות ביחס למסרים המועברים לעובדים באמצעות הדואר האלקטרוני או יישומים דומים היא מוגברת".
עוד קבעה השופטת רווית צדיק כי: "במקרה דנן פרסום לשון הרע היה ישיר ופרסונלי. שמה הפרטי של העובדת ושם משפחתה אוזכרו בנושא ההודעה, ובהמשך אוזכר שמה בגוף ההודעה שלוש פעמים. גם תוכן ההודעה עוסק בחלק משמעותי במקרה הספציפי של המשיבה, תוך אזכור שמה, ורק לקראת סופו מוסקת מסקנה כללית יותר".
עם זאת, הבהירה השופטת כי הדואר האלקטרוני נוסח כך מתוך רשלנות ולא בכוונת זדון, וכי פורסמה בקרב מצומצם של עובדים, ועל כן פסקה לתובעת פיצוי נמוך של 27,000 שקלים ללא הוכחת נזק.
(עע 36064-09-16)
