פסק-דין דרמטי של העליון קובע כי יש לפסוק פיצויים נגד משגרי הודעות ופרסומי ספאם (דואר זבל) האסורים על-פי חוק, וזאת גם אם התביעות הוגשו על-ידי חברות המתמחות בתביעות ספאם, המסייעות לאזרחים בתהליך התביעה.
פסיקת העליון התקבלה (11.12.2018) לאחר ערעור על פסק-דין של המחוזי, שקבע כי אדם שהגיש תביעות ספאם בסיוע חברה חיצונית המתמחה בהגשת תביעות אלה, אינו זכאי לפיצויים וזאת גם כאשר הוכחה זכאותו. המחוזי נימק החלטה זו בכך שריבוי התביעות באמצעות חברות אלה יוצר הרתעת יתר ומעמיס על בית המשפט, ועל כן אין לעודד פנייה לחברות אלה ולהיעזר בשירותיהן.
לאחר הגשת ערעור על-ידי אחד מאותם תובעים שלא קיבלו פיצויים, פסק העליון כי מי שהוכיח את תביעתו, זכאי לפיצוי בשיעור הקבוע בחוק, וקיומן של תביעות רבות בגין הודעות ספאם אינו מעלה חשש להרתעת יתר אלא תקווה לאכיפה אקטיבית. כל עוד סיועה של החברה נעשית בצורה ראויה, אין כל פסול בעבודתה משום שהיא משרתת את החוק, גם כאשר היא נהנית מפיצויי התביעה.
השירות שמעניקות חברות המתמחות בהגשת תביעות ספאם כולל איתור שולח הודעות הספאם, סיוע במילוי כתבי הטענות והגשתם לביהמ"ש ועדכון מועדי הדיון – פעולות שעלולות להרתיע את האזרחים, ולגרום להם לוותר על זכותם לתבוע את משגרי ההודעות. סיוען של החברות משרת את תכלית החוק לעודד הגשת תביעת ספאם בהליך מהיר, זול ויעיל לבירור התביעות ולקבלת פיצוי בהתאם.
הודעות ספאם הן תוכן פרסומי הנשלח באמצעי התקשורת שנקבעו בחוק (מייל, פקס, מסרונים ומערכות לחיוג אוטומטי) ללא אישור הנמען. תופעה מטרידה זו זכתה להגנה במסגרת סעיף 30א לחוק התקשורת (המכונה "חוק הספאם"), שמאפשר לאזרח לתבוע גופים השולחים הודעות ספאם, וזאת ללא צורך בהוכחת נזק, כשגובה הפיצוי נתון לשיקול בית המשפט ומגיע עד ל-1,000 ₪ לכל הודעה.
(רעא 7064/17)
