בית המשפט העליון מבצר את הזכות לפרטיות העובד. כך בהחלטה שניתנה לאחרונה (10.05.2016) על-ידי השופט נעם סולברג נקבע, כי מעסיק אינו יכול לעיין במיילים של עובד, גם אם השאיר אותם פתוחים בטעות במחשב שעמד לרשותו במקום העבודה.
בכך קיבל השופט סולברג את בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת המחוזי מרכז על-ידי יהודה זינגר ושני גופים נוספים נגד חברת יהב חמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ ושני משיבים נוספים, תוך מתן חיזוק להלכה שנקבעה בעבר בבית הדין הארצי לעבודה בעניין טלי איסקוב, לפיה אין למעסיק הזכות לעיין במיילים של עובד ללא הסכמתו לכך.
תחילתו של העניין היה במסגרת בקשה מקדמית בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתה טענו הנתבעים (המבקשים בבקשה בעליון) כי תכתובות דואר אלקטרוני שנלקחו ממחשבו של הנתבע מס’ 1, שהיה עובד התובעת, נלקחו תוך פגיעה בפרטיותו ומכאן יש לפסול אותם כראיות, בהתאם לקבוע בחוק הגנת הפרטיות. הנתבעים הפנו לפסק הדין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה בעניין טלי איסקוב, שם נקבע כי אין לגשת לתיבת דואר אלקטרוני של עובד ללא הסכמתו, הסכמה שצריכה להינתן באופן חופשי וללא לחץ.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי יש לאבחן בין העניין שלפניו לעניין שהיה בעניין טלי איסקוב, שכן ניתן לגזור את הסכמת העובד לעיון בתכתובות המיילים שהושארו פתוחות, מעצם השארתן כך.
השופט סולברג, בקבלו את הבקשה, דחה את המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי ביחס להסכמה אותה ניתן להסיק מהתנהגות העובד. "הנחת המוצא היא שכאשר בחומרים אשר ברור כי הם חומרים פרטיים עסקינן, חזקה כי השארתם ברשות אחר נעשתה בשוגג, ואינה מלמדת כלל ועיקר על הסכמה… ברור שהשארתם פתוחים על מסך המחשב של הזולת אינה מלמדת על התרת העיון בהם, אלא על אפשרות של שכחה".
מכאן נפסק כי דין הראיות להיפסל, בהתאם לקבוע בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. יחד עם זאת השופט סולברג השאיר פתח להתרת הראיות, ככל ובמהלך המשפט יוכיחו התובעים, כי במעשה הפגיעה בפרטיות, בכך שעיינו במיילים של העובד, עומדת לימינם אחת ההגנות הקבועות בחוק.
לצפייה בהחלטת בית המשפט העליון לחץ כאן.
