פסק הדין דן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בטענה כי המשיבה (מפעילת האתר "yad2" ) אינה מקיימת בתום לב את החוזה בינה לבין המבקש (מוטי לביא) וחברי הקבוצה, באשר לפרסום מודעות מכירת רכב יד שנייה. על פי הנטען המשיבה מפרסמת פרסומות מסחריות או קישור לפרסומות עם עסקאות מתחרות, בתוך שטח המודעה הפרטית, באופן פסול, תוך פגיעה בציפיות הסבירות של הלקוחות הפרטיים לאפקטיביות המודעה. טענתו המרכזית של המבקש היא כי אין בעובדה שהמשיבה כללה הוראה המתירה לה לנהוג כך במדיניות הפרטיות, כדי ללמד כי המבקש הסכים לכך עת אישר את תקנון האתר. המשיבה טענה מנגד כי פנייה אל תנאי מדניות הפרטיות במסגרת התקנון, אותו אישר המבקש פוזיטיבית, היא ביטוי לקיבול הסכמה בהתנהגות.

השופטת רחל ברקאי פסקה כי דין הבקשה להידחות, הן לגופו של עניין והן מן הטעם כי אין זה יעיל עוד לנהלה, מקום בו למעשה מטרתה העיקרית כבר הושגה. לאחר הגשת בקשת האישור שונה תקנון האתר, כך שהוא כולל הוראה מפורשת המתירה למשיבה לכלול פרסומות מסחריות בשטח המודעות הפרטיות (תחת קיומה במדיניות הפרטיות). עתה הדברים ברורים לכל משתמש הנדרש לאשר את התקנון. השופטת קבעה כי באישור של התקנון בדרך זו בבחינת הסכמה מפורשת ואלו חלק מתנאי ההתקשרות בין הצדדים. כך למעשה לא עומדת עוד עילת תביעה ומטרתה העיקרית של בקשת האישור הושגה. אף על פי כן קבעה השופטת, כאמור ובנסיבות העניין, שיש לראות בהוראות מסמך מדיניות הפרטיות כמחייבות את משתמשי האתר, כאשר ישנה הסכמה לתקנון ובו הפנייה בולטת אל מסמך מדיניות הפרטיות, הכולל את ההוראה המפורשת בעניינו. " לו היה המבקש קורא את התקנון כנדרש וודאי היה שם להפניה המודגשת בראשית התקנון להוראות מסמך מדיניות הפרטיות ומכלכל צעדיו בהתאם".

ת"צ 55512-07-18

הפוסט המחוזי ת"א מנחה: מתי הוראה במדיניות הפרטיות של אתר תהא חלק מהחוזה בין הצדדים הופיע ראשון בדן חי ברשת