המחלוקת בעניינים שהובאו בפני סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, השופט חגי ברנר, עניינה בהתנגדותו של המשיב לחיפושם של המפרקים בהליכי חדלות פירעון של 12 חברות שונות, ב-4 תיבות מייל אישיות שלו. המשיב ביסס עמדתו על כך שלא הוכח שעיון זה נחוץ להליך הפירוק ושיש חשש סביר ומבוסס שמידע זה ידלוף לתקשורת, ושפרטיותו תיפגע.

ביהמ"ש בפסיקתו קבע שאין לתת במקרה זה את הבכורה לזכות לפרטיות, וכי ענייננו מקרה חריג בו נדרש לאזן בין הזכויות. ביהמ"ש נימק פסיקתו על מספר אדנים. ראשית, מתוקף תפקידם למפרקים יש זכות נרחבת לעיון במידע, ונדרש לסייע להם בכך; שנית, כיוון שהמפרקים הם בעלי תפקידים המשמשים כקציני בימ"ש החשש לפגיעה בפרטיות קטן לעין שיעור; שלישית, מהודאת המשיב כי נוהג למחוק תכתובות הנוגעות בעניין, ונוכח הנחיתות האינפורמטיבית בהם נמצאים המפרקים יש חשש להעלמת תכתובות רלוונטיות והכבדה ממשית על ניהול ההליך.

באיזון זה קבע השופט ברנר כי יש להגביל את רשימת המילים לחיפוש ל-50 מילים, אשר לכל אחת יצורף נימוק להופעתה. וככל שהחיפוש יעלה מסכמים עם חסיון עו"ד לקוח הם ידונו בנפרד.

(חדל"ת 5936-10-19, 6089-10-19, 6145-10-19, 6275-10-19).

הפוסט המחוזי ת"א: בענייני חדלות פירעון הזכות לפרטיות אינה גוברת על זכויות העיון והחקירה הופיע ראשון בדן חי ברשת

השופטת שושנה שטמר פסקה: "אדם מצפה לכך שהוא נמצא בסביבה אינטימית והוא מבצע פעולות שהן אינטימיות ושבדרך כלל לא היה רוצה להיחשף לרבים בעת ביצועם. דעתי היא כי חדר הכיורים הוא מקום שבו אדם מצפה לפרטיות ולכך שאחר לא יחזה בו: הקרבה לתא השירותים עושה את גם את חדר הכיורים למקום אינטימי. קורה שאדם שוכח לנעול את הדלת והיא נפתחת על ידי אחר; אדם יוצא מחדר השירותים, מיישר ומסדר בגדיו, רוחץ ידיו, מסתכל בראי, מסרק שערו,  מנגב פניו, לעתים מחליף חולצה, נשים נוהגות להיטיב איפורן, קורה גם שאדם שחש ברע ימהר ליחידת השירותים על מנת להקיא או לרחוץ פניו: כל אלו פעולות שאדם עושה משום שהוא מצפה לפרטיות. צילומו באזור זה היא מביכה, מכעיסה ומטרידה. לפיכך, דעתי היא שחדר הכיורים קרוב באפיונו כרשות היחיד מאשר כמקום ציבורי, והוא זכאי להגנה על פרטיותו בעת שהותו ביחידת השירותים".

השופטת שטמר דחתה את הטענה כי המצלמות הותקנו במקום כדי להבטיח את ניקיונו וקבעה ביחס לכך: "דעתי היא כי ישנם אמצעים אחרים שפגיעתם פחותה יותר" כדי להבטיח מטרה זו. עוד קבעה כי "נראה כי הכף הייתה נוטה להתיר התקנת מצלמות בתוך חדר הכיורים, אם המטרה הייתה מטרה של בטחון ובטיחות, כגון שיש חשש כי אדם הפוגע מינית נכנס מדי פעם לחדר הכיורים ופועל בתוכם. מטרה כזו לא נטענה על ידי המשיבים".

לבסוף נמנעה השופטת שטמר להטיל פיצוי לטובת המערער, לאחר שקיבלה את טענת המשיבים כי המצלמות שהותקנו על-ידם, היו מצלמות דמה בלבד וכי אם התובע היה פונה אליהם לפני הגשת תביעתו, דבר שלא עשה, עובדה זו הייתה מתבררת לו ומייתרת את תביעתו.

(ע"א 22136-09-20 בוירסקי נ' יסקרוביץ ואח')

הפוסט המחוזי חיפה: מצלמה בחדר הכיורים ביציאה מתאי שירותים ציבוריים מהווה פגיעה בפרטיות הופיע ראשון בדן חי ברשת

על פי החוק המוצע, החקיקה תתקבל כהוראת שעה שתהא תקפה לשלושה חודשים בלבד. הכוונה מאחורי החקיקה הינה עידוד אנשים להתחסן בסיוע גורמים ברשויות המקומיות, אשר יפעלו בדרכים שונות, לרבות פנייה אישית לציבור שעדיין לא התחסן. הפנייה תהא במטרה לברר את הסיבות לכך שלא נעשה עדיין חיסון תוך סיוע במציאת מקום החיסון הקרוב לביתו של אותו אדם.

המידע שיועבר יכלול פרטים בסיסיים בלבד ומטרת השימוש בו תוגבל רק לטובת עידוד התושבים להתחסן. מעבר לכך יהא אסור לרשות לעשות במידע כל שימוש אחר. תושב שקיבל מהעירייה הודעה שתעודד אותו להתחסן בעקבות המידע ממשרד הבריאות, יהיה רשאי לבקש להסיר את שמו מהרשימות.

הדיון שקדם לאישור הצעת החוק התמקד בשאלת הפגיעה בפרטיות הנובעת מהעברת הרשימות של מי שלא התחסן לרשויות המקומיות. סביב כך התריע בדיון עו"ד ראובן אידלמן, היועץ המשפטי של הרשות להגנת הפרטיות, כי "יש כאן מהלך תקדימי של עירוב הרשויות המקומיות בהיבטי בריאות הציבור. הוועדה צריכה לבחון האם היתרון שיש לרשויות המקומיות בעידוד התחסנות הוא כזה שמצדיק מידע אישי על כל תושב ותושב, להבדיל ממידע סטטיסטי". למרות הדברים, אושר בסופו של דבר החוק לקריאה שנייה ושלישית.

הפוסט העברת מידע על מי שלא התחסן –  אושרה בוועדת העבודה והרווחה הופיע ראשון בדן חי ברשת

מה הפך את שנת 2020 לשנת מפתח? אין ספור אירועים. ענקיות הטכנולוגיה הובאו בזו אחר זו למשכן הקונגרס לחקירות צולבות, בראשית בענייני תחרות, דרך פגיעה בפרטיות ועד השילוב של היעדר תחרות יחד עם שימוש במידע אישי. חברת שירביט זכתה למצעד תקשורתי לאור אירוע אבטחת מידע, אשר הבהיר לנו כי מידע אישי מצוי גם במקומות אשר לא בהכרח שמים אותו בפוקוס הצמיחה העסקי שלהן, במקומות אשר כל אחד ואחד מאיתנו פוגש בין אם הוא רוצה או לא.

נושא שזכה לפחות התעניינות תקשורתית הוא העברת מידע בין מדינות, עם ביטול מגן הפרטיות שאפשר העברה קלה יחסית בין האיחוד האירופי לחברות בארה״ב, ובחינה מחודשת של ההכרה בישראל על ידי האיחוד האירופי כמדינה בעלת סטנדרט מספק. לאחרון, משמעויות כלכליות אדירות עבור המשק הישראלי.

מלבד אלו, נושא אשר אתו פתחנו את השנה ואיתו אנו פותחים את השנה הנוכחית, דליפת פנקס הבוחרים, הכולל מידע אישי כמעט על כולנו, מאפליקציית אלקטור אשר הייתה בשימוש בסבב הבחירות של 2020. אירוע זה ממחיש טוב מכולם כיצד נושא הפרטיות אינו שמור עוד לענקיות הטכנולוגיה. למעשה, מעולם לא היה.

מדינת ישראל חייבת להביא את המידע שלנו והסדרת השימוש בו, לעדיפות עליונה. מספר רב של הצעות חוק יושבות בקנה וממתינות לעלות על סדר היום, האיחוד האירופי בוחן אותנו בעניין, וקצב אירועי אבטחת המידע עולה ועולה. 2021 חייבת להיות מוקדשת לפרטיות, של כולנו.

הפוסט הפרטיות 2020, עם תחילת 2021 הופיע ראשון בדן חי ברשת

חקירות אפידמיולוגיות נערכות במטרה לקטוע את שרשרת ההדבקה באמצעות איתור מגעים של חולי קורונה. יחד עם זאת, מעצם תכליתן של חקירות אלה נחשף, נאסף ומועבר מידע אישי ורגיש על המתוחקרים, כולל פרטים דמוגרפיים, מצב משפחתי ומידע על מצב בריאותי. הסכנה: המידע שמסופק למשרד הבריאות עלול לזלוג, להיחשף וכן להיות מוצלב עם פרטי מידע אחרים.

פרסום מסמך הדגשים של הרשות להגנה על הפרטיות במסגרת חקירות אפידמיולוגיות, מציג כיצד יש לנהוג בעת ביצוע חקירות אלה, הן לגורמים החוקרים והן לנחקרים, וזאת לשם צמצום הפגיעה בפרטיות שנעשית בעת ביצוען. מסירת המידע שמסופק לחוקרים עלולה להביא לפגיעה קשה בפרטיותם של מתוחקרים ואנשים שהיו עימם בקשר. לאור הרגישות והסיכונים לפרטיות הציבור, הרשות מדגישה כי על הגורמים העורכים חקירות אפידמיולוגיות להיות מודעים להוראות הדין ולהיבטים השונים הנוגעים לאבטחת המידע.

פרסום המסמך נועד, בין היתר, להטמיע תפיסה של "עיצוב לפרטיות" (Privacy by Design) ועקרונות דיני הגנת הפרטיות במטרה לצמצם את איסוף המידע ועיבודו למינימום ההכרחי, כבר משלב החקירה ולכל אורך מחזור החיים של המידע והשימוש בו. בתוך כך, הרשות מבצעת בימים אלה הדרכות רוחביות לגורמים החוקרים, וכן החלה לנקוט בהליכי פיקוח מנהליים לשם בחינת עמידתם של הגורמים החוקרים בהוראות החוק.

עיקרי הדגשים שעולים במסמך הם שאין בסמכותו של גורם מסייע (שאינו עובד במשרד הבריאות) לחייב את המתוחקר למסור מידע אישי; המידע שייאסף יישמר במאגר מידע מאובטח ורק לשם איתור מגעים עם חולי קורונה אחרים; על השאלות להיות רלוונטיות למטרת החקירה בלבד; איסור לחייב שיתוף מידע מאפליקציית המגן או מהיסטוריית המיקומים באפליקציות נוספות במכשירו של המתוחקר, אלא בהסכמתו; איסור על שימוש בחשבונות דוא"ל פרטיים (כדוגמת חשבון ג'ימייל) להעברת מידע על-אודות מתוחקרים.

כמו כן, המסמך מתייחס גם למעסיקים ומתשאלים במקומות העבודה, ומדגיש כי אין לאסוף מידע ואין לשאול שאלות בדבר מגעים של מתוחקר, אלא עם עובדים אחרים באותו מקום העבודה, וכן אין להשתמש במצלמות המותקנות במרחבים הציבוריים שבשטח מקום העבודה לצרכי חקירה, אלא לאחר יידוע מראש של ציבור העובדים.

הפוסט הרשות להגנת הפרטיות: כך פרטיותכם תישמר בעת עריכת חקירות אפידמיולוגיות הופיע ראשון בדן חי ברשת

לאחרונה, לארבע מתוך החמש היה הכבוד להתארח במושב הקונגרס האמריקאי לחקירה צולבת בדבר שימוש בכוח מופרז. כוח מונופוליסטי, כמובן. כנגד אפל נטען כי היא מחייבת חברות אשר מעלות אפליקציות לחנות האפליקציות שלה לאפשר תשלומים (In-App), מהם היא גוזרת כשלושים אחוזים. צריך להרוויח. על רקע האמירות והטענות ששטחו בפני אפל בקונגרס, קם קול צעקה. מפתחים רבים הודו כי דרישות כאלו אכן עלו מאפל, וחברה אחת הגדילה לעשות ואף יצאה למלחמה מוכרזת – חברת Epic Games הידועה בשל משחק ה-Fortnite שבבעלותה. אפיק פרסמו סרטון המתגרה באפל, על רקע סרטון ישן יותר שאפל פרסמו בעבר, אשר התגרה במעצמה דאז – IBM. כתגובה, אפל הורידו את המשחק מחנות האפליקציות.

כאשר יש שתי חנויות אפליקציות מרכזיות בעולם המובייל, ואפל הבעלים של אחת מהן, וכאשר שתי חברות מרכזיות אשר מייצרות מכשירי טלפון חכמים השולטות בשוק, ואפל היא אחת מהן – אמורה להיווצר אצלנו מעין תחושת אי נוחות. ימים ושבועות חלפו, Fortnite עדיין איננה בנמצא בחנות האפליקציות של אפל, ואפל מחליטה לצאת בפרסומת חדשה. Some things shouldn't to be shared – פרסומת שעניינה פרטיות. אם ניתן לזקוף עניין אחד לזכות אפל, זה האופן בו טענה לשמירה על ערך הפרטיות בחברה לאורך השנים. כמובן, הכל יחסי ושמירה על פרטיות איננה עניין בינארי בעולם הטכנולוגי בו אנו חיים, זה לא מצב של כן או לא, אלא מצב של כמה ואיך. עם זאת, בשורה אחת עם יתר חברותיה לשימוע, ניתן לחשוב כי אפל היא אכן אבירת הפרטיות בחבורה הנכבדה.

צפייה חוזרת בפרסומת שהעלתה אפל, מעלה מחשבות באשר לתזמון שלה, הרי אפל איננה נדרשת להגן על עצמה רק מפני הקונגרס האמריקאי, אפל נמצאת במאבקי כוחות אל מול המעצמות הטכנולוגיות השונות, ומנסה לשמור כל עת על מעמדה כמונופול בעולמות בהן נמצא משלח ידה. נדמה כי בסאבטקסט של הפרסומת, כך בעיני המתבונן כמובן, ניתן אולי למצוא רמזים לטענות בדבר פגיעה בפרטיות מצד המתחרות שלה. האם אימוג'י מקורו לא בוואטסאפ, אשר נמצאת בבעלות פייסבוק היום? כאשר אדם צועק ברכבת אודות היסטוריית הגלישה שלו, קל להיזכר במנוע החיפוש של גוגל.

ראוי לציין, כי אפל נקשרה בפרשיות פגיעה בפרטיות בעצמה, כמו הגילוי כי עובדי קבלן האזינו לסוגי הקלטות של סירי. מילא, חרטה אפל על דגלה את ערך הפרטיות, אך לא בטוח כי היא מוסמכת לקבוע איזו אפליקציה תהא זמינה להורדה בחנות – הרי אין עוד חנויות, לא עוד הרבה. הפרסומת מסתיימת באמירה – iPhone helps keep that away. אפל הופכת עצמה לרגולטור בעניין, ללא הסמכה רשמית. מדוע נדרשת חברה המפתחת אפליקציה אשר יעודה לישראל, לעמוד בתנאי הדין האירופי ובניואנסים של אפל? אין חולק כי שמירה על פרטיות צרכנים ומשתמשים היא כלי לשימור ושיפור מוניטין, אך נראה כי ההכרזה של אפל בפרסומת איננה אלא מתן לגיטימציה עצמית לסינון נוסף של אפליקציות מהחנות, כפי שכבר נטען שעשתה בעבר. אפל אולי שומרת לנו על הפרטיות, אך זו נראית כמו הכרזת מלחמה.

הפוסט האם הכרזת אפל על שמירתה על הפרטיות ריקה מתוכן? הופיע ראשון בדן חי ברשת