מאת עו"ד דן חי
תיקון חוק בהמשכים. משרד המשפטים מקדם בימים אלו שלושה תיקונים לחוק הגנת הפרטיות בשלושה נושאים: הרחבת סמכויות האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות, צמצום חובת רישום מאגרי המידע והרחבת זכויות מושאי המידע. המטרה המרכזית של תיקונים אלו הינה לקרב את משטר המידע האישי של ישראל לזה התקף באירופה מאז מאי 2018.
מבין שלושת ההצעות, זו העוסקת בסמכויות האכיפה מקודמת ראשונה, לאחר שההצעה כבר הייתה "בשלה", לאחר שכבר עברה בקריאה ראשונה בשתי כנסות, אשר לא הספיקו לסיים את הליך החקיקה, ועתה מקווים זה יקרה.
תקנות הגנת המידע האירופאיות, ה-GDPR, נחשבות למסמך המוביל בתחום בעולם. מדינות רבות, כמו קליפורניה בארה"ב, ברזיל, ארגנטינה ויפן, אימצו חוקים חדשים בתחום בהשפעתם של תקנות אלו. עתה, מקווים במשרד המשפטים, תורה של ישראל.
משלושת ההצעות של משרד המשפטים, עולה ניחוח של התקנות האירופאיות. לא במקרה. הרשויות באירופה עתידות לקבוע בקרוב האם ניתן להמשיך להעביר מידע אישי מאירופה לישראל. למצב החוקי בישראל יש משמעות רבה לקביעה הזו והליכי שינוי חוק פעילים, אשר בסופם אכן יהיה המשטר הנהוג כאן קרוב לזה שקיים באירופה, יסייעו מאוד לשכנע את האירופאיים להמשיך להכיר בנו כמקום שניתן להעביר אליו מידע אישי. קביעה אחרת, לפיה לא ניתן להעביר מידע אישי מאירופה לישראל, תטיל מכה קשה על חברות בישראל העוסקות בתחום, כמו חברות אשר יש להם מוצר האוסף מידע מלקוחות פרטיים באירופה לשרתים בארץ, דוגמת מוצרים של בית חכם.
גם מעבר לרצון למצוא חן בעיני האירופאיים, על כך שראוי לתקן באופן יסודי את חוק הגנת הפרטיות הישראלי, דומה שאין ויכוח. החוק התקבל בשנת 1981 ותוקן לאחרונה באופן מקיף בשנת 1996. ב-24 השנים שחלפו מאז התחולל מהפך דיגיטלי רחב. החוק בישראל לא מתייחס אליו. השאלה היא מה הדרך הנכונה? האם לקבל חוק חדש לחלוטין? ואם רק לתקן, למה בהמשכים?
הרעיון לתקן את חוק הגנת הפרטיות בהמשכים נולד עוד בתחילת העשור, כשבמשרד המשפטים החלו לעבוד על התיקונים שמוצעים עתה. המחשבה הייתה שיהיה יותר קל להעביר בכנסת תיקונים קטנים, יחסית, בהיקף שלהם מאשר תיקון אחד גדול. "לחברי הכנסת אין סבלנות לחוקים ארוכים", הסבירו במשרד המשפטים. בכנסת ה-18 קיבל הרעיון הזה תוקף. מי שהיה אז ראש ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת, דוד רותם המנוח, אכן דגל בקידומם של חוקים קצרים שלא גורמים לוועדה לעבודה קשה ומסובכת מידי.
מנגד גורמים כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה סבורים, שלא רק שעבודת תיקון חוק בחלקים, לא תביא לתוצאה הראויה, כי אם לחוק שבנוי טלאי על טלאי. במכון מתפארים במסמך מפואר שהכינו שם המציע חוק הגנת פרטיות חדש, וגם בנוסח מקוצר שלו, הדוגל בתיקון החוק הקיים. בכל מקרה לא בכמה שלבים.
אין ספק שגם אם מתקנים את החוק בשלבים, ראוי לראות שהרצף שיתקבל בסוף, יהיה של חוק אחוד ושהתפרים בין החלקים לא ייראו. שתי ההצעות שכבר פורסמו, מבין השלוש, עוסקות בהיבטים שונים של החוק ומכאן אין סכנה שהחיבור ביניהם יהיה גס וכזה שיפריע בהמשך.
דומה שהוויכוח על איך ראוי לבצע את תיקון חוק הגנת הפרטיות מעט מיותר. המבחן האמיתי הוא מבחן התוצאה – איך נגיע מהר יותר לתיקון החוק המיושן הקיים. אם במשרד המשפטים דוגלים בתיקון בהמשכים, הניסיון שלהם אולי המכריע ביותר. העיקר שהמהלך יגיע בהקדם לכנסת לפני שהאירופאים יפתיעו בהחלטה על עצירה מעברו של המידע האישי מאירופה לישראל. אז זה כבר לא יעניין אם החוק יתוקן בפעם אחת או בשלבים. זה פשוט יהיה מאוחר מידי.
