משרד התקשורת פנה לאחרונה (19.01.2021) אל בעלות הרישיונות בשוק התקשורת (חברות ספקיות הטלפוניה, הטלוויזיה הרב-ערוצית, ספקיות הגישה לאינטרנט ורבים אחרים), בדרישה לקבל מידע אודות כל לקוחותיהם – הפרטיים והעסקיים כאחד. המידע המבוקש רחב – החל ממספר דקות השיחה החודשי של לקוח, פרטיו המדויקים (לרבות כתובת מדויקת לרמת הדירה) ועד לשעות הצפייה בטלוויזיה ומספר הממירים שבביתו. הדרישה היא בשלב זה טיוטה הפתוחה להערות הציבור.
המשרד מפרט בפניה כי המידע יותמם, אך רק לאחר שיימסר, מזוהה ומזהה למשרד התקשורת. המשרד מנמק את בקשתו בכך ש"…הצלבת המידע תאפשר קבלת תמונה מלאה על פעילותם של ספקי התקשורת מחד, וכן על מאפייניו של צרכן התקשורת מאידך. מידע זה צפוי לאפשר מעקב אחר רמת התחרות בתתי-השווקים השונים, תוך זיהוי מגמות ושינויים, לרבות מהלכים אנטי-תחרותיים הדורשים את מעורבות המשרד. כמו כן, המידע צפוי לאפשר ביצוע ניתוחים אודות דפוסי צריכת המנויים, דוגמת בחינת תחליפיות בין שירותים, מאפייני קהלי יעד שונים, רווח עודף, ועוד. מידע זה הנו הכרחי לפעילות הרגולטור בשוק משתנה ודינאמי דוגמת שוק התקשרות, הן ברמת קביעת מדיניות האסדרה והפיקוח והן ביישומה השוטף והיומיומי".
אם נפשט זאת, המדינה רוצה להיכנס לנבכי נתוני הצריכה השונים של ענף התקשורת של אזרחיה, ותולה זאת בסעיף 4ג1 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) – סמכות שר התקשורת לדרוש מידע. סעיף רחב מאוד הפתוח לפרשנות ושימוש מתירני, אך לאור העובדה שהזכות לפרטיות היא זכות חוקתית, ספק אם יוכל לגבור על הזכות, אם הדבר יעמוד למבחן משפטי.
המועד האחרון לקבלת תגובת בעלות הרישיונות הינו ה-18.02.2021
