אז איך זה קרה שחוק שנועד להגן על זכות חשובה כל-כך מעלה אבק כל כך הרבה שנים? פשוט, כי מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת לא חשבו בכל השנים האלה, שהנושא הזה באמת חשוב. אחרת כבר מזמן היה לנו חוק מעודכן יותר. אבל כאשר הנושא כבר עלה על סדר היום, הוויכוח מה צריך לשנות ואיך, האפיל על קידומו של החוק.

שני נושאים עיקריים היו במחלקות. הראשון – איך לשנות את החוק. האם לחוקק חוק חדש או לתקן את הקיים וגם אם לתקן, האם לעשות זאת בכמה פעימות או באבחה אחת. הוויכוח השני בוסס סביב השאלה, מה לתקן והאם החוק החדש צריך להיות תאומו של החוק האירופאי, שם נחקקו בשנת 2016 תקנות מידע אישי מפוארות ומעודכנות לימינו, תקנות ה-GDPR. שקדו עליהם טובי המוחות בתחום באירופה וקבלתן הובילה לשינוי עולמי בתחום ההגנה על המידע האישי. ברזיל, ארגנטינה, קנדה, קליפורניה ומדינות נוספות בארה"ב ובעולם, הלכו והולכים בעקבות החקיקה האירופאיות וקובעים חקיקה חדשה בתחום או מתאימים חקיקה קיימת.

מתחת לפני השטח, לב ליבן של התקנות האירופאיות יוצא מנקודת הנחה כי המידע האישי שייך, למעשה, לאזרחים בהם עוסק המידע. כפועל יוצא מכך מקנות התקנות זכויות נרחבות לאזרח, בין היתר, לבקש למחוק את המידע עליו או לנייד אותו לחברה המתחרה, אם וכאשר מבקש האזרח לעבור מחברה אחת לרעותה. לא בהכרח כל הזכויות האלו מתאימות גם לישראל.

במידה רבה ניתן לטעון כי הוויכוחים האלה הוכרעו ברובם. כך ניתן למנות שלוש הצעות חוק שמקדם משרד המשפטים ואשר ימתינו לכנסת ה-24: הרחבת סמכויות האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות (תיקון מס' 13), צמצום חובת רישום מאגרי המידע (תיקום מס' 14) והרחבת זכויות מושאי המידע (תיקום מס' 15).

מבין השלושה, התיקון האחרון עדיין נמצא בשלבי כתיבה. במשרד המשפטים, דומה, הכריעו כי הכף תטה להצעה שתדמה מאוד לתקנות האירופאיות. אבל אלו עוסקות רק במידע האישי, הן לא עוסקות בנושאים אחרים, שזכו לכינוי "הפרטיות הקלסית". גם בתחום הזה יש מה לתקן.

חוק הגנת הפרטיות, למשל, אינו מטיל אחריות על בעלים של גופי שידור ואתרים המתפקדים כ"עיתון ברשת", עורכים ובעלי תפקידים קשורים לתכנים פוגעי פרטיות שעולים בהם. כך כתבה שתעלה באתר חדשותי תחייב רק את הכותב ולא את מי שערך את הכתבה, עורך המדור, העורך הראשי והבעלים של האתר. כל אלה, לפי החוק הקיים, פטורים מאחריות.

נושא נוסף שלא הוסדר הוא פרטיות הנפטר. על-פי החוק היום כל הנושאים שאדם רצה לשמור לגביהם על פרטיות הופכים לנחלת הכלל עם מותו. לא זוכה להסדרה, בכלל זה, מי יהיה הבעלים של הנכסים הדיגיטליים, כמו תא הדואר האלקרטוני של הנפטר או העמודים שלו ברשתות החברתיות. בכל אלה יכול להיות מידע מאוד אישי שהנפטר אולי לא רצה לחלוק דווקא עם יורשיו.

ניתן למנות ברשימה הזו נושאים רבים נוספים, כמו שאלת פרטיותם של קטינים שאינה מוסדרת בחוק, הזכות להביא למחיקת פרסומים פוגעניים ברשת שאין דרך לאתר מי עומד מאחוריהם, הזכות לחשוף מעוולים אנונימיים ברשת, צמצום ההגנה על פגיעה בפרטיות בהליכים משפטיים והרשימה עוד ארוכה.

ניסיון העבר מלמד שתפסת מרובה לא תפסת. בעניין הזה יש לקוות שקודם כל יתקבלו התיקונים המוכנים כבר היום. אבי ניסנקורן, בזמן הקצר שהיה שר משפטים, הורה לקדם את התיקונים האלו מהר ככל האפשר. יש לקוות שהשר הבא שיגיע למשרד המשפטים, ללא כל קשר לייחוס הפוליטי שלו, יחשוב שהפרטיות שוב על הפרק.

הכותב עומד ב-16 השנים האחרונות בראש הוועדה להגנת הפרטיות של לשכת עורכי הדין ועומד בראש משרד דן חי ושות' המתמחה בדיני טכנולוגיה, פרטיות וסייבר.

הפוסט 40 שנה לחוק הגנת הפרטיות. בהמתנה לתיקונים. הופיע ראשון בדן חי ברשת

אבל בצד המנחם ניתן למנות שלוש הצעות חוק שימתינו לממשלה הבאה לאחר הבחירות. משרד המשפטים מקדם בימים אלו שלושה תיקונים לחוק הגנת הפרטיות בשלושה נושאים: הרחבת סמכויות האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות (תיקון מס' 13), צמצום חובת רישום מאגרי המידע (תיקום מס' 14) והרחבת זכויות מושאי המידע (תיקום מס' 15). המטרה המרכזית של תיקונים אלו הינה לקרב את משטר המידע האישי של ישראל לזה התקף באירופה מאז מאי 2018.

מבין שלושת ההצעות, זו העוסקת בסמכויות האכיפה מקודמת ראשונה, לאחר שההצעה כבר הייתה "בשלה", ולאחר שכבר עברה בקריאה ראשונה בשתי כנסות, אשר לא הספיקו לסיים את הליך החקיקה, ועתה מקווים כי בכנסת ה-24 זה יקרה. גם ההצעה העוסקת בצמצום חובת הרישום כבר מוכנה לאישור ועדת השרים לחקיקה, בממשלה הבאה.

ההצעה השלישית, זו שאמורה לעסוק במרחב הזכויות שיש להעניק למושא המידע לצד הסדרה של נושאים נוספים, כמו שאלת הטלת חובת מינוי ממונה פרטיות בארגון או שימושי בינה מלאכותית, נמצאת עדיין בשלב העיבוד והכתיבה במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. המשרד עתיד להוציא תזכיר חוק בעניין בסמוך לאחר השבעת הכנסת ה-24. כבסיס לכך הוציא לפני מספר שבועות משרד המשפטים קול קורא להעברת הצעות לתיקונים שיש לעשות בחוק, והתזכיר אמור לקחת בחשבון את ההצעות הרבות שזרמו למשרד בעקבות קול קורא זה.

על כך שראוי לתקן באופן יסודי את חוק הגנת הפרטיות הישראלי, ניכר כי אין ויכוח. החוק התקבל בשנת 1981 ותוקן לאחרונה באופן מקיף בשנת 1996. ב-25 השנים שחלפו מאז התחולל מהפך דיגיטלי רחב, אשר החוק בישראל לא מתייחס אליו. הרעיון לתקן את חוק הגנת הפרטיות בהמשכים נולד עוד בתחילת העשור השני של שנות האלפיים, כשבמשרד המשפטים החלו לעבוד על התיקונים שמוצעים עתה. המחשבה הייתה שיהיה יותר קל להעביר בכנסת תיקונים קטנים יחסית, בהיקפם, מאשר תיקון אחד גדול. "לחברי הכנסת אין סבלנות לחוקים ארוכים", הסבירו במשרד המשפטים. בכנסת ה-18 קיבל הרעיון הזה תוקף. מי שהיה אז ראש ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת, דוד רותם המנוח, אכן דגל בקידומם של חוקים קצרים שלא גורמים לוועדה לעבודה קשה ומסובכת מדי.

מנגד, גורמים כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה סבורים, שלא רק שעבודת תיקון חוק בחלקים  לא תביא לתוצאה הראויה, אלא גם תביא לחוק שבנוי טלאי על טלאי. במכון מתפארים במסמך מפואר שהכינו, המציע חוק הגנת פרטיות חדש, וגם בנוסח מקוצר שלו, הדוגל בתיקון החוק הקיים. בכל מקרה לא בכמה שלבים. עתה נמתין לכנסת ה-24 כדי לראות אם המהלך של העדכון בשלבים יסתיים בצורה מוצלחת.

הפוסט 40 שנה לחוק הגנת הפרטיות. בהמתנה לתיקונים. הופיע ראשון בדן חי ברשת

על פי החוק המוצע, החקיקה תתקבל כהוראת שעה שתהא תקפה לשלושה חודשים בלבד. הכוונה מאחורי החקיקה הינה עידוד אנשים להתחסן בסיוע גורמים ברשויות המקומיות, אשר יפעלו בדרכים שונות, לרבות פנייה אישית לציבור שעדיין לא התחסן. הפנייה תהא במטרה לברר את הסיבות לכך שלא נעשה עדיין חיסון תוך סיוע במציאת מקום החיסון הקרוב לביתו של אותו אדם.

המידע שיועבר יכלול פרטים בסיסיים בלבד ומטרת השימוש בו תוגבל רק לטובת עידוד התושבים להתחסן. מעבר לכך יהא אסור לרשות לעשות במידע כל שימוש אחר. תושב שקיבל מהעירייה הודעה שתעודד אותו להתחסן בעקבות המידע ממשרד הבריאות, יהיה רשאי לבקש להסיר את שמו מהרשימות.

הדיון שקדם לאישור הצעת החוק התמקד בשאלת הפגיעה בפרטיות הנובעת מהעברת הרשימות של מי שלא התחסן לרשויות המקומיות. סביב כך התריע בדיון עו"ד ראובן אידלמן, היועץ המשפטי של הרשות להגנת הפרטיות, כי "יש כאן מהלך תקדימי של עירוב הרשויות המקומיות בהיבטי בריאות הציבור. הוועדה צריכה לבחון האם היתרון שיש לרשויות המקומיות בעידוד התחסנות הוא כזה שמצדיק מידע אישי על כל תושב ותושב, להבדיל ממידע סטטיסטי". למרות הדברים, אושר בסופו של דבר החוק לקריאה שנייה ושלישית.

הפוסט העברת מידע על מי שלא התחסן –  אושרה בוועדת העבודה והרווחה הופיע ראשון בדן חי ברשת

קליפורניה הייתה הראשונה לחוקק חוק הגנת פרטיות צרכני. אבל במהלך השנתיים האחרונות, יותר ויותר מדינות בארה"ב, ביניהם מדינת מינסוטה ומדינת וושינגטון, העלו הצעות חוק וסטנדרטים חדשים להגנה על מידע אישי של אזרחיהם או הגבירו את מדיניות הגנת הפרטיות הקיימת. החוק של מדינת קליפורניה מהווה כמודל לחקיקה ברמה פדרלית שצפויה להתפתח בעתיד.

מדינת מינסוטה העלתה לאחרונה (01.07.2021) בבית הנבחרים שלה את הצעת חוק הגנת פרטיות הצרכן החדש לקריאה ראשונה (The Minnesota Consumer Privacy Act (HF36)). ההצעה דומה לחוק הגנת פרטיות הצרכן בקליפורניה – CCPA, חוק אשר אמור לספק הגנה על פרטיות תושבי המדינה בעת פעילותם ברשת ומחוץ לה. הדמיון בין השניים הוא ביחס לחובות שקיפות של עסקים, שימוש בנתונים, זכויות הצרכן ואכיפה על-ידי התובע הכללי של אותה המדינה. ההצעה מעניקה זכויות מסוימות לצרכנים בנוגע לנתונים שלהם, לרבות זכויות גישה, תיקון מחיקה וביטול הסכמה. כמו כן, הצעת החוק מציגה את החובות של המחזיקים במידע. ההצעה עלתה לדיון בוועדה למימון מסחרי וטרם העבירו את הצעת החוק לסנט. ככל והחוק יאושר גם אצל הסנט ויעבור את חתימת מושל מדינת מינסוטה, החוק יכנס לתוקפו החל מיום 30.06.2022.

בנוסף, הסנט של מדינת וושינגטון בחן את הטיוטה העדכנית של הצעת חוק הגנת פרטיות הצרכן (the current version of the Washington Privacy Act SB5062). הצעת החוק עלתה לדיון ביום 21.01.21 בוועדה של הסנט לאיכות הסביבה אנרגיה וטכנולוגיה. ההצעה מספקת לתושבי וושינגטון, בדומה גם ל- CCPA, בין היתר את הזכות לעיין במידע אשר נאסף עליהם, לקבל את פרוט המקורות מהם נאסף המידע, המטרות לשמן נאסף המידע, לדרוש הפסקה של העברת מידע כזו ואף את מחיקתו.

נראה כי מדינות רבות בעולם ממהרות ללכת בעקבות אירופה, בהתאם לתקנות מידע – GDPR. זאת, לאור ההתקדמות הטכנולוגית ובייחוד כאשר לטכנולוגיות ולנתונים דיגטליים יש תפקיד מרכזי בחיינו כעת במאבק הקורונה. אלו עלולים לעלות נזקים קשים בזכויות יסוד הפרט, לרבות הגנת הפרטיות והגנה על נתונים אישיים.

הפוסט קליפורניה לא לבד- מדינות נוספות בארה"ב מאמצות חוקי פרטיות הופיע ראשון בדן חי ברשת

חוק איסור לשון הרע קובע היום (בסעיף 5 לחוק) כי כאשר עולה טענה על פרסום לשון הרע על אדם לאחר מותו, לא ניתן להגיש בגינה תביעה לפיצוי או קובלנה פרטית ודרך הפעולה האפשרית היחידה היא פניה של בן-זוגו של המת או אחד מילדיו, נכדיו, הוריו, אחיו או אחיותיו ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה כי יגיש כתב-אישום נגד הגורם הפוגע.

עתה מבקשת הצעת החוק של ח"כ מאי גולן לשנות את המצב. בהתאם להצעה ישונה סעיף 5 לחוק לשון הרע כך שיקבע לאחר השינוי כדלקמן: "לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו, דינה כדין לשון הרע על אדם חי, ואולם לא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא לבקשתו של אדם שיש לו נגיעה בדבר."

משמעות השינוי היא כי כל אדם שיוכל להראות על קשר כלשהוא לאדם שנפטר, קשר המביא לכך שלשון הרע על הנפטר פוגעת ברגשותיו, יוכל להגיש בגין כך תביעה. ספק אם הצעה כללית כל-כך שלא קובעת מעגל אנשים ברור יותר שיקבל זכות תביעה תתקבל, אבל כאשר מדובר בהצעת חוק של חבר כנסת מהקואליציה, הכול אפשרי.

בדברי ההסבר להצעה מנמקת ח"כ מאי גולן: "לאחרונה, הולכת וגוברת תופעת ההשתלחות ופרסומי לשון הרע כנגד אדם שנפטר לבית עולמו, מבלי שהוא יכול להשיב למכפישים, בעוד בני משפחתו ומוקירי זכרו נפגעים. תופעה זו הפכה לרווחת ברשתות החברתיות והכל תוך שפוגעים עושים זאת בזמן שהם יודעים שלא ניתן לפעול נגדם ולמעשה הם "חסינים" בפני החוק. מצב זה גורם לכך שמוקירי זכרו של האדם נגדו פורסמו הדברים נותרים כואבים את הפגיעה מבלי שהם יכולים לבוא חשבון עם הפוגע ולנקות את שמו של הנפגע".

עוד מסבירה מי שהציעה את התיקון לחוק: "התיקון המוצע מבקש לשים סוף להשתלחות זו אשר במסגרתה נותנים המפרסמים פעמים רבות דרור ללשונם במזיד מתוך מניעים שונים ובעיקר מניעים פוליטיים, ובחסות ההגנה של סעיף 5 מפרסמים לשון הרע ומוציאים דיבתו של המת. על מנת להבטיח שיח ענייני ולהרתיע מפני התבטאויות קשות ומשמיצות אשר אין בכוחו של המפרסם להגן עליהן באמצעות טענת "אמת דיברתי", וכדי לחייב את אותם אנשים לברור את מילותיהם, יש להסיר את ההגנה הקיימת כיום בחוק".

לבסוף יוצא המרצע מהשק והכוונה של חברת-הכנסת הנכבדה עולה: "לאחרונה, התגברו קולות משמיצים חמורים באמצעות פרסום "פוסטים" ברשתות החברתיות בנוגע  לזכרו של האלוף במיל', שר התיירות וחבר הכנסת רחבעם זאבי ז"ל, תוך כינויו "אנס" ו "ביריון", מבלי שעמד לדין ומבלי שהוכחה אשמתו. פרסומים אלו אינם יכולים לחסות תחת הגנת "אמת דיברתי" ונועדו לפגוע בשמו הטוב ולהשמיץ אותו בצורה לא הוגנת תוך פגיעה במוקירי זכרו".

הפוסט גם למתים יש שם טוב. הצעת חוק פרטית מבקשת לקבוע כך. הופיע ראשון בדן חי ברשת

בדברי ההסבר להצעה מסבירה המציעה: "הבחירות האחרונות ותוצאותיהן הוכיחו פעם נוספת את החשיבות העליונה של הבטחת טוהר הבחירות לצורך הגברת אמון הציבור בתוצאות הבחירות, ובפעילות ועדת הבחירות המרכזית של הכנסת ולשם הבטחת ייצוג הולם לבוחרים. לפיכך מוצע לאזן בין האינטרסים והזכויות השונים הנוגעים בדבר, וביניהם: טוהר הבחירות, שוויון, הזכות לפרטיות וחשאיות ההצבעה. הכול כך שיינתן מרחב שיקול דעת לחברי ועדות הקלפי לבצע תיעוד חזותי או קולי בקלפי שבה הם חברים, אם סברו כי יש בכך כדי לקדם את טוהר הבחירות או להפחית את הסיכוי לביצוע עבירות לפי חוק זה, ותוך שמירה מוחלטת על חשאיות ההצבעה".

עוד כותבת ח"כ פלוסקוב: "מטרת הצעת החוק היא להסדיר את האופן שבו ניתן יהיה לבצע תיעוד חזותי או קולי בקלפיות במהלך שעות ההצבעה ולאחריה, ולהסמיך את בעלי התפקידים הרשאים לעשותו. הכול כדי למנוע את תופעת הזיופים בקלפיות."

הפוסט הצעת חוק: הפרטיות תסתיים בקלפי הופיע ראשון בדן חי ברשת