בעידן הדיגיטלי המתפתח, התנהלות אחראית ומושכלת סביב שימוש והעברה של מידע רפואי מאתגרת את קופות החולים ואת החברות שמחזיקות במידע מסוג זה. במסמך המדיניות החדש "הגנה על פרטיות מטופלים בהעברת מידע רפואי באמצעים דיגיטליים" שפורסם על ידי רשות להגנת הפרטיות, מבהירה הרשות לגורמי רפואה שהעברת מידע רגיש ממאגרי מידע של ארגון על -ידי עובד הארגון אל מחוצה לו, ללא אישור או הרשאה מטעם הארגון, עשויה בנסיבות מסוימות להיחשב אירוע אבטחה חמור. 

ההמלצות החדשות של הרשות להגנת הפרטיות מתייחסות לאופן בו מתנהלים גורמי הרפואה בישראל ובעולם בהעברת מידע רפואי בין גורמי הבריאות באמצעות פלטפורמות דיגיטליות זמינות, נוחות ולעיתים אנונימיות כגון: Telegram, Whatsapp, gmail. שכן, כל הודעה, קובץ או תמונה שמועברת באמצעות אפליקציות האמורות כרוכות בסיכון רב ומהווה פוטנציה לחשיפת מידע רפואי ולחדירה לפרטיות המטופלים . כחלק מהמטרה להגן על פרטיות האזרחים ולשמור על אבטחת מידע הרפואי, הרשות מחייבת את גורמי הרפואה להפחית את השימוש בתוכנות שאינן מיועדות להעברת המידע הרגיש ולהימנע משמירתו במכשירים האישיים שלהם.

בין היתר, הרשות התייחסה גם למקרים בהם השימוש באפליקציות האמורות הוא בלתי נמנע. שכן, במצב דברים זה, הרשות המליצה להשמיט כל פרט אישי או זיהוי ישיר ולהעביר רק את המידע המינימלי הדרוש לצורך הדיווח או העברת המידע. עוד עולה מהמלצותיה, שיש להימנע משמירת מידע רפואי בשירותי גיבוי ענן פרטיים ולהשתמש באמצעי אבטחה למכשירים ותוכנות בהם מתבצעת העברת המידע.

למרות שהמסמך מוגדר כ"מסמך המלצות" בלבד, מבהירה הרשות כי לאור רגישותו של המידע הרפואי, לא תהסס להפעיל את הסמכויות העומדות לה על -פי דין במקרים של הפרה של הוראות חוק הגנת הפרטיות והתקנות שהותקנו מכוחו, בין השאר כעולה ממסמך ההמלצות.

הפוסט הרשות להגנת הפרטיות: " מעתה אין להעביר מידע רפואי בTelegram , Whatsapp או Gmail". הופיע ראשון בדן חי ברשת

בינואר 2023 זה קורה: מאגר אל תתקשרו אליי יוצא לדרך. מה עושים בעניין? להלן מדריך קצר משתי זוויות – זו של האזרח וזו של הארגונים השונים.

האזרח

איך נרשמים למאגר?

מאוד פשוט. המאגר ינוהל על-ידי הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן. באתר שלה יפורסם לינק הרשמה למאגר.

אם נתת הסכמה לקבלת שיחות שיווק – אפשר להירשם? 

אם ההסכמה ניתנה לפני ההרשמה למאגר – ההרשמה תבטל אותה. אם אחרי ההרשמה – ההסכמה תתבטל בתום שנה מיום שניתנה.

הארגונים

על מי חלה הוראת החוק?

ההוראה ביחס למאגר אל תתקשרו אליי נכללת בסעיף 16ב לחוק הגנת הצרכן. בשל כך תחול רק על גופים שהחוק חל עליהם. בנקים או חברות ביטוח, למשל, פטורים.

על אילו סוגי פניות חל המאגר?

ההוראה חלה על כל פניה לצרכן באמצעות שיחה טלפונית במטרה להתקשר עמו בעסקה באותו העת או במועד מאוחר יותר.

אם צלצלתי ללקוח להודיעו על הטבה העומדת לזכותו?

ההוראה חלה גם על פניות ללקוח לקבל מוצר או שירות ללא תשלום, בהנחה או כדרך מתן הטבה.

איך מנהלים את הבלגן הזה?

החוק דורש להעביר את רשימת הנמענים במאגר הייעודי ברשות הסחר, לפחות 15 יום לפני כל פניה טלפונית אליהם. הרשות תחזיר רשימה ׳נקיה׳, בלי כל אלו שנרשמו במאגר.

אם יאספו הסכמות מראש, האם זה יסייע?

האמת שלא. אדם יכול להירשם למאגר גם אם נתן הסכמה לפני כן.

הלקוח רשום למאגר והוא התקשר עמי בעסקה מתמשכת, אסור לפנות אליו?

בתקופת העסקה ולגבי אותה עסקה ניתן לפנות ללקוח. יש להיזהר! אין להציע ללקוח להאריך את תקופת העסקה בשיחה זו.

הלקוח נרשם למאגר, כיצד אוכל להשיג את הסכמתו לפניה טלפונית?

עוסק שהלקוח נתן לו הסכמה מפורשת ובכתב (כולל דוא"ל) לאחר הרשמתו למאגר ניתן יהיה לפנות אליו. ההסכמה תקפה לשנה אחת וניתן להאריך את תוקפה מדי שנה. לא ניתן לבצע פנייה לקבל הסכמה כזו טלפונית, אלא בכל ערוץ תקשורת אחר.

אוף, זה מסובך מידי

הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן תפעיל מוקד לתמיכה לשם טיפול בפניות של עוסקים וצרכנים. אם נמאס לכם להמתין על הקו ולקבל תשובות שמסבכות יותר, ניתן לפנות ליעוץ משפטי.

הפוסט מאגר אל תתקשרו אליי – Do not call – המדריך הופיע ראשון בדן חי ברשת

בין פרטי המידע שנחשפו היו ציר הזמן של המשתמשים (פוסטים, סרטונים, "צ'ק אין" ועוד), מידע ששיתפו תחת אודותיהם (שם, פרטי קשר, מקום עבודה, מגורים ועוד) מידע נוסף כגון סוגי המכשירים שבהם השתמשו כדי לגשת לפייסבוק, "תיוגים", האנשים או הדפים שהמשתמשים "עקבו" אחריהם, 15 החיפושים האחרונים, מיקום, שפה ועוד.

ימים ספורים לאחר שהודיעה פייסבוק לתקשורת על הפריצה, הוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בנושא (אקסלרוד נ' Facebook Inc). התובעים ביקשו לאשר את התובענה על בסיס מספר עילות משפטיות: הפרת סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, הטעיה על פי חוק הגנת הצרכן, הפרת חובת הגילוי על פי חוק הגנת הצרכן, הפרת חוזה, פגיעה באוטונומיה, תנאי מקפח בחוזה אחיד, הפרת חובה חקוקה על פי פקודת הנזיקין ועוולת הרשלנות.

את מרבית העילות לעיל ביססו התובעים, ראשית, על הטענה כי פייסבוק הציגה את המערכת שלה כבלתי חדירה באופן שהטעה את הציבור, ושנית על כך שפייסבוק לא עשתה מספיק על מנת למנוע את פרצת האבטחה.

על טענות המצגים של פייסבוק, קבע בית המשפט כי זו לא הציגה את המערכת שלה כבלתי חדירה, ההיפך הוא הנכון. בתנאי השימוש היא ציינה באופן ברור כי על אף הניסיונות שלה למגר פריצות אבטחה, אלו עשויות להתקיים, וכי אחריות המשתמש לשתף מידע אישי רק באופן שלוקח את הסיכון בחשבון.

על הטענה כי פייסבוק התרשלה במניעת פרצת האבטחה, הכריע בית המשפט כי עצם קיומה של פרצה אינו מחייב את המסקנה כי הנתבעת פעלה שלא באופן מספק לקידום אבטחת המידע. במילים אחרות, בית המשפט מכיר בכך שאין מערכת חסינה מפריצות, וככל שהחברה פועלת באופן מסור למיגור הפרצות ועומדת בסטנדרטים הנדרשים, אין לראותה כרשלנית.

ביחס לטענות הפרת הפרטיות, בית המשפט קבע כי פייסבוק היא לא זו שהפרה את הפרטיות של המשתמשים, אלא הפורצים הם אלו שהפרו את פרטיותם. ככל שיש לפייסבוק אחריות לפרטיות משתמשיה בסיטואציה כזו, היא כחלק מעוולת הרשלנות. בנוסף קבע בית המשפט כי גם אם הפרה את הפרטיות, קיימת לה הגנה על בסיס ס'18(2)(א) לחוק הגנת הפרטיות משום שמדובר על פרצה מתוחכמת וקשה לטעון שהייתה יכולה לדעת עליה.

הערה מעניינת נאמרה על ידי השופט, ביחס לשאלת הוכחת הנזק האישי של התובע, כאשר קבע כי מידע אישי אשר פורסם בפרופיל פומבי (אשר לא הוגבל לקבוצת אנשים בלבד) הוא אינו מידע פרטי לפי חוק הגנת הפרטיות ולכן חשיפתו אינה יכולה להוות פגיעה בפרטיות. קביעה זו מצטרפת לפסיקות סותרות בסוגיה זו ברחבי העולם, ומעניין לראות כיצד זו תשפיע על אופן האיסוף והשימוש במידע בישראל.

הפוסט המחוזי בחיפה: על אף קיומה של פרצת אבטחה, פייסבוק אינה אשמה בזליגת המידע הופיע ראשון בדן חי ברשת

הסכסוך הזה מעלה שאלה מורכבת: למי שייכת דמותו של אדם לטובת שימוש מסחרי בה? או באופן ספציפי יותר – למי שייכת דמותו של שחקן כדורגל לצורך שימוש בה במשחק מחשב? האם להתאחדות הרלבנטית, לקבוצה או אולי רק לשחקן? ויותר מכך – איזה פתרון אפשרי ניתן למצוא לסכסוך, כזה שישאיר את כולם מרוצים ואת ה"מכורים" למשחקי פיפ"א, PES ודומיהם מרוצים.

השאלה הזו, במתכונת מעט שונה, התעוררה בארצות-הברית אי שם בשנות החמישים של המאה הקודמת. בחקיקה האמריקאית במדינות רבות היה קיים סעיף שקבע, כי שימוש בדמותו של אדם לשם רווח ללא הסכמתו, מהווה פגיעה בפרטיות. הוראה כזו, אגב, קיימת גם בחוק הגנת הפרטיות הישראלי. קבוצת שחקני בייסבול חתמה אז עם חברת המסטיקים הלן לבורנטוריס (Haelan Laboratories) על הסכם, לפיו הם מוותרים על פרטיותם לטובת שימוש של החברה בדמויות שלהם בקלפים, אשר צורפו למסטיקים הנמכרים על-ידה. כחצי שנה לאחר מכן חתמה אותה קבוצת שחקנים על הסכם זהה עם חברת המסטיקים אחרת, טופס צ'ואינג גאמס (ToppsChewing Gum). גם לה ויתרו השחקנים על טענתם לפרטיות, לטובת קלפים עם הדמויות שלהם שיצורפו אף למסטיקים של החברה הזו. השחקנים טענו כי זכותם לוותר על פרטיותם כמה פעמים שהם רוצים ולמי שיבחרו. אבל הפעולה האחרונה הציתה תביעה בין שתי החברות, במסגרתה קבע בית המשפט לערעורים של ניו-יורק, לראשונה, כי לא על זכותם לפרטיות ויתרו השחקנים, אלא סחרו בזכות הפרסום שלהם, זכותם לעשות שימוש במוניטין שצברו, לשם מכירת זכויות לעשות שימוש בדמותם למטרות מסחריות שונות. מכירה כזו, קבע שם בית המשפט, אי אפשר לעשות פעמיים לאותה מטרה. בית המשפט אף הגדיר את הזכות כ'זכות הפרסום', זכות שאומצה לפני כ-15 שנה גם בפסיקה בארץ, בתיק שהתנהל בין שחקן הכדורסל אריאל מקדונלד לרשת ההמבורגרים של מקדונלדס.

השימוש בדמויות השחקנים לטובת משחק פיפ"א המוכר הצית שוב את השאלה, אבל מזווית מורכבת יותר. אף אחד לא חולק כי השימוש שנעשה בדמויות השחקנים במשחק, הוא שימוש בזכות הפרסום שלהם. אבל כאשר מדובר בספורט קבוצתי תחרותי, כמו כדורגל, ישנם עוד גורמים בזירה, כמו ההתאחדות לכדורגל העולמית, שעל שמה קרוי המשחק (פיפ"א), ההתאחדויות המקומיות, הקבוצות, ארגוני השחקנים ועוד. גם להם יש מה להגיד בנושא. אלקטרוניק ארט טענה כי חתמה על הסכם עם ארגוני השחקנים והקבוצות השונות כדי לקבל את הזכויות לעשות שימוש בדמויות השחקנים. אך האם הם הגורמים היחידים עימם היה על החברה להתקשר?

באירופה כמו בישראל אין חקיקה המסדירה את זכות הפרסום. לא ברור אם קבוצה יכולה להתחייב בנושא בשם שחקניה. קבוצות ינסו לטעון, כי הזכות שייכת להן, באשר השחקן קונה את מעמדו במשחק בזכותן, בדיוק כשם שהמצאה או זכות יוצרים של עובד על שיצר במהלך העבודה שייכת על פי חוק למעסיק שלו.

אלא שלהבדיל מזכויות הקניין הרוחני, אין חוק שקובע שזכות הפרסום של שחקן שייכת כולה או חלקה לקבוצה שלו. הטענה הזו אולי שוות לב, כאשר היא עולה ביחס לשחקן, שעשה את צעדיו הראשונים בקבוצה בה התפסם לראשונה. אלא שזכות הפרסום עוסקת באדם עצמו. הכישרון שהיה חבוי בשחקן אומנם קיבל במה בקבוצה, אך שחקן מוכשר היה פורץ בכל במה והפריצה הזו נעשית תחת הסכם בו מתחייב השחקן לתרום מכישרונו לקבוצה שמתחייבת לשלם תמורה. בהסכם הזה היו יכולים הצדדים להסדיר גם את הרווח הנלווה להצלחה של השחקן כמו זכות הפרסום שלו, כנגד תמורה ממשית נוספת לשחקן, דבר שקבוצה לא תרצה להתחייב עליו, שכן יקשה עליה לדעת מראש אם וכאשר אכן יצליח השחקן ולאיזה ערך כספי תוכל להמיר הצלחה זו. ספק גם אם השחקן  ירצה למכור את זכויותיו שלו לקבוצה וככל שמעמדו רם, הדבר רק יביא את המו"מ בין הצדדים למבוי סתום.

במציאות החוזית הזו התפתחה הנורמה, שלא רק שזכויות הפרסום של השחקן שייכות לו, הוא גם  מנהל את המו"מ לגביהם בעצמו או באמצעות ארגון השחקנים, לבחירתו. נראה, אם כן, שהגענו למבוי סתום בעניין יכולותיה של בעלי משחק פיפ"א לפתור את המשבר. לא בטוח.

עד לפני כשנתיים שווק בארץ אלבום איסוף מדבקות של כוכבי ליגת העל תחת המותג "סופרגול". כאשר ביקשו שם להסדיר את הזכויות בנושא הלכו על כל הקופה. חתמו עם ההתאחדות לכדורגל, עם הקבוצות, ארגון השחקנים וגם באופן פרטני עם השחקנים שכיכבו על קלפי ה"אסים". בכך פתרה לעצמה המוציאה לאור את הצורך להתמודד עם הסוגייה למי שייכות הזכויות. במו"מ עם כל הגורמים הציגה החברה את התקציב שיש לה לצורך כך, כמו אמרה זה הכסף, עכשיו תסדרו בינכם. כך ניתן לפתור את הסוגייה גם ביחס למשחק פיפ"א ודומיו.

ראשית ראוי היה שבאירופה ובישראל יסדירו את הנושא בחקיקה, בדיוק כפי שנהגו מדינות רבות בארצות-הברית. אבל עד אז, הפרקטיקה כנראה תעשה את שלה. שחקן שלא יסכים לסחור בדמותו לטובת משחק פיפ"א, PES ודומיהם יאבד את יכולתו לקבל תמורה על זכות הפרסום שלו במשחק. הוא לא יוכל למכור את הדמות לגורם נוסף אחר, כי סביר שכזה לא יצוץ לו כך פתאום. זה משחק של הכול או לא כלום. התאבון למקסם את התמורה שהשחקן יכול לקבל, והדבר לגיטימי בהחלט, בסופו של דבר יכריע. ומי שהיה מודאג, נראה שמשחק פיפ"א 2021 עוד יצא ועם כל הכוכבים האהובים.

הפוסט האם לא נשחק יותר במשחק פיפ"א? סכסוך שחקנים באירופה מצית את השאלה הופיע ראשון בדן חי ברשת

המקרה בו גוגל לא קיימה אחר הכללים האירופאיים על "הזכות להישכח" של אדם באופן מקוון, עלה בפני הרשות להגנת הפרטיות בבלגיה, לאחר תלונה שהגיעה לרשות הבלגית לפיה גוגל לא צייתה לדרישת ההסרה מתוצאות מנוע החיפוש של נושא מידע. רשות הגנת הפרטיות בבלגיה מצאה כי גוגל הפרה בכך באופן בוטה את חובתה והתרשלה באי-ציות לדרישת ההסרה. זאת, משום שהמידע בכתבות נשוא הבקשה מיושן ולא רלוונטי, הטענות העולות מהן לא הוכחו והותרת הכתבות בתוצאות החיפוש גורמת נזק ניכר לנושא המידע. משכך, הרשות הטילה קנס של 600,000 אירו, סכום הגדול ביותר שאי פעם הוטל על-ידי הרשות בבלגיה וגדול פי עשרה מהעונש השיא הקודם של הרשות.

בהתאם לפסק דינו של בית המשפט האירופי מ-2014 על עקרון "הזכות להישכח", נקבע שאנשים יכולים לבקש ממנועי חיפוש כמו גוגל להסיר מידע בלתי מהימן או לא רלוונטי מתוצאות האינטרנט המופיעות תחת חיפושים אחר שמם. בעניינו, נושא המידע דרש להסיר מתוצאות מנוע החיפוש קישורים לכתבות עבר, שהאשימו אותו בהטרדה ותייגו את השתייכותו הפוליטית. נושא המידע טען כי הטענות הללו לא הוכחו ופוגעות בשמו. גוגל סירבה להסיר את התוצאות בטענה כי המבחנים לחובת ההסרה שקבע בית המשפט לא מתקיימים במקרה הזה, מאחר וגובר האינטרס הציבורי שהמידע על טענות העבר יהיה זמין לעיון.

הרשות להגנת הפרטיות טענה כי הכתבות היו ישנות ופוגעות במוניטין של אדם עם פרופיל ציבורי בבלגיה. גוגל התרשלה בבקשה להסרת הקישורים של הכתבות, בהתחשב בכך שהיו עדויות לכך שהעובדות אינן רלוונטיות ומיושנות. גוגל מסרה כי בכוונתה לערער על ההחלטה בפני בית המשפט. לדבריה, עבדה קשה כדי "ליצור איזון הגיוני ועקרוני בין זכות הציבור לדעת לבין הגנת הפרטיות".

הפוסט בלגיה: קנס גבוה לגוגל על סירובה למחיקת תוצאות חיפוש הופיע ראשון בדן חי ברשת

פסק-הדין, אשר ניתן על-ידי השופט עופר גרוסקופף ובהסכמת השופטים ניל הנדל וג'ורג' קרא, עסק בבקשה לתביעה ייצוגית בטענה לדליפת מידע מגוף המעניק שירותים במיקור חוץ עבור משרד החינוך. מכאן, נקבע בפסק-הדין, כי מערכת יחסים בין גוף שילטוני למבקשים, אינה מערכת יחסים הנכנסת בגדר התוספת השנייה לחוק.

השופט עופר גרוסגופף נימק: "פרט 1 לתוספת השנייה קובע כי ניתן להגיש "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". על מנת שהתובענה תכנס תחת פרט זה אין די בכך שהמשיבה מתנהלת כ"עוסק", אלא יש לבחון האם התביעה בה מדובר היא בקשר לעניין שבינה לבין לקוח, דהיינו האם היא מתקיימת במסגרת יחסי עוסק-לקוח". לא כך קרה לדעתו במקרה שלפניו.

השירות המדובר למבקשים, הוענק מכוחו של חוק חינוך חינם המעניק לילדים חולים זכות לקבל מהמדינה חינוך חינם. השירות מסופק על-ידי משרד החינוך באמצעות חברת קדימה מדע-חינוך לחיים בע"מ, שהינה חברה לתועלת הציבור העוסקת בתחום החינוך. המערערים (תלמידה והוריה) הגישו בקשה לאישור תובענה כייצוגית שעניינה בטענה כי שמות התלמידים, הנהנים מהשרות שמסופק על-ידי חברת קדימה, דלפו מאתר הלמידה מרחוק שבאמצעותו ניתנו השירותים. המבקשים טענו כי בכך הופר חוק הגנת הפרטיות בפרט, לצד חוקים אחרים. בית המשפט המחוזי סבר שמערכת יחסים זו אינה מאפשרת הגשת תובענה ייצוגית. באותו נימוק נדחה, כאמור, גם ערעורם לבית המשפט העליון.

הפוסט העליון : ניתן להגיש תובענה ייצוגית בגין פגיעה בפרטיות ברשימה של מצבים הופיע ראשון בדן חי ברשת