מרצה בפקולטה למשפטים נחשף לסדרה ארוכה של פרסומים שבוצעו על-ידי סטודנטית שלו במשך כשנתיים. תוכן הפרסומים נסב על אירוע, שלטענת הסטודנטית מהווה הטרדה מינית שבוצעה כלפיה על-ידי המרצה בעשותו שימוש במילה "כוסית" בהרצאה בדיני נזיקין, בה היא נכחה, ואף התייחסותו לנושאי ניתוחי הגדלת חזה. לאחר דחיית התלונה והערר שהגישה הסטודנטית למערך התלונות כנגד הטרדות מינית במכללה, ועם גניזת תלונתה על-ידי לשכת עוה"ד ולבסוף הגשת תלונה לביה"ד האזורי לעבודה שגם היא נדחתה, החליטה הסטודנטית לפרסם שורה של פרסומיים פומביים כנגד המרצה באופנים שונים ובמדיות שונות. המרצה תבע את הסטודנטית בגין הפרסומים הפוגעניים העולים לכדי פרסום לשון הרע, בבית המשפט שלום בת"א, ונפסק כי יש לקבל את תביעתו ולחייב את הסטודנטית בעוולת פרסום לשון הרע בגין שני פרסומים בפייסבוק, מתוך כלל הפרסומים הרבים, המזכירים את שמו של המערער. ביהמ"ש חייב אותה לשלם פיצויים בסך 50,000 ש"ח. המרצה לא השלים עם פסק דיני ומשכך הגיש את הערעור לבית-משפט מחוזי.

על אף שביהמ"ש קבע כי יש לפצותו בגין שני הפרסומים, לדעת המערער היה מקום לפצותו לא רק בגינם אל בגין החלק הארי של 23 הפרסומים האחרים. המערער סבור כי שתי התלונות שהגישה המשיבה (הסטודנטית) נגדו עולות לכדי פרסום לשון הרע, ובכלל זה משיג על כך שבית המשפט קמא נמנע מפסיקת הפיצוי הסטטוטורי המקסימלי בהתאם לממצאיו.

השופטת, יהודית  שבח, ראש ההרכב, פסקה כי מעבר לשני הפרסומים שנמצאו בבית-המשפט קמא, ישנם שני פרסומים נוספים שפורסמו ברשת הפייסבוק העולים לכדי פרסום לשון הרע כלפי המערער. נוכח היותם כאלו אשר פורסמו "בזמן אמת" באולם ההרצאות, שבו נמצאים המערער והמשיבה, ואשר מצביעה עליו כמי שביצע את מעשה המינית. באשר לערעור בסוגיית גובה הפיצוי, במשך כשנתיים ימים מצא המערער את עצמו מעת לעת נושא לפרסום כזה או אחר שניזום על-ידי המשיבה. מדובר בפרסומים אובססיביים, מוגזמים, בלתי מידתיים, בהיקף תפוצה רב ביותר – הן מבחינת היקף הנחשפים, הן מבחינת התקופה לאורכה בוצעו והן מבחינת תוכנם.

לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי קיומם של ארבעת פרסומים הנחשבים לפי החוק כפרסומי לשון הרע, והוכחה כוונה לפגוע, תוך התחשבות הנוסח הזהה של הפרסומים, ובמשיבה שעתידה לפניה. השופטת החליטה לקבל את הערעור ופסקה לזכות את המערער  פיצויים בסך 260,000 ₪.

ע"א 35127-03-19

הפוסט הגדלת פיצויים בתביעת לשון הרע – מרצה נגד סטודנטית שטענה שהטריד מינית הופיע ראשון בדן חי ברשת

בית המשפט המחוזי חזר על ההלכה שנקבעה בעליון עוד בפרשת פואד חיר לפיה גם פעולה בזדון ובחוסר תום לב אינה מספיקה כדי להשמיט את ההגנה המוחלטת שנקבעה בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, על שלל המצבים המפורטים בסעיפי המשנה שלו. מנגד נקבע כי יש לפרש את ההגנה המוקנית לרשות מוסמכת על פי סעיף 13(9) לחוק באופן דווקני ומצמצם ואין להרחיבה מעבר למתחייב על פי לשון החוק.

העניין נשוא התיק עסק בתלונות שהוגשו נגד משה דבוש, דירקטור בקק"ל (המערער והתובע בתביעה נשוא הערעור). לצורך ברור התלונות מינתה קק"ל, על פי נוהל הפנימי שלה, את השופטת הבוררת, דיתה פרוז'ינין. במסגרת תפקידה  דרשה הבוררת מהמשיב ניסן צ'אלניק, שהינו עובד בקק"ל, להתייצב בפניה לשם מסירת ידיעות או מסמכים. דבוש, טען כי המשיב מסר לבוררת דברי שקר, אשר נועדו להשחיר את פניו ולהציגו כעבריין אלים המתנהל בדרך אגרסיבית, מאיימת המגיעה כדי טרור. אמירות אלה בפני השופטת הבוררת מהוות, לטענתו בכתבי התביעה, הוצאת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב.

השופטת עינת רביד קבעה כי מסמכים שהוצגו בפני הבוררת הפנימית בקק"ל הוצגו על-פי היתר של רשות מוסמכת ומכאן עונים על הגדרת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. על בסיס קביעה זו דחתה השופטת על הסף את טענות המערער, וזאת בהינתן שסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע קובע כי מקרה הנופל בגדרו לא יבסס עילה למשפט אזרחי, אפילו אם הוא אכן מהווה פרסום "לשון הרע", וגם אם היה כוזב ונעשה בזדון או חוסר תשומת לב.

מכאן קבעה השופטת רביד כי יש לדחות את הערעור בכל הנוגע לסוגיית הפרסום שנעשה בפני השופטת המבררת, וקבעה כי המערער ישלם למשיב את הוצאות הערעור בסך של 20,000 ₪. לקביעות השופטת רביד הצטרפו יתר חברי ההרכב, השופטים שאול שוחט ונפתלי שילה.

עא (ת"א) 76468-01-19

הפוסט מחוזי ת"א: בוררת בקק"ל פעלה על-פי היתר של רשות מוסכמת ואין עילת תביעה בלשון הרע על המתנהל בפניה הופיע ראשון בדן חי ברשת