המשרד מפרט בפניה כי המידע יותמם, אך רק לאחר שיימסר, מזוהה ומזהה למשרד התקשורת. המשרד מנמק את בקשתו בכך ש"…הצלבת המידע תאפשר קבלת תמונה מלאה על פעילותם של ספקי התקשורת מחד, וכן על מאפייניו של צרכן התקשורת מאידך. מידע זה צפוי לאפשר מעקב אחר רמת התחרות בתתי-השווקים השונים, תוך זיהוי מגמות ושינויים, לרבות מהלכים אנטי-תחרותיים הדורשים את מעורבות המשרד. כמו כן, המידע צפוי לאפשר ביצוע ניתוחים אודות דפוסי צריכת המנויים, דוגמת בחינת תחליפיות בין שירותים, מאפייני קהלי יעד שונים, רווח עודף, ועוד. מידע זה הנו הכרחי לפעילות הרגולטור בשוק משתנה ודינאמי דוגמת שוק התקשרות, הן ברמת קביעת מדיניות האסדרה והפיקוח והן ביישומה השוטף והיומיומי".

אם נפשט זאת, המדינה רוצה להיכנס לנבכי נתוני הצריכה השונים של ענף התקשורת של אזרחיה, ותולה זאת בסעיף 4ג1 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) – סמכות שר התקשורת לדרוש מידע. סעיף רחב מאוד הפתוח לפרשנות ושימוש מתירני, אך לאור העובדה שהזכות לפרטיות היא זכות חוקתית, ספק אם יוכל לגבור על הזכות, אם הדבר יעמוד למבחן משפטי.

המועד האחרון לקבלת תגובת בעלות הרישיונות הינו ה-18.02.2021

הפוסט האח הגדול ממשרד התקשורת: מבקש ליצור מאגר מידע המכיל נתוני תקשורת של כלל לקוחות החברות הופיע ראשון בדן חי ברשת

הבקשה להכיר בתובענה כייצוגית אושרה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, כאשר המבקשים נגד סלקום טענו כי החברה שלחה להם פרסומות אודות מוצרים ושירותים ללא הסכמתם שכללו, בין היתר, הצעות רכישה ושדרוג של מכשירים ניידים, חבילות גלישה, שירותים ועוד, כאשר בהודעות אלה החברה מפנה אותם למוקד טלפוני כדי לבצע את פעולת ההסרה מרשימת התפוצה. כשהלקוחות התקשרו למוקד, התברר להם כי הם מחויבים להמתין דקות ארוכות כשברקע פרסומות נוספות, ופעמים רבות אף ללא מענה. השופט עופר גרוסקופף דחה את הערעור וקבע כי בתנאים מסוימים רשאי עסק לפרסם מוצרים בעלי דמיון למוצרים שאותם הוא מספק ללקוחותיו, וזאת כאשר ישנה אפשרות הסרה בדרך "פשוטה וסבירה" לפי הגדרת חוק התקשורת.

התובענה כללה שתי קבוצות, כאשר הראשונה מורכבת מהמנויים שקיבלו דברי פרסום במסרונים מבלי שנתנו הסכמה מפורשת, ואילו הקבוצה השנייה מורכבת מהמנויים שהתקשרו למענה הקולי במטרה להסיר עצמם מרשימת התפוצה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של הקבוצה הראשונה, וזאת משום שסלקום עמדה בתנאים המצטברים הקבועים בחוק התקשורת לקבלת הסכמה בעל-פה מלקוח, תנאים אשר מתירים לעוסק לשלוח דבר פרסומת לרשימת לקוחותיו מבלי שהדבר יהווה הפרה של איסור הקבוע בחוק. לעומת זאת, קיבל המחוזי את תביעתה של הקבוצה השנייה בעקבות מנגנון ההסרה הלקוי בהודעות הפרסום של החברה.

ערעור שהוגש לעליון על-ידי לקוחות החברה מהקבוצה הראשונה נדחה פה אחד על-ידי שופטי העליון, וזאת משום שהתקיימו התנאים לתחולת החריג לשליחת הודעות ללא הסכמה מראש בכתב על-פי חוק התקשורת: דבר הפרסום נשלח ללקוחות שמסרו מרצונם את פרטיהם לעסק במסגרת התקשרות או מו"מ; נמסרה ללקוח הודעה כי בכוונת העוסק לכלול אותו ברשימת התפוצה (תנאי ההודעה); ללקוח ניתנה הזדמנות, שלא נוצלה, לסרב להיכלל ברשימת התפוצה ודבר הפרסום שנשלח מתייחס למוצר או שירות דומה לזה שלגביו נמסרו פרטי הלקוח.

עוד הוסיפו השופטים כי ללקוח של סלקום עשוי להיות עניין בפרסומות הנוגעות למגוון השירותים הללו, והם מהווים חלק מההיצע הכללי שמעמידה סלקום לטובת לקוחות הסלולר שלה. לבסוף קבעו השופטים כי התובענה הייצוגית תתברר בהמשך רק בנושא אופן היציאה מרשימת התפוצה בלבד.

ע"א  534/17

הפוסט העליון על הסכמה ל'ספאם': ניתן לקבל הסכמה בע"פ גם לאחר מסירת פרטי ההתקשרות ולמגוון שירותים הופיע ראשון בדן חי ברשת

השופטת דפנה ברק ארז קבעה במסגרת החלטה שנתנה,  כי פרשנות לפיה החוק אינו חל כלל על הודעות בפייסבוק עלולה להוביל לתוצאה לא רצויה, לפיה אדם המבקש מאדם אחר מפורשות לחדול משליחת הודעות פרסומיות, לא יהיה כפוף להסדרים הקבועים כיום. עם זאת, הוסיפה השופטת כי "על-מנת להימנע מתוצאה בלתי-רצויה בכיוון ההפוך – דומה כי הקביעה איזו הסכמה לקבלת מסרים ברשת הפייסבוק תיחשב למפורשת, צריכה להיות מושפעת ממאפייניה של הרשת".

ביהמ"ש העליון ציין כי שתי השאלות שהוצגו בקשר לפייסבוק וחוק הספאם – האם יש להתייחס להודעה בפייסבוק כ'הודעה אלקטרונית', ומה נחשבת 'הסכמה מפורשת' בפייסבוק, קשורות זו בזו, וכי קביעה שהחוק אינו חל על פייסבוק בעייתית בימים אלה, אך כך גם קביעות גורפות שאומרות כי קבלת הצעת חברות אינה מהווה הסכמה.

למרות זאת, העליון נמנע מלהכריע סופית בשאלת היישום של חקיקת הספאם בהקשרן של רשתות חברתיות, בין היתר היות שהיריעה המשפטית והעובדתית לא נפרסה בתיק הספציפי שהגיע אליו במלואה.

(רע"א  3599/18)

הפוסט העליון: יש לבחון את תחולת חוק הספאם על הודעות בפייסבוק הופיע ראשון בדן חי ברשת

בהתאם לתיקון שהתקבל יתוקן סעיף 30א(ד) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ויתווסף לו סעיף משנה בנוסח הבא: "בעסקה בין מפרסם לבין נמען לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, יראו את הנמען כמי שנתן הודעת סירוב במועד סיום ההתקשרות, לרבות אם ההתקשרות הסתיימה בשל הודעת ביטול שניתנה כדין".

התיקון עתיד להטיל על חברות המנהלות רשימת דיוור פרסומי ('ספאם'), לשנות את דרך ההתנהלות שלהן בניהול רשימה זו, כך שיתאפשר להן למחוק מהרשימה את אותם לקוחות שיגרעו מהרשימה בשל תיקון החוק החדש.

הפוסט תיקון לחוק ה'ספאם': התנתקות לקוח מחברה תהווה הודעת סירוב ל'ספאם' הופיע ראשון בדן חי ברשת

על פי המצב החוקי הנוכחי, לקוח שנתן את הסכמתו לחברה לשלוח לו מסרים פרסומיים ('ספאם') לא נחשב כמי שחזר בו מהסכמתו, עם עזיבתו את החברה והפסקת יחסי צרכן – לקוח ביניהם. בהתאם לכך חברות היו יכולות להמשיך ולשלוח פרסומות ללקוחות שעזבו אותם. מתנגדי התיקון לחוק טענו בהקשר לכך, שעל פי חוק ה'ספאם' כל הודעה חייבת להכיל אפשרות הסרה מרשימת התפוצה, ולכן ללקוח העוזב יש תמיד הזדמנות לבטל את הסכמתו בכל הודעה שהוא מקבל. למרות זאת סברה ועדת הכלכלה כי יש לתקן את החוק בנושא.

על פי התיקון נקבע כי "בעסקה מתמשכת בין מפרסם שהוא עוסק ובין נמען שהוא צרכן, לרבות בעסקה כאמור להספקת גז בין צרכן גז לספק גז, יראו את ביטול ההתקשרות או את סיומה כמתן הודעת סירוב".

ההצעה צפויה לעלות בשבועות הקרובים לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת ועם פרסומה ברשומות תיכנס לתוקף.

הפוסט תיקון לחוק ה'ספאם': לקוח שעוזב חברה ייחשב כמי שביטל הסכמתו לקבלת פרסומות ממנה הופיע ראשון בדן חי ברשת