נושא הפרטיות תופס תאוצה כבר כמה שנים, אולם נדמה שב-2020 הנושא תפס כל כך הרבה תאוצה, עד שאנחנו, האנשים ברחוב, הבנו עד כמה זה נוגע לנו. אם בעבר הבנו כי המידע האישי הוא משאב המשמש את חברות הטכנולוגיה, היום אנו מבינים כי הוא בשימוש חוצה משק. אם בעבר הבנו כי המידע האישי שווה כסף, היום אנו מבינים כי הוא ראוי להגנה.
מה הפך את שנת 2020 לשנת מפתח? אין ספור אירועים. ענקיות הטכנולוגיה הובאו בזו אחר זו למשכן הקונגרס לחקירות צולבות, בראשית בענייני תחרות, דרך פגיעה בפרטיות ועד השילוב של היעדר תחרות יחד עם שימוש במידע אישי. חברת שירביט זכתה למצעד תקשורתי לאור אירוע אבטחת מידע, אשר הבהיר לנו כי מידע אישי מצוי גם במקומות אשר לא בהכרח שמים אותו בפוקוס הצמיחה העסקי שלהן, במקומות אשר כל אחד ואחד מאיתנו פוגש בין אם הוא רוצה או לא.
נושא שזכה לפחות התעניינות תקשורתית הוא העברת מידע בין מדינות, עם ביטול מגן הפרטיות שאפשר העברה קלה יחסית בין האיחוד האירופי לחברות בארה״ב, ובחינה מחודשת של ההכרה בישראל על ידי האיחוד האירופי כמדינה בעלת סטנדרט מספק. לאחרון, משמעויות כלכליות אדירות עבור המשק הישראלי.
מלבד אלו, נושא אשר אתו פתחנו את השנה ואיתו אנו פותחים את השנה הנוכחית, דליפת פנקס הבוחרים, הכולל מידע אישי כמעט על כולנו, מאפליקציית אלקטור אשר הייתה בשימוש בסבב הבחירות של 2020. אירוע זה ממחיש טוב מכולם כיצד נושא הפרטיות אינו שמור עוד לענקיות הטכנולוגיה. למעשה, מעולם לא היה.
מדינת ישראל חייבת להביא את המידע שלנו והסדרת השימוש בו, לעדיפות עליונה. מספר רב של הצעות חוק יושבות בקנה וממתינות לעלות על סדר היום, האיחוד האירופי בוחן אותנו בעניין, וקצב אירועי אבטחת המידע עולה ועולה. 2021 חייבת להיות מוקדשת לפרטיות, של כולנו.
