ההצעה המקוממת הזו של הליכוד, כבר ניתן להגיד, מעלה שאלות רבות. ראשית מי קבע שדווקא במגזר הערבי יש בעיה של זיופי הצבעה? מה עם המגזר החרדי, למשל? שם לא שמענו לא טענות כאלו? מעבר לכך גם אם יש בעיות בנושא, במגזרים כאלה ואחרים, האם הדרך לטפל בהם היא התקנת מצלמות?

התקנה של מצלמות במרחב הציבורי עוצרת בתוכה פגיעה חמורה בפרטיות. המצלמות יוצרות תחושת מעקב קשה למי שמצוי בתחומי האזור המצולם. זו מובילה, לפי מחקרים שבוצעו בעולם, לתחושה של חוסר ביטחון אישי שבאה בעקבותיה לעיתים אף תחושה של רדיפה. אנשים המצויים תחת מצלמות בכל שעות היום, לפי אותם מחקרים, הם אנשים פחות יצירתיים בעבודה ופחות תורמים לקהילה.

עם כל המטען הזה של הפגיעה בפרטיות, פריסת מצלמות בקלפיות תביא, ללא ספק, בירידה בכמות המצביעים, אשר יחששו להגיע לקלפי ולהצביע. החשש יתמקד בתחושה שמשהו לא טוב יכול לצאת מהדבר הזה, משהו כמו סימון של אותם אנשים, חשיפה למי הם הצביעו ודברים דומים אחרים.

לא במקרה הקדישה הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים תשומת לב רבה לנושא המצלמות. בשתי הנחיות שיצאו תחתיה מדגישה הרשות כי אין להתקין מצלמות במרחב הציבורי היכן שאין הצדקה ממשית לכך וגם אם מותקנות מצלמות, יש לעשות את זה באופן מדוד, צמוד למטרה לשמה הן הותקנו, תוך שימוש וחשיפה מידתית של תוצרי הצילום.

הרשות להגנת הפרטיות אף מצביעה על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הקנה לזכות לפרטיות מעמד חוקתי. מתוקף מעמדה זו, ההצדקה לפגיעה בפרטיות תיבחן, בין היתר, גם בהתאם לשאלה, האם יש דרך אחרת להשיג את המטרה שלשמה מבקשים לפגוע בפרטיות, דרך פוגענית פחות.

מכאן, מעבר לעובדה שבהתקנת מצלמות בקלפי יש פגיעה חמורה בפרטיות, מסקנה שקשה להתווכח איתה, האם יש דרך אחרת להשיג את המטרה עליה דובר: מניעת הצבעה של מי שלא הגיע בעצמו לקלפי או כל זיוף אחר של הצבעה? בחינת הנושא מראה שיש בברור דרך כזו.

בכל קלפי יש ועדה. לכל מפלגה שמתמודדת בבחירות מותר לשלוח נציג לוועדות הקלפי. אותו נציג הוא זה שאמור לשמור על האינטרסים בקלפי של המפלגה אותה הוא מייצג. בין היתר יכול אותו נציג לבחון בעצמו את תעודת הזהות של כל מצביע שמגיע לקלפי ולבדוק האם האדם העומד בפניו הוא זה שתעודת הזהות המוצגת בפניו שייכת לו.

מכאן, אם הליכוד כל-כך חוששים מזיופים בבחירות, שיטרחו וישלחו נציג לכל ועדת קלפי. במקרה כזה כדאי שישלחו נציג לכל ועדות הקלפי הקיימות ולא רק למגזר הערבי, אבחנה לא ראויה בפני עצמה.

היוזמה המקוממת הזו של המצלמות לא באה מטעם גורם שלטוני, אלא מטעם מפלגה, הליכוד, מפלגת השלטון. אם כל-כך מאמינים בה, למה לא טרחו בליכוד לגבש יוזמה ממלכתית שתגיע מגורם שלטוני? כנראה שגם בליכוד יודעים שהסיכוי שיוזמה מופרחת כזו תצא אל הפועל, קטן. נקווה שאכן כך.

הפוסט הפרטיות במגזר הערבי: מצלמות בקלפי? יש לקוות שלא הופיע ראשון בדן חי ברשת

מערכת הבחירות לרשויות המקומיות הולכת ומתחממת ותגיע לשיאה ב-30 באוקטובר, היום בו אזרחי ישראל יתייצבו בקלפיות ברחבי הארץ ויבחרו מי מבין המועמדים ראוי להיבחר לתפקיד ראש הרשות שלהם ומי מבין הרשימות ראויה להיות הנציגה שלהם במועצה. מדובר במערכת בחירות מורכבת ביותר המתרחשת בו זמנית ב-203 ערים ומועצות מקומיות ובעוד 54 מועצות אזוריות – בסה"כ 257 יישובים.

מטבע הדברים, במערכת בחירות כל כך מורכבת, נוטלים חלק מאות מתמודדים ואלפי רשימות, שלכולם מטרה אחת משותפת: למצוא חן בעיני קהל הבוחרים הרלוונטי ולהשפיע עליהם כדי שיבחרו בהם. בדיוק בנקודה זו טמונה הבעיה המרכזית של כל המתמודדים. איך מגיעים לכמה שיותר בוחרים באמצעות מאגרי המידע הרלוונטיים עבורם ואיך עושים בהם שימוש נכון וחוקי?

הרי ברור לכל פוליטיקאי מתחיל ולכל איש שיווק, שמאגרי המידע הם סוד ההצלחה. מידע הוא כוח. רק מי שיש בידיו רשימת כתובות וטלפונים מעודכנת של קהל היעד הרלוונטי עבורו – יידע להגיע אל קהל היעד שלו בדרך הטובה ביותר: בין אם זה על ידי שיחת טלפון, שליחת הודעת דוא"ל או מסרון, פוסט מותאם/מטורגט בפייסבוק, שליחת מכתב או איגרת לכתובת המגורים, ואף ביקורי בית.

מאחר שמדובר במאגרי מידע שעל פי רוב חסויים והשימוש בהם אסור או מוגבל, עולות שאלות משפטיות מורכבות באשר לאופן ולדרכים בהן ניתן לעשות שימוש חוקי באותם מאגרי מידע כל כך חשובים וקריטיים עבור אלה המעוניינים לשים את ידם על אותם מאגרים.

עו"ד דן חי, ממשרד דן חי ושות', המתמחה בהגנה על הפרטיות, סוקר את המותר והאסור בתחום מאגרי המידע:

1. מה זה בכלל "מאגר מידע" על פי החוק?

מאגר מידע ייחשב אוסף נתונים של מידע אישי, שאינו מיועד רק לשימוש אישי, הכולל יותר משם, כתובת ודרך התקשרות, או אם כולל רק נתונים אלו – אינו המאגר היחיד בידי בעליו.

2. אילו מאגרי מידע חייבים ברישום על-פי חוק?

בחמישה מקרים יש לרשום את מאגר המידע אצל 'רשם מאגרי המידע', העומד בראש הרשות לגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים (הגוף האחראי על אכיפת החוק בנושא זה): (1) כאשר המאגר הינו של גוף ציבורי; (2) כאשר יש במאגר רשומות מידע על יותר מ-10,000 אנשים; (3) כאשר המידע אינו נאסף ישירות ממושאי המידע במאגר; (4) כאשר המאגר משמש לשירותי דיוור ישיר (שימוש או העברה של רשימות מהמאגר לצד ג' עבור צרכיו של צד ג'); (5) כאשר יש במאגר מידע רגיש. 

3. באילו מאגרי מידע על תושבים מותר למתמודדים ולרשימות להשתמש ובאילו אסור?

מותר להשתמש רק במאגר מידע אשר הושג בדרך חוקית ושהמידע המצוי בו נאסף בדרך חוקית. כך, למשל, מאגר שהועלה בדרך לא חוקית לרשת, אסור לשימוש. המאגר המוכר ביותר שעלה בדרך לא חוקית לרשת הוא מאגר "אגרון" – מאגר מרשם התושבים שנגנב לפני מספר שנים והועלה לרשת תחת שם זה.

4. איזו דרך חוקית קיימת כדי להשיג מאגרי מידע של תושבים?

ישנן מספר דרכים מגוונות ליצור מאגר מידע באופן חוקי, כמו איסוף מידע ישירות ממושאי המידע, למשל בעת עריכת אירועי בחירות, כנסים, ביקורי בית וכיו"ב; או איסוף מידע ברשת אשר אין הגבלה בתנאי השימוש של האתר הרלבנטי לאסוף אותו (כאשר יש הגבלה קיים ויכוח אם מותר לאסוף את המידע או לא). בתקופה שלפני הבחירות מתקבל בידי המועמדים גם ספר הבוחרים – יש להקפיד לעשות בו שימוש על פי החוק ובהתאם לתנאים לשימוש בו. הרשות להגנת הפרטיות הוציאה הנחיה מפורטת בעניין פנקס הבוחרים ושימוש במידע האישי הכלול בו.

5. האם מותר למתמודדים לעשות שימוש במספרי טלפון סלולרי של תושבים?

עקרונית, כאשר המידע נאסף באופן חוקי, ובכלל זה מספרי הטלפון הסלולרי, ניתן לעשות בהם שימוש רק כאשר ניתנת הסכמה מראש של הנמענים. אולם כשמבקשים לשלוח מסרים פוליטיים או תעמולת בחירות, לא תידרש הסכמה מראש מאחר שבחוק התקשורת, הידוע בכינויו חוק ה'ספאם', נקבע כי תעמולת בחירות לא מהווה 'ספאם'.

6. האם מתמודדים רשאים לשלוח מידע לתושבים באמצעות הדואר האלקטרוני?

חוק ה'ספאם' מחריג עצמו מתעמולת בחירות ולא חל עליו. לכן אין מניעה לשלוח הודעות דואר אלקטרוני, העוסקת בתעמולת בחירות. מפרסמים שהן עמותות או חברות לתועלת הציבור, המבקשים לשלוח הודעות דואר-אלקטרוני לשם קבלת תרומה או לשם דברי תעמולה, יוכלו לעשות כן גם ללא קבלת הסכמה מוקדמת, אולם רק עד שהנמען הודיע להם כי הוא אינו מעוניין בכך – ואז יש להסירו מרשימות התפוצה.

הצלחה לכל המתמודדים.

הפוסט המדריך לשימוש במידע לקראת הבחירות ברשויות המקומיות הופיע ראשון בדן חי ברשת

במסגרת ההנחיה מדגישה הרשות גם את חובות אבטחת המידע החלות על המתמודדים והרשימות, כמו גם מגבלות על רכישת מידע מסוחרי מידע, הוראות חוק הגנת הפרטיות בנושא דיוור ישיר ושירותי דיוור ישיר והפצת רשימת חברי המפלגה או הסיעה למתמודדים בבחירות.

המידע המצוי בפנקס הבוחרים הינו מידע אישי רגיש, הנגזר ממרשם האוכלוסין ונמסר לסיעה במועצת הרשות המקומית או לנציג רשימת מועמדים, וזאת לצורך שתי מטרות בלבד: התמודדות בבחירות לרשויות המקומיות ויצירת קשר עם ציבור הבוחרים.

בפועל, השימושים בפנקס הבוחרים כוללים העברת מידע למטות הבחירות ולפעילים, טיוב נתונים והשלמתם על-ידי רכישת מידע מפולח ומאופיין, ביצוע סקרים, משלוח הודעות מוקלטות לבוחרים, המרצת בוחרים להגיע לקלפי ועוד.

פנקס הבוחרים כאמור הינו מאגר מידע, כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות. לכן, חלות עליו הוראות פרק ב' לחוק – הגנה על הפרטיות במאגרי מידע. במערכות בחירות קודמות עלה חשש כי רשימות בוחרים דלפו שלא כדין לגורמים פרטיים שונים, תוך פגיעה חמורה בפרטיות ציבור הבוחרים, דבר המהווה עבירה לפי הוראות החוק – ומכאן מסמך רענון הנהלים של הרשות.

חשוב לציין, כי על-פי חוק הגנת הפרטיות, בנסיבות מסוימות עלול השימוש במידע – שלא למטרה – להוות עבירה מנהלית עם קנס בצידה, ואף עבירה פלילית שדינה עד 5 שנות מאסר. לא זו אף זו, חוק הבחירות קובע אף הוא כי שימוש במידע למטרות אחרות גורר סנקציה שדינה מאסר עד שנתיים.

על-פי חוק הגנת הפרטיות, מוטלת על המתמודדים ורשימותיהם האחריות לאבטחת המידע שברשותם. תקנות אבטחת המידע שנכנסו לתוקף במאי השנה, מפרטות את עקרונות האבטחה הקשורים בניהול ושימוש במידע השמור, דוגמת פנקס הבוחרים.

שמירה על עקרונות אלה בעת שימוש במידע מפנקס הבוחרים ובעת שימוש במידע אישי, יסייעו בהגנה על הזכות לפרטיות והגנה על המידע האישי של אזרחי מדינת ישראל. 

הפוסט הרשות להגנת הפרטיות מרעננת נהלים: פנקס הבוחרים ושימוש במידע האישי בבחירות לרשויות המקומיות הופיע ראשון בדן חי ברשת