בהחלטת הרגולטור הצרפתי נאמר כי בשני המקרים לא נמסר לגולשים המידע המחויב אודות המזהים הדיגיטליים בהם נעשה שימוש, דרך היישום שלהם, המידע הנאסף והשימושים בו. זאת כאשר משתמשים במנוע החיפוש google.fr ובאתר amazon.fr.

הרגולטור הצרפתי נימק בהחלטתו כי יש לו סמכות להטיל את הקנסות נגד שתי ענקיות האינטרנט, מאחר שמדובר במזהים דיגיטליים, המוצבים על-ידי החברות, במחשבים של משתמשים הגרים בצרפת. עוד נימקה הרשות הצרפתית כי מנגנון שיתוף הפעולה של ה-GDPR לא חל כאן, מכיוון שהפעולות הקשורות למזהים הדיגיטליים נופלות תחת הוראת הפרטיות ביחס לשימוש בכלים אלקטרוניים, שהועברה בסעיף 82 לחוק הגנת הנתונים בצרפת. נימוק נוסף לביסוס הצרפתי מבוסס על הטענה, כי השימוש ב'עוגיות' מתבצע במסגרת הפעילות של גוגל צרפת, פעילות הבאה לידי ביטוי עם הקמתן של החברות Google LLC ו- Google Ireland Ltd בשטח צרפת ואשר מקדם את המוצרים והשירותים שלהם.

הפוסט הרגולטור בצרפת: גוגל ואמזון הפרו את ההוראות ביחס למזהים דיגיטליים ('cookies') הופיע ראשון בדן חי ברשת

האם הרשתות החברתיות יכריעו את הבחירות בארה"ב? השאלה הזו מרחפת מעל סבב הבחירות הנוכחי הרבה זמן אך קיבלה תאוצה שוב בימים האחרונים, לקראת יום הבחירות. הבוחרים והמועמדים, למודי הקרבות והניסיון מהבחירות שהיו בשנת 2016, בוחנים בזהירות את הודעות פייסבוק, טוויטר וגוגל לפיהן ננקטת שורה של אמצעים במטרה להגן על טוהר הבחירות. נראה כי הודעה זו רק הכניסה ללחץ גדול יותר את כלל הגורמים המעורבים בפוליטיקה האמריקאית.

ההודעה של ענקיות האינטרנט פירטה כי הן פועלות לא רק כדי למנוע מניפולציה של הפלטפורמות ולהתגונן מפני מעורבות זרה, אלא גם מפני 'פייק ניוז' מבית. ההיערכות הפעם כוללת לא רק את החודשים והשבועות שלפני ה-3 בנובמבר, אלא גם את הימים שאחרי ועד להכרזה הרשמית – הרי אין דקה טובה מהדקה ה90 למניפולציה זולה בדמות מידע כוזב.

ההתנהגות של חברות הענק האמריקאיות בסיפור מציפה שוב את השאלה, עד כמה, ומדוע כלל, יש להן אחריות למה שאחרים עושים בפלטפורמה שהם מעמידים. בארצות הברית הדין מטיל עליהן חובה מצומצמת מאוד. גם בארץ, אם יבחנו הדברים בהמשך במערכת בחירות ישראלית, המצב יהא דומה, שכן הפלטפורמות עומדות לשימוש גלובלי. כלומר, גם הרשתות מבינות שמעבר לרגולציה עצמית, החלטה בקונגרס האמריקאי עשויה להיתרגם לממשלים אחרים במדינות אחרות.

ההלכה הרווחת ביחס לפרסומים שמעלים גולשים באינטרנט, לפחות עד לאחרונה, הייתה זו המכונה "הודעה והסרה". היינו, אם מי שנפגע מפרסום פנה לאתר או לרשת החברתית וביקש להסיר אותו והאחרונים נענו לבקשה, הם מילאו אחרי החובה המוטלת עליהם. אין קביעה בחוק וגם לא בפסיקה שניתנה עד היום, ממנה עולה כי על אתר או רשת חברתית החובה לסנן מראש את התכנים, כפי שהרשתות החברתיות גזרו על עצמן עתה בארצות-הברית. מאז פרץ עולם האינטרנט לחיי ההדיוטות, במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת, לא השכילה מערכת המשפט בישראל לאמץ לעצמה חוקים ברורים כדי להתמודד עם המדיה החדשה/ישנה הזו. אדם ששמו הטוב הותז לרסיסים ברשת, עדיין יכול למצוא עצמו חסר אונים, מקום בו האתר שבו פורסמו הדברים מסתתר בשרתים מחוץ לגבולות המדינה או כאשר מדובר בגולש, שהעלה תוכן פוגעני בדרך אנונימית, במסגרת טוקבק או בלוג, מבלי להשאיר עקבות. אולם, כדברי השופט א' רובינשטיין בפרשת רמי מור "העלאתה של האנונימיות לדרגת מעין קדושה, בגדרי "כיכר העיר המודרנית" אינה יכולה להפוך אותה למפלטו ומקלטו של הנבל."

באספקט השני, הרי שחמור עוד יותר מצבו של מי שפרטיותו נפגעה כתוצאה מזרוע הפוליטיקאים. אם כאשר מדובר בפגיעה בשם הטוב התנצלות ופרסום מתקן יכולים להקהות את עוצמת הפגיעה באופן ניכר, כאשר עושים שימוש בפרטי הגולשים כדי להשפיע על בחירתם, עושים שימוש בפרטים האינטימיים ביותר אשר ניתן לדלות לגביהן, שכן הפגיעה בפרטיות אינה מתבטאת רק ב-'תחושת הפרתה', אלא גם בדימוי שנוצר לגבינו, אשר שונה מהותית מזה שניסינו ליצור. כאשר הפרטיות נפגעת ונעשה שימוש בפרט אינטימי על אדם, המהירות שבה יוכל להסיר תוכן פוגעני כזה משחקת תפקיד מרכזי. הסרה מהירה תצמצם את החשיפה של התוכן ועימה את היקף הפגיעה וההשפעה. מניעת הפרסום מראש, תעזור, כמובן, עוד הרבה יותר.

קמפיינים ממוקדים אשר נשענים על הסודות הכמוסים שלנו, על המאפיינים האישיים שלנו שהצטברו להם ברשתות החברתיות, פרט אחר פרט, עד שמבלי לשים לב הפכו לפסיפס שלם בדמותנו, קמפיינים שכל מטרתם להניע אותנו או להניא אותנו, בתפוצה גדולה , עשויים להטות לפעמים מערכת בחירות בדרך שאין חזרה ממנה. ניקח למשל את הדיווח הכוזב כי הקורונה פוקדת קלפי מסוים. עכשיו נתאר כי ישנה יכולת לפרסם את הדיווח לאנשים בינינו אשר מפחדים מן הקורונה במיוחד, אלו אשר עשו סגר לעצמם גם אם הממשלה לא הטילה אותו. סביר שאיש מהם לא יפקוד את המקום. אם מדובר באזור תמיכה של מועמד מסוים, הרי ברור שזו תהיה פגיעה קשה בו.

הרשתות החברתיות אינן שהיו. הן מתפקדות כגופים חדשותיים אלטרנטיביים בעיני הממשל, אך עיקריים בקרב העם. חוקים בדמות סעיף 230 המפורסם לחוק התקשורת האמריקאי, אשר מגבילים את אחריות ספקי הפלטפורמה, אינם בריאים לחברה בריאה. אין ברירה אלא לחייב גורמים הנותנים במה ברשת, והרשתות החברתיות בכלל זה, להעמיד מערכת שתסנן ידיעות עוד לפני שהם עולות וגם את אלה שעולות, לדרג במדרג של אמינות. פייסבוק, למשל, החלה בשורה של פעולות, בינן הקמת מרכז מידע לבוחרים בתוך הפלטפורמה, הגברת שקיפות על מודעות פוליטיות – כולל ספריית מודעות ציבורית, איסור על העלאת מודעות פוליטיות חדשות בשבוע שלפני ה-3 בנובמבר, חסימת כל המודעות הפוליטיות עד לקבלת תוצאות רשמיות, שיתוף פעולה עם תשעה גופים בארצות-הברית בכדי לסייע במאמץ לאימות עובדות בארה"ב, הוספת תגיות לפוסטים המחייבים אימות עובדתי ועוד.

פייסבוק איננה לבד, טוויטר וגוגל קפצו על עגלת הרגולציה העצמית גם הן – נראה כי מתוך תפיסה שהדין העצמי עדיף וטוב להן מזה שיוטל לפתחן אם לא יעשו דבר.

הפוסט הרשתות החברתיות – מי יעשה בהן סדר? הופיע ראשון בדן חי ברשת

המקרה בו גוגל לא קיימה אחר הכללים האירופאיים על "הזכות להישכח" של אדם באופן מקוון, עלה בפני הרשות להגנת הפרטיות בבלגיה, לאחר תלונה שהגיעה לרשות הבלגית לפיה גוגל לא צייתה לדרישת ההסרה מתוצאות מנוע החיפוש של נושא מידע. רשות הגנת הפרטיות בבלגיה מצאה כי גוגל הפרה בכך באופן בוטה את חובתה והתרשלה באי-ציות לדרישת ההסרה. זאת, משום שהמידע בכתבות נשוא הבקשה מיושן ולא רלוונטי, הטענות העולות מהן לא הוכחו והותרת הכתבות בתוצאות החיפוש גורמת נזק ניכר לנושא המידע. משכך, הרשות הטילה קנס של 600,000 אירו, סכום הגדול ביותר שאי פעם הוטל על-ידי הרשות בבלגיה וגדול פי עשרה מהעונש השיא הקודם של הרשות.

בהתאם לפסק דינו של בית המשפט האירופי מ-2014 על עקרון "הזכות להישכח", נקבע שאנשים יכולים לבקש ממנועי חיפוש כמו גוגל להסיר מידע בלתי מהימן או לא רלוונטי מתוצאות האינטרנט המופיעות תחת חיפושים אחר שמם. בעניינו, נושא המידע דרש להסיר מתוצאות מנוע החיפוש קישורים לכתבות עבר, שהאשימו אותו בהטרדה ותייגו את השתייכותו הפוליטית. נושא המידע טען כי הטענות הללו לא הוכחו ופוגעות בשמו. גוגל סירבה להסיר את התוצאות בטענה כי המבחנים לחובת ההסרה שקבע בית המשפט לא מתקיימים במקרה הזה, מאחר וגובר האינטרס הציבורי שהמידע על טענות העבר יהיה זמין לעיון.

הרשות להגנת הפרטיות טענה כי הכתבות היו ישנות ופוגעות במוניטין של אדם עם פרופיל ציבורי בבלגיה. גוגל התרשלה בבקשה להסרת הקישורים של הכתבות, בהתחשב בכך שהיו עדויות לכך שהעובדות אינן רלוונטיות ומיושנות. גוגל מסרה כי בכוונתה לערער על ההחלטה בפני בית המשפט. לדבריה, עבדה קשה כדי "ליצור איזון הגיוני ועקרוני בין זכות הציבור לדעת לבין הגנת הפרטיות".

הפוסט בלגיה: קנס גבוה לגוגל על סירובה למחיקת תוצאות חיפוש הופיע ראשון בדן חי ברשת

קביעה זו הגיעה בסופו של מאבק משפטי ממושך, אשר החל בעקבות סירובה של גוגל ליישם הוראה של הרגולטור הצרפתי להגנה על מידע (CNIL), לפיה על גוגל להסיר לינקים מתוצאות החיפוש בכל גרסאות מנועי החיפוש בעולם, ולא רק באלה האירופיות. בעקבות הסירוב, הרשות קנסה את גוגל בכ-100,000 אירו, וזו ערערה לבית הדין האירופי לצדק, אותו גוף שהחיל את הזכות להישכח ברחבי האיחוד לפני כחמש שנים.

בתחילת ההליך המשפטי ניסו הצדדים לברר האם ניתן לפרש את כוונת חוקי האיחוד האירופי ככאלה המחייבים כל מפעיל מנוע חיפוש ליישם בקשה להישכח בכל מדינות העולם, בכל מדינות האיחוד האירופי או רק במדינה שבה מתגורר המבקש להישכח. לטענת גוגל, הזכות להישכח לא בהכרח דורשת שקישורים אלה יוסרו בלי הגבלה גיאוגרפית מכל מנועי החיפוש שלה, כשמנגד הטענה הבולטת היא כי כל אדם באירופה נגיש לשימוש ב-VPN המאפשר גישה למידע הזמין במדינות אחרות.

בית הדין ציין כי מדינות רבות אינן מכירות בזכות להישכח ואינן נוקטות גישה למימוש זכות זו. עוד ציין כי הזכות להגנה על נתונים אישיים היא לא זכות אבסולוטית, וכי יש לשקול אותה ביחס לתפקידה בחברה כך שיווצר איזון בינה לבין זכויות בסיסיות אחרות.

לבסוף הוכרע כי לא ניתן ללמוד מהחוק האירופי על כוונתו למימוש הזכות להישכח מחוץ לגבולות האיחוד האירופי, וכן לא נראה שהוא התכוון לכפות על מפעיל כמו גוגל, לחייב את מימושה של הזכות להישכח בגרסאות חוץ-אירופיות של מנוע החיפוש שלו. יתרה מזו, צוין כי החוק באיחוד האירופי לא מספק התייחסות לכל הקשור ביישום הזכות להישכח מחוץ לאיחוד האירופי.

הפוסט ניצחון לגוגל: "הזכות להישכח" לא תיושם מחוץ לאירופה הופיע ראשון בדן חי ברשת

צמיחתו של מנוע חיפוש זה, ככל הנראה כבר מטיל אימה על מנועי חיפוש ידועים ומוכרים אחרים, כדוגמת Google ו- Yahoo, וזאת מהסיבה שאנו נמצאים בתקופה בה הדאגה לפרטיותנו במרחב האינטרנטי הולכת וגוברת. לראיה, ראו מקרה גוגל אשר מבצעת האזנות למשתמשיה ברחבי העולם, אף אם אינם משתמשים באי אילו מהמכשירים הטכנולוגים השונים (מחשב, סמארטפון, מערכת חכמה לבית וכיו"ב).

בהקשר זה נציין, כי רשויות הגנת מידע אירופאיות, בניהן צרפת ובריטניה, הוציאו תחת ידן הנחיות חדשות למפעילי אתרים ואפליקציות, בדבר השימוש בטכנולוגיות שונות של קבצי מעקב, ובשם המסחרי – 'קוקיז'. הנחיות אלו נועדו כדי להעניק שכבת הגנה נוספת לפרטיות המשתמשים/גולשים השונים

בענייננו, דקדקגו – מנוע החיפוש החדש, אינו עוקב אחר התנהגות משתמשיו. אנו למדים זאת ממדיניות הפרטיות של החברה, כפי שמפורסמת באתר האינטרנט של החברה.

להלן בתמצית עיקריה:

1. החברה אינה אוספת ו/או משתפת את המידע הפרטי של המשתמשים;
2. החברה לא עוקבת אחרי משתמשיה בעזרת פרסומות;
3. החברה אינה מאחסנת את היסטוריית החיפושים של המשתמשים, ולכן אין באמתחתה תוכן למכור למפרסמים העוקבים אחר המשתמשים בכל המרחב האינטרנטי;
4. החברה לא מאתרת את משתמשיה בשום מצב, בין אם מדובר בגלישה מסחרית או פרטית. בהקשר זה יצוין, כי מנועי חיפוש אחרים כמו גוגל, עוקבים אחרי חיפושיהם של המשתמשים השונים, אף אם מודבר במצב של גלישה פרטית.

למעשה, השימוש במנוע החיפוש החדש לא יציף את הגולשים עוד במודעות ממומנות ובתכנים פרסומיים. כלומר, המסר ברור: מנוע חיפוש בלבד, ללא מעקב וללא הודעות מטורגטות. כעת נותר לנו להמתין ולגלות כיצד דקדקגו תשפיע, לאורך זמן, על עולמות הפרסום והשיווק האינטרנטי, בראי הגנת הפרטיות.

הפוסט תשננו טוב: 'דקדקגו' – מנוע החיפוש החדש בראי הגנת הפרטיות הופיע ראשון בדן חי ברשת

גוגל כאמור משתמשת בבינה מלאכותית. המערכות שלה מתמללות כמעט כל דבר שאנחנו אומרים לה – אלא שיש משפטים מסוימים שהינם מורכבים לזיהוי, ולכן גוגל מעסיק עובדים שיעזרו לה לפענח על-ידי האזנה להקלטות ותמלול השיחות. אמנם המתמללים לא מקבלים את השמות של המשתמשים בהקלטות ופרטים אלה נשארים חסויים, כן ניתן לשמוע בהקלטות כתובות אישיות וכך להגיע אליהם.

משתמשים מקבלים ומאשרים את מדיניות הפרטיות של גוגל, הקובעת כי ענקית הטכנולוגיה מאזינה, באמצעים אוטומטיים, להקלטות קוליות של משתמשיה, הן באמצעות טלפון נייד והן באמצעות מערכת חכמה לבית. יחד עם זאת, המדיניות איננה מציינת כי אנשים, בשר ודם, מאזינים אף הם להקלטות. מדובר, אפוא, במצב בו גם אם השימוש הינו לגיטימי, אשר נועד לתחזוקה ושיפור הטכנולוגיה, היה על גוגל לשקף זאת היטב, לכל הפחות, במדיניות הפרטיות טרם השימוש.

בהמשך לאמור לעיל, יש שיטענו כי לפי חוק הגנת הפרטיות הישראלי, מדובר בהאזנת סתר אסורה, שכן ההאזנה מתבצעת בידי צד שלישי לשיחה ובאמצעות מכשיר טכנולוגי.

מתוך אלפי הקלטות שהאזינו להן חוקרי ה-VRT במסגרת החקירה הנרחבת, נמצא כי התבצעו לפחות 150 הקלטות שלא לצורך. במילים אחרות, גוגל הקליטה שיחות פרטיות שלא הופנו בצורה מפורשת ליישום או לדף הבית של גוגל. הלכה למעשה, גוגל מאזינה ורושמת מידע גם כאשר משתמשיה לוחצים בטעות על לחצן כלשהו בטלפון שלהם, או אם גוגל שומעת, באופן אקראי, את צמד המילים – "אוקיי גוגל".

על פי מקור אנונימי, עבודה זו מתבצעת בידי ספק מיקור חוץ, אשר עובדיו נדרשים, בין היתר במסגרת חוזה העסקתם – לקבוע האם הדמות הנשמעת בהקלטה היא נקבה, זכר או ילד. "שמעתי אנשים שפונים בבירור למכשיר שלהם, בנוסף לשיחות אקראיות. כל חודש אנחנו שולחים מספר לא מבוטל של הקלטות שמע, ובמקרה שלי – מדובר בהקלטות בשפה ההולנדית מבלגיה והולנד", כך נמסר על-ידי המקור האנונימי ל-VRT.

עוד דיווח המקור האנונימי כי ישנם מאות עובדים כמוהו ברחבי העולם. הסיבה שבגינה הוא בחר להישאר אנונימי הינה משום שהיה עליו לחתום על רשימה ארוכה של סעיפי סודיות בהסכם העסקתו עת תחילת עבודתו.

שני עובדים אנונימיים נוספים מחברת גוגל אישרו לערוץ החדשות הבלגי שכך פועלת גוגל. העובד האלמוני אף סיפר על חוויה צורמת אחת כאשר נחשף והאזין להקלטה בעלת אלמנטים אלימים, תוך האזנה לקולות אישה במצוקה.

חלק מהשאלות הדוחקות והמשמעותיות ביותר הן מדוע גוגל עושה זאת ומה הן התוצאות, ועל כן VRT פנה אל גוגל עם ממצאי חקירתו. "אנו עובדים יחד עם מומחים לשפה ברחבי העולם כדי לשפר את טכנולוגיית השפה על-ידי יצירת תמלילים של כמות קטנה של הקלטות שמע. עבודה זו חיונית אם ברצוננו לפתח טכנולוגיות שמאפשרות לנו לייצר מוצרים כמו Google Assistant. מומחי שפות מנתחים כ -3% מכל הקלטות האודיו, שאינן מקושרות למידע אישי כלשהו", מסרה גוגל בהצהרתה.

הפוסט האם גוגל מאזינה לנו? תחקיר חדש בבלגיה קובע שכן הופיע ראשון בדן חי ברשת