תביעת לשון הרע בשל שורת פרסומים פוגעניים יכולה להוביל לפיצויים בסכומים משמעותיים. מרצה הגיש תביעת לשון הרע כנגד סטודנטית שהוציאה את דיבתו בשורת פרסומים פוגעניים בהן צוין כמטרידן מיני. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בשלב הערעור, הגדיל את הפיצוי שניתן למרצה בערכאת השלום ופסק (23.03.20) כי על הנתבעת לשלם פיצויים בסך 260,000 שקלים, לאחר שקבע כי ארבעה מבין הפרסומים שהיו נעשו בניגוד לחוק חוק איסור לשון הרע.
מרצה בפקולטה למשפטים נחשף לסדרה ארוכה של פרסומים שבוצעו על-ידי סטודנטית שלו במשך כשנתיים. תוכן הפרסומים נסב על אירוע, שלטענת הסטודנטית מהווה הטרדה מינית שבוצעה כלפיה על-ידי המרצה בעשותו שימוש במילה "כוסית" בהרצאה בדיני נזיקין, בה היא נכחה, ואף התייחסותו לנושאי ניתוחי הגדלת חזה. לאחר דחיית התלונה והערר שהגישה הסטודנטית למערך התלונות כנגד הטרדות מינית במכללה, ועם גניזת תלונתה על-ידי לשכת עוה"ד ולבסוף הגשת תלונה לביה"ד האזורי לעבודה שגם היא נדחתה, החליטה הסטודנטית לפרסם שורה של פרסומיים פומביים כנגד המרצה באופנים שונים ובמדיות שונות. המרצה תבע את הסטודנטית בגין הפרסומים הפוגעניים העולים לכדי פרסום לשון הרע, בבית המשפט שלום בת"א, ונפסק כי יש לקבל את תביעתו ולחייב את הסטודנטית בעוולת פרסום לשון הרע בגין שני פרסומים בפייסבוק, מתוך כלל הפרסומים הרבים, המזכירים את שמו של המערער. ביהמ"ש חייב אותה לשלם פיצויים בסך 50,000 ש"ח. המרצה לא השלים עם פסק דיני ומשכך הגיש את הערעור לבית-משפט מחוזי.
על אף שביהמ"ש קבע כי יש לפצותו בגין שני הפרסומים, לדעת המערער היה מקום לפצותו לא רק בגינם אל בגין החלק הארי של 23 הפרסומים האחרים. המערער סבור כי שתי התלונות שהגישה המשיבה (הסטודנטית) נגדו עולות לכדי פרסום לשון הרע, ובכלל זה משיג על כך שבית המשפט קמא נמנע מפסיקת הפיצוי הסטטוטורי המקסימלי בהתאם לממצאיו.
השופטת, יהודית שבח, ראש ההרכב, פסקה כי מעבר לשני הפרסומים שנמצאו בבית-המשפט קמא, ישנם שני פרסומים נוספים שפורסמו ברשת הפייסבוק העולים לכדי פרסום לשון הרע כלפי המערער. נוכח היותם כאלו אשר פורסמו "בזמן אמת" באולם ההרצאות, שבו נמצאים המערער והמשיבה, ואשר מצביעה עליו כמי שביצע את מעשה המינית. באשר לערעור בסוגיית גובה הפיצוי, במשך כשנתיים ימים מצא המערער את עצמו מעת לעת נושא לפרסום כזה או אחר שניזום על-ידי המשיבה. מדובר בפרסומים אובססיביים, מוגזמים, בלתי מידתיים, בהיקף תפוצה רב ביותר – הן מבחינת היקף הנחשפים, הן מבחינת התקופה לאורכה בוצעו והן מבחינת תוכנם.
לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי קיומם של ארבעת פרסומים הנחשבים לפי החוק כפרסומי לשון הרע, והוכחה כוונה לפגוע, תוך התחשבות הנוסח הזהה של הפרסומים, ובמשיבה שעתידה לפניה. השופטת החליטה לקבל את הערעור ופסקה לזכות את המערער פיצויים בסך 260,000 ₪.
ע"א 35127-03-19
