המחלוקת בעניין שהיה בפני הרשמת מיכל בר, בעניין שבין ירון מאירי לגיא ברנע, הייתה בעיקר סביב הטענה כי התובע הוא תובע "סידרתי" ב'ספאם'. ביחס לכך הכריעה הרשמת בר: "עצם העובדה שתובע הוא "תובע סדרתי", אין בה, כשלעצמה, כדי לפגום בתום ליבו" יחד עם זאת הוסיפה: "שיקול זה הינו שיקול לגיטימי להפחתת גובה הפיצוי, מצאתי לנכון להתחשב בו במסגרת קביעת גובה הפיצוי לתובע."

בסיכום פסק-דינה, ובמכלול השיקולים הנוספים של העניין שהיה בפניה, ובין היתר כי ההודעות שנשלחו מקורם באתר אחר של הנתבע ולא באתר שבשירותיו התעניין התובע, פסקה הרשמת בר בגין משלוח 14 הודעות ללא הסכמה פיצוי כולל של 4,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 1,800 ש"ח.

(תא"מ 18-05-43971 מאירי נ' ברנע)

הפוסט השלום פ"ת: יש לפגוע בתובע 'ספאם' סידרתי – בכיסו הופיע ראשון בדן חי ברשת

חברת "קיי.אס.פי", הבעלים של אתר אינטרנט המשמש כאתר סחר אלקטרוני,  תבעה את "אלקטרה" בגין הפרת זכויות יוצרים, וזאת לאחר שאלקטרה העתיקה תרגומי 'הוראות יצרן' ותכנים נוספים המופיעים באתר קיי.אס.פי, ומבלי אישורה לכך. אלקטרה הציגה הפניות אוטומטיות מאתרה לאתר של קיי.אס.פי, תוך יצירת עומס על השרתים וניצול תשתיות האתר, וזאת מבלי שהעבירה כל תמורה עבור השימוש בתכנים אלה.

השופט גינת קבע כי התרגומים הם 'יצירה נגזרת' לפי חוק זכויות יוצרים, וככזו מהווה יצירה מקורית העומדת ברשות עצמה, ועל כן מוקנית לתובעת זכות יוצרים לגביה. כמו כן, נקבע כי גם העתקת תכנים מקוריים של אתר אינטרנט תיחשב 'העתקה' כך שאין הבדל עקרוני בין העתקת יצירה כפי שהיא לבין העתקתה באמצעות קישור אינטרנטי ממוחשב. השופט גינת ציין כי כאשר העתקה נעשית ללא רשות בעל הזכות, היא עולה לכדי הפרת זכות יוצרים.

לבסוף התקבלה התביעה בעילה של הפרת זכות יוצרים, וכן נפסק כי אלקטרה תפסיק כל שימוש בתכני התובעת ותשלם לקיי.אס.פי פיצוי בסך 40,000 שקלים.

ת"א 68160-05-19

הפוסט מחוזי חיפה: העתקה באמצעות קישור אינטרנטי מהווה הפרת זכויות יוצרים הופיע ראשון בדן חי ברשת

צעירה שהשתתפה ביום הוקרה של עמותת "שלומית" בלונה פארק תל אביב הופתעה לגלות כי כאשר הצטלמה עם חברותיה בתמונה קבוצתית, צלם נוסף צילם ללא ידיעתה תמונה אישית שלה, אשר הופצה כחלק מלוח שנה מטעם העמותה. הצעירה תבעה בגין כך את העמותה ותיארה בתביעתה כי היא חשה עוגמת נפש נוכח העובדה שתמונתה עומדת לנגד עיניו של המשתמש בלוח השנה לתקופה ממושכת, וביקשה מהעמותה לחדול מהפצת לוחות השנה.

על אף שהעמותה נעתרה לבקשת הצעירה והשמידה כאלף לוחות שנה, זו לא הסתפקה בכך ותבעה את העמותה בסך 50,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיותה והנזק שנגרם לה עקב פרסומם של 500 לוחות שנה. עוד טענה הצעירה, כי פרסום תמונתה בלוח השנה נעשה לשם הפקת רווח ולכן מתקיימת פגיעה בפרטיות.

הרשם הבכיר, נדים מורני, פסק כי על אף שהצעירה ידעה כי היא מצולמת עם חברותיה, לא ידעה שצלם נוסף מצלם אותה לבד וודאי לא נתנה הסכמתה לפרסום תמונה זו בלוח השנה. הרשם קבע כי תחושת ההשפלה היא סובייקטיבית, וכן יש להתחשב בכך שהצעירה נמנית על המגזר הבדואי, המתאפיין במנהגים שמרניים יותר. כמו כן, דחה הרשם את טענת הצעירה כי פרסומה נעשה לשם הפקת רווחים, וזאת מאחר ש"שלומית" היא עמותה ללא כוונות רווח.

לבסוף קבע בית המשפט כי פרסום תמונת הצעירה בלוח השנה נעשה ללא הסכמתה ולכן מהווה פגיעה בפרטיותה. הרשם קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך 8,000 ₪.

תא"מ 17118-05-18

הפוסט צולמה ללוח שנה ללא הסכמתה – ותפוצה בגין פגיעה בפרטיות הופיע ראשון בדן חי ברשת

לאחר שהשניים התגרשו, המשיך המאבק בין הצדדים ואף הגיע לטונים צורמים במיוחד, בעיקר על רקע טענותיו של הגבר באשר לתפקודה של גרושתו, הן באשר להעדר מסוגלות הורית והן באשר להתעללות ואלימות כלפי ילדיהם, חששות שהובילו לטענתו להתקנת מצלמות המקליטות ברציפות את המתרחש בביתם, ואף פנה למספר גורמים מקצועיים בשל כך. על רקע זה, הוגשה תביעה כנגדו בגין פגיעה בפרטיותם והוצאת לשון הרע.

על אף שהגבר אישר את מרבית הטענות העובדתיות כפי שתוארו על-ידי האישה, לטענתו פעל מתוך כוונה להגן על ילדיו הקטינים לאור החשש הממשי כי אמם פוגעת בהם. השופטת גדיש דחתה את בקשתו להכשיר את פעולת התקנת המצלמות וזאת משום שגם המסדרון המוביל לחדר הילדים אינו נחשב ל"רשות הרבים". עוד ציינה השופטת כי יש לאזן בין שני ערכים מנוגדים: החשש לפגיעת הילדים על-ידי אמם למול הצורך לשמור על פרטיותה וכבודה. גדיש בחנה על מה התבסס חששו של הגבר וקבעה כי לא היה לו כל יסוד ממשי להניח כי האם אכן פוגעת בילדיהם.

עוד קבעה השופטת כי הצדדים ניהלו הליכים משפטיים, בין היתר בנוגע למשמורתם על הילדים, ואם היו לאב חשדות לקיומה של אלימות, היה עליו לאפשר לרשויות הרווחה ולמשטרת ישראל לבצע את עבודתם, במקום להציג לילדיו שאלות סוגסטיביות שככל הנראה השפיעו על דבריהם. השופטת פסקה כי הצבת המצלמות בבית מבלי ליידע את האישה פגעה בפרטיותה ובפרטיות הילדים.

מלבד זאת, קבעה גדיש כי גם המעקבים שביצעו החוקרים הפרטיים פגעו בפרטיותה של האישה, אך דחתה את טענת הוצאת לשון הרע, וזאת מכיוון שסברה כי עצם השיתוף של גורמים נוספים נעשה מתוך ניסיון להגן על עניין אישי שלו, שכן היה לו חשש לחיי ילדיו. גדיש פסקה פיצויים לתובעת בסך 100,000 ₪, כאשר 55,000 ₪ מיועדים לה ו-45,000 ₪ לילדים.

תמ"ש 3653-04-16

הפוסט פרטיות במשפחה: מצלמה ומעקב עלו לבעל כנגד גרושתו וילדיו 100,000 ₪ הופיע ראשון בדן חי ברשת

התביעה הוגשה בגין חמישה מכתבים וכן שתי הודעות דוא"ל שנשלחו על-ידי ראש עיריית קריית גת, אבירם דהרי, להנהלת אוניברסיטת פיטסבורג שבארה"ב וגורמים נוספים, וזאת בכדי "לגדוע את מקורות המימון של ד"ר לדרמן אשר אפשרו את פעילותו", כפי שצוין בפסק הדין. דהרי אף הודה כי פעל בשם העירייה על דעת עצמו, ללא כל החלטה פורמאלית של גוף כלשהו מטעמה, וכן היה אדיש לתוצאה הסבירה כי בעקבות פניותיו, תיפגע עבודתו ופרנסתו של לדרמן, שבאותה העת שהה בארה"ב במסגרת פוסט-דוקטורט בתחום ניתוח ממוגרפיות לגילוי סרטן השד.

בית המשפט קבע, כי במכתבים ששלח דהרי לאוניברסיטה, על נייר מכתבים רשמי של עיריית קריית גת ובחתימתה, הועלו טענות משמיצות כנגד לדרמן שהוכחו כשקריות ואשר חרגו מתחום הסביר, שכן די בהם כדי שהאוניברסיטה וקרן המימון ישקלו מחדש את הסכמתן לניהול מחקרו של לדרמן. עוד קבע השופט זבולון כי לא עומדות לדהרי הגנות תום הלב ואמת בפרסום, משום ששם לו למטרה לפגוע במקורות ההכנסה של לדרמן בכדי לעצור את פעילותו החברתית ולהשתיק את הביקורת שהשמיע כנגדו.

בית המשפט קבע כי התקיים קשר סיבתי בין מכתביו של דהרי לבין ביטול המשך מחקרו של ד"ר לדרמן ולכן יש לפצותו בגין לשון הרע במכתבים אלה בסך השווה לכפל הפיצוי בחוק איסור לשון הרע (הניתן בגין פגיעה בכוונה תחילה) בגין כל מכתב, ובסך הכול בפיצוי של 280,000 ₪. עוד הוסיף השופט זבולון סכום בסך 100,000 ₪ שנפסקו לטובת לדרמן בגין 5 המכתבים הנוספים ששלח ראש העיר לגורמים נוספים.

ת"א 15356-03-13

הפוסט גם לשון הרע יכולה לעלות ביוקר: ראש עיריית קריית גת ישלם 430 אלף ₪ הופיע ראשון בדן חי ברשת