ככל והתזכיר יבשיל להצעת חוק שתתקבל בכנסת, המדובר בהקלה משמעותית ביותר עבור הספורטאים שגילם בין 17-18 שנים, שלפי ההסדר החוקי הקיים ערב התיקון, היו מחויבים בתקופת הסגר ככל שהיו מבקשים לעבור לאגודה אחרת שלא בהסכמת האגודה בה הם רשומים.

תזכיר החוק מבקש לקבוע גם כי אגודה תהיה מחויבת למסור לספורטאי שטרם מלאו לו 18 שנים ולאפוטרופוסים שלו מידע בכתב על זכויותיו לפי כל דין, לרבות מידע בעניין אפשרות המעבר לאגודה אחרת ותנאיו.

אגודה אשר תפר את הוראות החוק ולא תקיים את חובת מסירת המידע כפי שנקבע, לא תהיה רשאית לדרוש או לקבל גמול מעבר בעת מעבר הספורטאי לאגודה אחרת.

עוד מוצע לקבוע את סמכותו של השר לקבוע בתקנות הוראות ותנאים לעניין תשלום או גמול לאגודה שממנה מבקש הספורטאי לעזוב, בין היתר, על בסיס גיל הספורטאי; תקופת פעילותו של הספורטאי באגודה; והמשאבים שהושקעו באימונו ובקידומו של הספורטאי.

כמו כן, מוצע למנות וועדת בוררות מקצועית, בראשות שופט בדימוס, אשר תכריע במחלוקות כספיות בין אגודות או בין ספורטאי לאגודה.

הפוסט מסתמן – הקלה משמעותית לספורטאים קטינים במעבר בין אגודות ספורט הופיע ראשון בדן חי ברשת

א.    מבוא – משפט וספורט מהו:

תחומי המשפט/ חקיקה הרלוונטיים לתחום הספורט: דיני חוזים, דיני עבודה, דיני תאגידים, דיני ביטוח, דיני נזיקין, דיני מיסים, קניין רוחני, עשיית עושר ולא במשפט, חוק הבוררות, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, חוק הספורט.

חוק הספורט- למה דרוש?

1. הבטחת בריאותם של העוסקים בספורט על-ידי –

‏א-     הסדרת שאלת ההסמכה למאמנים ומדריכים בספורט;

‏ב-      חיוב בבדיקות רפואיות כתנאי מקדים לפעילות;

‏ג-       ביטוח העוסקים בספורט;

‏ד-      קביעת נהלי בטיחות למקומות בהם נערכת פעילות ספורט.

2. קידום הקצאת מתקני ספורט לפעילויות;
3. הסדרת תקנונים של ארגוני ספורט ומוסדות השיפוט שלהם;
4. חיוב גופי הספורט לניהול הנהלת חשבונות מסודרת.
5. הגדרת צורות ההתאגדויות השונות בספורט והגדרת  מרחב הפעולה של כל גוף.
6. יצירת כלים לפיקוח על פעילויותיהם של גופי הספורט השונים.

ב.       המבנה החוקי לפעילות הספורט בישראל:

חוק הספורט, תשמ"ח-1988:

•         תוקן 8 פעמים.

•         הותקנו מכוחו 6 תקנות:

1. תקנות הספורט (ביטוח), תשנ"ה-1994
2. תקנות הספורט (סמים ותכשירים ממריצים), תשנ"ו-1996
3. תקנות הספורט (בדיקות רפואיות), תשנ"ז-1997
4. תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה), תשנ"ז-1997
5. תקנות הספורט (מידע בטופס הרשמה לאגודה), תשנ"ז-1997
6. תקנות הספורט (הוראות לעניין כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה), תשנ"ט-1999

חוקים מקבילים לחוק הספורט:

•         חוק להסדר ההימורים בספורט, תשכ"ז-1967

•         חוק הצלילה הספורטיבית, תשל"ט-1979

•         חוק הנהיגה הספורטיבית, תשס"ו-2005

•         חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008

•         (לחלקם הותקנו תקנות – סה"כ קיימים 42 חוקים ותקנות הקשורים לספורט).

הנושאים המוסדרים בחוק הספורט:

•         חיוב בתעודת הסמכה

•         הסמכת מאמנים ומדריכים מחוץ לארץ

•         בדיקות רפואיות

•         איסור שימוש בתכשירים ממריצים

•         ביטוח

•         בטיחות

•         ניהול חשבונות פתוח לפיקוח

•         ייצוג הולם לנשים

•         התקנת תקנונים

•         מוסד לבחינת כשירות מינויים בספורט

•         כשירות כהונה של שופט ספורט בהתאחדות או באיגוד

•         מוסדות שיפוט פנימיים

•         העברת ספורטאים

•         שימוש במתקני ספורט

•         הגנת סמלים

•         הקמת המועצה הלאומית לספורט – הרכבה ותפקידיה

מהו בכלל ספורט (או פעילות ספורט)?

–          (סעיף 1 לחוק):

1. פעילות משחקית
2. תחרותית ובין שאינה תחרותית
3. אשר נדרש לה מאמץ גופני

גופים פעילים בספורט:

•         התאחדות או איגוד

•         ארגון ספורט

•         אגודת ספורט

התאחדות או איגוד

1. תאגיד שלא למטרות רווח;
2. המרכז את הפעילות בענף ספורט מסוים בארץ;
3. מוכר על-ידי הגוף הבינלאומי המייצג והמוכר באותו ענף ספורט.

1)תאגיד שלא למטרות רווח-

•         עמותה או חברה שלא למטרות רווח

•         השופט מיכאל בון-יאיר (טורטן):

   זהו ארגון וולונטרי מונופוליסטי –

‏א-     כל חבר שמצטרף מסכים לתקנון;

‏ב-      לרוצה לעסוק בספורט אין בריירה אלא להצטרף.

2)ריכוז פעילות הספורט בענף מסוים:

•         התקנת תקנונים

•         הכפפת כל העוסקים לתקנון

•         ניהול הפעילות

3)הכרה מהגוף הבינלאומי

1. עמידה בדרישות הגוף הבינלאומי
2. ניהול ענף הספורט בהתאם לחוקי המשחק הבינלאומיים

•         המשמעות: מעמד על לתקנון הבינלאומי.

ארגון ספורט

שלושה תנאים להכרה במעמד של "ארגון ספורט" –

1. תאגיד שלא למטרות רווח;
2. מאגד בתוכו אגודות ספורט;
3. עיסוק בענפי ספורט שונים.

•         דוגמאות: מרכז מכבי, הפועל, בית"ר.

אגודת ספורט

1. חבר בני אדם
2. העוסק בענף אחד או יותר
3. העונה על אחד משני התנאים הבאים:

      הוא גוף המסונף לארגון ספורט – סניף של ארגון  ספורט; או – תאגיד עצמאי.

•         פסקי דין בעניין: לאוניד בוגוסלבסקי; אילנה זקס אברמוב; עמי ג’נח; ליאור רוזנטל

מיהו ספורטאי?

•         החוק: אין הגדרה.

•         הצעת חוק פרטית (ח"כ אורית נוקד): "חבר רשום באגודת ספורט".

•         לשכת עורכי-הדין:

  "ספורטאי מקצועני" –  חבר רשום באגודת ספורט אשר מתקיימים לגביו לפחות אחד מבין אלה:

1. הקבוצה במועדון הספורט בה הינו פעיל הינה קבוצה הפעילה במסגרת ליגה אשר הוגדרה כליגה מקצוענית על-ידי ה"התאחדות" או "איגוד" המרכז את הפעילות באותו ענף ספורט;
2. הינו משתכר בגין פעילותו בענף בהיקף כספי חודשי אשר אינו נמוך מהשכר הממוצע במשק במועד הרלבנטי.

"ספורטאי פעיל" –  חבר רשום באגודת ספורט אשר אינו ספורטאי מקצועני כהגדרתו בחוק זה.

"ספורטאי עממי" – ספורטאי אשר אינו חבר רשום באגודת ספורט, או חבר רשום באגודת ספורט הפועל בענף ספורט אשר אינו חבר רשום במסגרתו, הנוטל חלק בפעילות ספורט עממי באופן חד-פעמי שאינו בגדר "פעילות ספורט מאורגנת", כפי הגדרתה בחוק זה.

"ספורטאי זר" – ספורטאי הרשום בהתאחדות או איגוד ספורט ואשר אינו בעל אזרחות ישראלית.

ג.      הבסיס המשפטי לפעילות בתחום הספורט:

מערכות החוק בתחום הספורט:

בספורט ישנו מערך של שלוש מערכות חוק:

1. חוק הספורט;
2. התקנון של ההתאחדות או האיגוד;
3. התקנון של הגוף העולמי המארגן את פעילות הספורט.

השאלה: מי גובר מבין השלושה?

התקנת התקנון

על התאחדות או איגוד הסמכות וגם החובה להתקין תקנון (סעיף 10 לחוק).

על תקנון האיגוד לעסוק בנושאים הבאים (בין היתר):

‏א-     משמעת;

‏ב-      הוראות בדבר סמכויות שיפוט פנימי;

‏ג-       מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלהם (בכפוף לסעיף 11);

ד-      הוראות בקשר להעברת ספורטאים (בכפוף לסעיף 11א);

ה-      שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי    תפקידים           אחרים;

ו-      הוראות בעניין מתן הזדמנות שווה לפעילות נשים             בספורט;

ז-     כללי אתיקה מקצועית לשופטי ספורט, למאמנים,             למדריכי ספורט ולספורטאים, בהתאמה לענפי      הספורט, וכן לנושאי משרה.

המעמד העצמאי של ההליכים המשפטיים:

סעיף 11 (א) קובע:

‏א-     סמכות בלעדית לאיגוד או ההתאחדות לדון ולהחליט בעניינים הבאים:

1. כל נושאי הפעילות במסגרת ההתאחדות או האיגוד – סמכות בלעדית.
2.  לדון בענייני משמעת – ההחלטה בעניין   ’סופית’.

קיימים שני רבדים לפעילות התאחדויות הספורט:

—            פעילות ההתאחדויות והחלטות שוטפות המתקבלות.

—            עניינים בהם קיים הסדר שיפוט וולונטרי במסגרת תקנות ההתאחדות –

‏א-     ענייני משמעת;

‏ב-      הליכי בוררות.

מה היקף הפיקוח השיפוטי על פעולות ההתאחדויות?

שני נימוקים לאי-התערבות שיפוטית –

א. הכפפה מרצון על-ידי החברים.

ב. יתרון המומחיות.

הכפפה מרצון על-ידי החברים:

בן-יאיר (פס"ד טורטן) – ארגון וולונטרי מונופוליסטי.

יתרון המומחיות:

את פעולות ההתאחדויות ניתן לחלק לשני סוגים:

א. פעולות שאינן מגלות מומחיות.

ב. פעולות שמגלות מומחיות.

פעולות שאינן מגלות מומחיות:

מקום בו מקבלי ההחלטה אינם נהנים מיתרון הידיעה הפנימית –

אין הצדקה להגבלת פיקוח בית-המשפט.

דוגמה: פס"ד הפועל כפר-סבא – בחינת השאלה האם בעבירה יש קלון.

פעולות שמגלות מומחיות – מתי יתערב בית-המשפט?

פס"ד דב עצמון – רק עילה חוקית תצדיק התערבות.

פס"ד נדב הנפלד – עילה חוקית – אם התקנון אינו צודק בעליל.

איגוד הכדורסל נ’ ל.כ.ן. – התערבות באותם מקרים בהם "ראויה התערבותו של בית-המשפט" (הסדר שלילי בשל ההוראה בעניין המשמעת).

המחוזי בעניין דניאל קציר – פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

המחוזי בעניין איל ברקוביץ – חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

התערבות בעניינים משמעתיים:

החוק: ההחלטות סופיות ואין לערער עליהן בפני בית-המשפט.

הפסיקה:

פס"ד תג’ר (הפועל רמלה והפועל אשדוד) – חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

בני-יהודה – חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

טורטן – השופט בן-יאיר – חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, העדר סבירות.

מאיר איגנט – נהג אגד – חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

ח’ כהן – טריבונל של מפלגת העבודה – חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, מקרים ’בני בלי שם’.

הפועל כפר-סבא – ההתערבות היא אותו מקרה של ’בני בלי שם’ – פס"ד כהן.

מכבי אום אל פאחם – חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי ו"מקרים נוספים".

מבנה בית הדין המשמעתי:

מוסד לבחינת כשירות המינויים בספורט (סעיף 10א).

בחינת כשרות חברי מוסד שיפוט פנימי ושופטי ספורט (סעיף 11 ס"ק ב’ עד ח’)

המוסד לבוררות:

הבסיס החוקי:

סעיף 10 – התקנת תקנונים;

סעיף 11 – כל פעילות במסגרת ההתאחדות או האיגוד ידונו במוסדות שיפוט פנימיים.

השאלה –

א. מה היקף הסמכות?

ב. המרוץ מול בית הדין לעבודה (חוקי המגן).

היקף הסמכות – בהתאם לקביעת ההתאחדות או האיגוד:

פס"ד ל.כ.ן.

        ראוי של סכסוך הקשור "לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד" ידון בבוררות.

פס"ד אמיר כץ –

1. יש לפרש בהרחבה את ההוראה בעניין הסמכות לבוררות.

2. גם אם האיגוד צד לדיון אין בכך פסול.

פס"ד יעקב הרץ נ’ אלון מזרחי (שלום ת"א) –

יעקב הרץ איש פרטי – אינו כפוף למוסד לבוררות

פס"ד דניס לכטר נ’ דרק בואטנג –

תנית שיפוט מקבילה בתקנון פיפ"א.

פס"ד אבי נימני –

        מחוזי ת"א – גם על תאגיד עסקי חלה הסמכות ביחס לפעילות במסגרת ההתאחדות.

פס"ד משה עמר – מאור מליקסון – סכסוך בין סוכן לשחקן או בין ’בעל תפקיד’ לשחקן – למוסד לבוררות.

פס"ד הפועל באר-שבע – יוסי בניון (מחוזי ת"א) – בהעדר הסכם בוררות גדר הסכסוך ילמד מכתבי הטענות.

האם כל נושא יכול לעבור לדיון בבוררות?

סעיף 3 לחוק הבוררות – אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם.

        הטענה – אי אפשר להסכים להעביר לבוררות נושאים שהם בסמכות ייחודית לביה"ד.

        טענת נגד – הבוררות בספורט היא מכוח חוק.

השופט אהרון ברק בעניין לילי כהן:

נושאי חוקי המגן שאינם יכולים להתברר במסגרת בוררות:

—            שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד;

—            פיצויי פיטורין;

—            פיצויי הלנת שכר;

—            שעות נוספות;

—            פדיון חופשה.

—            נושאים לבוררות:

—            חוב שכר;

—            החזר הוצאות נסיעה;

—            ענייני ספורט פנימיים (העברות שחקנים).

טענה – בוררות בספורט אינה מכוח הסכם:

—            אפרים צבי נ’ הפועל ב"ש – בה"ד הארצי – חוקים קוגנטיים ידונו רק בבית-הדין (הנשיא אדלר).

—            דורון כץ (ג’ודו) – חוקים קוגנטים – רק בבה"ד.

כאשר התביעה מעורבת?

—            אם רוב המרכיבים בסמכות בית-הדין – הנטייה לא לפצל.

—            בידי התובע הכוח להתחיל בבוררות רק בעניינים שבסמכות.

הפיקוח על הבוררות (סעד ביניים; ביטול פסק בורר):

יש להפריד בין שני מצבים:

—            סכסוך בין שחקן לקבוצה – בית-הדין לעבודה;

—            סכסוך אחר – בית משפט מחוזי.

—            פס"ד הפועל ב"ש – יוסי בניון.

—            קבוצה-שחקן – מהות היחסים קובעת לא הסעד – בי"ד לעבודה גם בנושא כרטיס השחקן.

—

ד.המעמד העצמאי של ההליכים המשפטיים:

—            האם כל נושא יכול לעבור לדיון בבוררות?

—            סעיף 3 לחוק הבוררות – אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם.

—            הטענה – אי אפשר להסכים להעביר לבוררות נושאים שהם בסמכות ייחודית לביה"ד.

—            טענת נגד – הבוררות בספורט היא מכוח חוק.

—            השופט אהרון ברק בעניין לילי כהן:

—            נושאי חוקי המגן שאינם יכולים להתברר במסגרת בוררות:

—            שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד;

—            פיצויי פיטורין;

—            פיצויי הלנת שכר;

—            שעות נוספות;

—            פדיון חופשה.

—            נושאים לבוררות:

—            חוב שכר;

—            החזר הוצאות נסיעה;

—            ענייני ספורט פנימיים (העברות שחקנים).

—

—            טענה – בוררות בספורט אינה מכוח הסכם

—            אפרים צבי נ’ הפועל ב"ש – בה"ד הארצי – חוקים קוגנטיים ידונו רק בבית-הדין (הנשיא אדלר).

—            דורון כץ (ג’ודו) – חוקים קוגנטים – רק בבה"ד.

—            כאשר התביעה מעורבת?

—            אם רוב המרכיבים בסמכות בית-הדין – הנטייה לא לפצל.

—            בידי התובע הכוח להתחיל בבוררות רק בעניינים שבסמכות.

—            הפיקוח על הבוררות (סעד ביניים; ביטול פסק בורר)

—            יש להפריד בין שני מצבים:

—            סכסוך בין שחקן לקבוצה – בית-הדין לעבודה;

—            סכסוך אחר – בית משפט מחוזי.

—            פס"ד הפועל ב"ש – יוסי בניון.

—            קבוצה-שחקן – מהות היחסים קובעת לא הסעד – בי"ד לעבודה גם בנושא כרטיס השחקן.

—

—            ה.מעמדו החוקי של הספורטאי ובעלי התפקידים בספורט:

—            תזכורת: אין הגדרה לספורטאי בחוק

—            הנשיא מאיר שמגר (הפועל טבריה), השופט גבריאל בך (גד מכנס)- אבחנה בין ספורטאי מקצועני לחובבן.

—            השליטה על העברתו של שחקן – "כרטיס השחקן"

—            סעיף 11א (א5)- בעת הצטרפות ספורטאי עד גיל 17 – על האגודה למסור לו מידע בכתב על זכויותיו לפי החוק והתקנון של ההתאחדות/איגוד לרבות בעניין אפשרויות המעבר שלו.

—            הסמכות בעניין העברות – סעיף 12 – לבית-המשפט: איסור או הגבלה על העברה בניגוד לתקנון או החוק – ערר לשופט שמינה השר בהתייעצות עם נשיא בהמ"ש העליון.

—            על החלטת השופט – אין זכות ערעור נוספת.

אפשרויות הספורטאי לקבלת שחרור –

   1. ספורטאי עד גיל 15 – סעיף 11א (א) לחוק:

—            הודעת קטין

   2. ספורטאי בין 15 ל- 17 – סעיף 11א (א1) לחוק:

—               הסגר של כשנה:

        (א) הודעה בפגרה או במחצית הראשונה – שחרור בסוף העונה;

        (ב) הודעה במחצית השנייה של העונה – שחרור רק באישור ועדה מיוחדת.

מעל גיל 17 – הסגר של עד שנה – סעיף 11א (ב), (ג).

—            איסור על השתתפות בתחרויות במסגרת אותו ענף ספורט בארץ ומחוצה לה.

—            התנאים להסגר:

—                – באין הסכמה להעברתו

—                – ההסגר יוגש בפגרה

—                – תשלום גמול – סעיף 11א (ב1)

—            תשלום הגמול – סעיף 11א (ב1) לפי הקריטריונים הבאים:

—                1. גיל הספורטאי;

—                2. תקופת הפעילות שלו באגודה הנעזבת

—                3. המשאבים שהושקעו בו

—            בענפי ספורט אישיים – סעיף 11א (א2) לחוק –

 לשר באישור ועדת החינוך סמכות לקבוע הוראות אחרות.

להתאחדות/איגוד סמכות לקבוע אחרת – סעיף 11א (א3) בתנאים:

   – השר וועדת חינוך אישרו – נסיבות מצדיקות בהתחשב בגיל ובענף הספורט.

   – פורסם ברשומות;

  –  תוקף לחמש שנים.

שחרור עד גיל 18 בתנאים הבאים בתוך 30 יום ממועד מתן הודעה [סעיף 11א (א4) לחוק] –

  –  המשך הפעילות באגודה בלתי סביר

  –  המשך הפעילות באגודה בלתי אפשרי     (מנסיבות שאינן תלויות בשחקן)

  –  המשך הפעילות עלול לגרום לנזק של ממש.

לא שוחרר – עתירה לשופט לפי סעיף 12 – שחרור תוך 30 יום בתנאים שיקבע.

פסקי דין לדוגמה שניתנו בעניין:

אדווה טוויל – מעבר מבית"ר להפועל ב"ש – לאחר מתן הודעת קטין הופסקו אימוניה – בהמ"ש שחרר.

שרית לוי – מקרה זהה לזה של אדווה טוויל – במ"ש שחרר.

ראובן עובד – הפניה שבוע לפני גיל  18 ("חוסר תום לב"), דין משמעתי או אי אהבת הקבוצה, אינן נסיבות שאינן תלויות בו – לא שוחרר.

אלון וייסברג – בעיות בלימודים גרמו לו לעבור לפנימייה במרכז – ביקש להשתחרר מהפועל באר-שבע – שוחרר.

אלי זיזוב – חתם על הסכם עם טוברוק – לא נמצאו נסיבות לשחרור.

ינבר זיגלנמן – (מעבר מבנות טבעון לאס"א ת"א) – אין הסכם, מעבר דירה של ההורים, שוחררה.

דניאל קהא –  לא התקבל ללימודים ליד הקבוצה (טוברוק), נוצר מתח ויחסים לא טובים – שוחרר

 הוראות ביחס למעבר בתקנון ההתאחדות לכדורגל (סעיף 12 לתקנון הרישום):

מקבוצה לא מקצוענית למקצוענית:

    – ס"ק ב’ (1)- מעבר מקבוצה לא מקצוענית למקצוענית מעל גיל 17 – כפוף לפיצוי על "אימונו וקידומו".

מעבר בין קבוצות מקצועניות – בהעדר הסכם:

    – ס"ק ב’ (5) (א)- בין 17 ל-21 – ’תקוע’

    – ס"ק ב’ (5) (ב) (1)- בין 21 ל- 24 – מעבר כפוף לפיצוי על "אימונו וקידומו".

    – ס"ק ב’ (5) (ד)- מעל גיל 24 – מעבר ראשון מהקבוצה "בה שיחק מרבית שנותיו" – פיצוי על קידומו ואימונו.

    – ס"ק ב’ (5) (ג)- מעל גיל 24 העברה שנייה ומעלה – ללא תמורה.

תקנון פיפ"א – תקנון סטטוס שחקנים:

פסקה 18 (2)- חוזה בגיר עד חמש עונות. קטין – עד שלוש עונות.

פסקה 19 (1)- מתחת לגיל 18 אין מעבר אלא בתנאים מיוחדים.

פסקה 20 (1)-

 – מעבר בין 18 ל-23 – פיצוי על אימונו וקידומו + 5% מהעברה עתידית.

  – מעל גיל 23 – העברה חופשית.

תקנון פיפ"א בעניין מעבר קטינים:

מעבר בתנאים הבאים [פסקה 19 (1)]:

1. הורי השחקן עוברים למקום הקרוב למועדון "לא מסיבה הקשורה לכדורגל".
2. אינו צעיר מגיל 16
3. המרחק – עד 100 ק"מ מהבית לקבוצה.
4. באישור הועדה למעמד השחקן.

מעמדו של הספורטאי כעובד:

כדורגלן מקצועני הינו ’עובד’. בין אגודת הספורט לספורטאי חלים יחסי עובד מעביד.

פס"ד גד מכנס – הניצן הראשון לכך.

פס"ד הפועל טבריה – קביעה סדורה.

הנשיא מאיר שמגר בפס"ד הפועל טבריה מחיל את מבחני יחסי העבודה:

    1. מבחן השליטה – השחקן מצוי בפיקוח האגודה.

    2. מבחן הקשר האישי – השחקן מחויב לבצע את העבודה באופן אישי.

3. מבחן ההשתלבות – שני היבטים:

—             הפן החיובי – פעולת השחקן משתלבת עם המטרה לשמה נועדה האגודה.

—            הפן השלילי – השחקן אינו בעל עסק משלו המספק שירותים לאגודה.

—            4. מבחן הספקת החומרים וכלי העבודה ע"י המעביד– השחקן מקבל הציוד מהאגודה

—            5.  מבחן צורת התשלום – תשלום מחזורי קבוע (לבונוס אין משמעות).

—            6.  מבחן משמעות לתשלומים סוציאליים – תשלום ביטוח עפ"י חוק הספורט ע"י האגודה.

—            7.  מבחן דרך גביית המס – באמצעות האגודה; שחקן אינו מצוי בסיכום של הפסד כספי.

—

ו.מבנה ההתקשרות החוזית בספורט

—            חופש ההתקשרות?

—            כאשר התאחדות או איגוד מכתיבים הוראות להסכם?

—            ההתאחדות לכדורגל בעבר הנפיקה "נספח לתקנון הגבלת תשלומים" סגור ובלתי מתפשר.

—            פס"ד ארגון השחקנים: הסכם ההתקשרות הינו חוזה אחיד.

—            1991 – ההתאחדות לכדורגל הקימה את הרשות לבקרת תקציבים.

—            כל הסכם בין אגודה לשחקן דורש אישור הרשות כתנאי לכניסתו לתוקף.

—            מה קורה בתקופת הביניים?

—            וינוגרד בפס"ד אריה מזרחי: סעיף 12 או 39 לחוק החוזים.

—            מבנה הסכם בין אגודה לכדורגלן:

—            התחייבויות של השחקן:

—            להשתתף בכל פעילויות הקבוצה בהתאם להוראת המאמן או ההנהלה;

—            לשמור על חיים ספורטיביים;

—            להקדיש את כל מאמציו להצלחה;

—            לא לנהל מו"מ עם קבוצה אחרת במהלך תקופתו של ההסכם;

—            לקבל אישור להשתתפות בפרסומת הנוגדת את הפרסום של מאמצי הקבוצה;

—            התחייבויות של הקבוצה:

—            לשלם לו כסף בהתאם להתחייבות – כולל תשלומי מס וכד’;

—            לבטח את השחקן;

—            לדאוג לכל הטיפולים הרפואיים הנדרשים;

—            עניינים נוספים :

—            -תקופת ההסכם;

—            -התמורה – שכר, מענקי נקודות, מענקי הישגים.

—            -תנאי זכאות לתשלום מענקים

—            -מדד לתשלום במקרה של פציעה.

—            -הסדרת עניינים משמעתיים (העמדה לדין פנימי מתי, מה קורה במקרה הרחקה וכו’).

—            -חלוקת התמורה במקרה של מכירה (תוך כדי ההסכם ולא תוך כדי)

—            -סמכות שיפוט – בספורט המדובר בבוררות.

—

—            סיום ההסכם:

—            ההסכם לתקופה קצובה.

—            אי אפשר לבטל את ההסכם במהלכו ללא סיבה מוצדקת לכך.

—            [מקרה הראל סקעת כדוגמה]

—            ז. היבטים מסחריים בספורט:

—            1. זכויות שידור:

—            מהי זכות שידור?

—            הזכות לשדר מהמגרש/הזירה

—            לא מדובר בזכות קניינית.

—            המדובר בזכות חוזית – הסכמת המחזיק במקרקעין לצלם ולהכניס ציוד צילום.

—            זכויות יוצרים – מרגע שהיצירה מתקבעת בהקלטה או בצילום.

—            פס"ד Tele Event Ltd  –

—            הפקת שידורי ספורט – יצירה מוגנת.

—            מורכבות ההפקה מעלה מקוריות וביטוי אישי.

—            דיון נוסף Tele Event Ltd  –

—            אין הבדל בין שידור ראשוני לשידור משני – גם שידור משני מפר את זכות היוצרים.

—            היקף זכות היוצרים וחלוקתה – חוק זכויות יוצרים:

—            ס’ 33 – יוצר היצירה – צלם, שדר וכד’- הבעלים הראשון של הזכות.

—            ס’ 37 – בסיס להעברת זכות יוצרים ויצירת רישיון – העברה מלאה, חלקית, לתקופות מסוימות וכו’ – פיצול הזכויות.

—            פיצול הזכויות:

—            פיצול לסוגי שידור

—            שידור רדיו

—            שידור טלוויזיה

—            שידור בערוץ שלם וצפה

—            שידור באינטרנט

—            שידור בסלולר

—            שידור תקצירים

—            שידור של תכנית סיכום

—            שידור במעגל סגור (מטוסים, חדרי המתנה)

—            שידור לפי חלוקה טריטוריאלית

—            שידור לפי שפה

—            שידור לפי המועד

—            בידי מי נשאר חומר הגלם – לצורך הכנת דיסקים, משחקים וכו’.

—            זכויות שידור ברדיו = העיקרון זהה לשידורים ויזואליים.

—            Off-tube-   שידור משחק על סמך צפייה מהטלוויזיה

—            פס"ד רדיו ללא הפסקה:

—            רשות השידור נהגה שלא בתום לב והיא מנועה מלטעון כי אין למי שמפיק אירוע ספורטיבי זכות למנוע מלשדר ולעדכן את המאזינים בדבר תוצאות המשחקים. (עשיית עושר ולא במשפט)

—            זכותן של ההתאחדות ואגודות הספורט המפיקות את המשחקים להפיק מהם את התועלת הכלכלית המרבית. מה"זכות המוסרית" (דיני זכויות יוצרים- יצוין שמו של מי שיצר את הקניין לצד אותו קניין.

—            שידור משחק ספורט בזמן אמת ראוי להיחשב קניינו הרוחני של הגוף המארגן את המשחק.

—            האם ראוי לתת בלעדיות על שידורי ספורט?

—            מצד אחד – הזכות של גופי הספורט לממש את הפוטנציאל הכלכלי.

—            מצד שני – מה הגבול? האם גם על דיווח תוצאה יש להחיל קניין רוחני?

—            מהו שימוש הוגן?

—            חוק זכויות יוצרים – סעיף 19:

—               (א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.

—            (ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה:

—                    (1) מטרת השימוש ואופיו.

—                    (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש.

—                    (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה  בשלמותה. (בעייתי, ראה למטה).

—                     (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

—               (ג) השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב שימוש לשימוש הוגן.

—            חוק זכויות מבצעים ומשדרים – סעיף 4:

—            לא דרושה הסכמה בתנאי:

—            “אם המעשים האמורים בו הם בגדר הפצה או שימוש הוגן, לשם לימוד עצמי או הוראה שלא למטרת רווח, או לשם מחקר, ביקורת, סקירה, או תמצית עיתונאית."

—            האם בלעדיות על שידור מונעת דיווח על התוצאה?

—            האם ערוצים אחרים יכולים להקרין קטעים?

—            הקבוצות הגדולות טענו – הקניין שלנו, לנו יש יותר אוהדים.

—            הקבוצות הקטנות וההתאחדות – התוצר הוא פרי עמל משותף.

—            עתירת מכבי חיפה (קשר ספורט בע"מ) בעונת 02/03 –

—            בה"ד העליון:

—            עיסוק ההתאחדות במכירת הזכויות הינה במסגרת "ניהול תקין של הענף" [סעיף 10(א) לחוק הספורט]

—            זכויות השידור הן פרי עמל משותף ותוצר משותף של כל הקבוצות.

—            האם ראוי להגביל שידורים בכסף?

—            הצעת חוק התקשרות ביחס לשידור אירוע מרכזי: אין לשדר "אירוע מרכזי" בערוצים בתשלום.

—            עולם האינטרנט – שחקן ’חדש’ בזירה:

—            העברת שידורים בטכנולוגית Streaming

—            פס"ד Premier League –:

—            המדובר בשידור לפי המבחנים של סעיף 14 לחוק זכות יוצרים.

—            בהעדר הסדר חקיקתי – לא ניתן לחשוף את המפר.

—            2. זכויות קניין  רוחני בספורט:

—            ההתייחסות בחוק – רק לסמלי האגודות וארגוני הספורט:

—            סעיף 14 –

—             שימוש מסחרי בסמלי אגודות וארגוני הספורט ללא רשות – אסור.

—            זכויות פרסום מאירוע ספורט:

—            שלטים במגרש/אולם

—            חולצות עם פרסום

—            שם האולם

—            למי שייכות זכויות הפרסום מאירוע ספורט?

—            בעל האולם – הסדרה בהסכם.

—            בין האגודה לבין מארגן האירוע – מארגן האירוע (נובע מהכוח שיש לו)

—            עיקרון הסולידריות – ההכנסות מתחלקות בין כל הקבוצות.

—            Ambush marketing:

—            קישור בלתי מורשה של עסק, מוצר או שירות עם אירוע ספורט.

—            דוגמאות:

—                – אירוע צפייה באמצעות שידור של אירוע הספורט.

—                – חולצות שיוצרות פרסום במגרש.

—                – צמפלינג שנראה בשידור עם פרסומת.

—            פתרונות אפשריים:

—               – עשיית עושר ולא במשפט

—               – גניבת עין – סעיף 1לחוק עוולות מסחריות.

—            לוח המשחקים:

—            פס"ד The FA Premier League 

—               – השימוש של המועצה להסדר הימורים בספורט בלוח המשחקים האנגלי אינו מפר זכות יוצרים.

—               – לא מדובר ביצירה ספרותית

—               – חוק עשיית עושר לא התקיים.

—               – אין מתחרה למועצה להסדר הימורים.

—            שוויון בדיווח התקשורתי:

—            פס"ד כולבו:

—            אגודת ספורט – גוף דו-מהותי פרטי וציבורי.

—            יש להחיל על אגודה את ככלי המשפט הציבורי.

—            על הגוף לפעול בשוויון ולהימנע מאפליה פסולה.

—            יש לתת לכל עיתונאי שמחזיק בתעודה מההתאחדות להיכנס ליציע העיתונאים במגרש.

—            חובת ההתאחדות/איגוד –

—            פס"ד אביב גלעדי:

—            ההתאחדות מנהלת ’עסק’ בעל אופי ציבורי – חלות עליה חובות המשפט הציבורי.

—            זכות שידור היא זכות ייחודית בעלת עוצמה.

—            ראוי להימנע לגבי זכות השידור מאפליה פסולה.

—            הדרך הנכונה – קיום מכרז.

—             3. זכות הפרסום לספורטאי:

—            מעמדו של הספורטאי:

—            האם הוא ’ידוען’?

—            מילון אבן-שושן:

—              "אישיות ידועה ומפורסמת, בעיקר מעולם הבידור, הספורט או התקשורת ומחוגי החברה הגבוהה. בלועזית: סלבריטי"

—            האם ספורטאי הוא אישיות ציבורית?

—            פרופ. סגל – הגדיר ’אישות ציבורית’:

—            מי שנמצא, מכוח הכרעתו שלו, בעמדה חברתית כזו אשר יש בה למקד בו התעניינות ציבורית טבעית שיסודה בהשפעתה של אותה דמות על ענייניה של החברה.

—            במונח ’דמות ציבורית’ יש לכלול לא רק נושאי תפקידים רשמיים, או מועמדים למשרות רשמיות, אלא גם כל מי שנמצא במוקד התעניינות ציבורית, כדוגמת אנשי עסקים בולטים, שחקנים ודומיהם.

—            השופט תאודור אור בעניין דן אבי יצחק הגדיר:

—            "מי שזוכה לפרסום רב, באופן שפעולותיו והתבטאויותיו מעוררים עניין ציבורי רב…. כולל כל מי שבתחום כזה או אחר של החברה – תרבות, חברה, תקשורת, כלכלה – הגיע לעמדה, אשר מביאה אותו לאור הזרקורים".

—            המסקנה –

—            ספורטאי הוא אישיות ציבורית. ככל שעוצמת הפרסום שלו גדולה יותר, מעמדו גדול בהתאם.

—            מה ההשלכות של מעמדו זה?

—            מחד – הוא סובל מההגנות המוכרות על פרסומים בהם יש ’עניין ציבורי’.

—            מנגד – הוא יכול לטעון לזכויות.

—            מהו אותו ’עניין ציבורי’?

—            חוק איסור לשון הרע (סעיף 14):

—            הגנה על פרסום שהוא אמת ויש בו ענין ציבורי (הגנת "אמת דיברתי").

—            חוק הגנת הפרטיות [סעיף 18(3)]:

—            מעניק הגנה אם בפגיעה היה עניין ציבורי ואם היה בדרך של פרסום – שלא היה כוזב.

—            החשיפה שהעניין הציבורי בספורטאי יוצר:

—            פרופ. זאב סגל: הדיבור "עניין ציבורי" יתייחס רק לפרסום פוגע בפרטיות, שבידיעתו יש משום תועלת לציבור במובן זה שיהא הציבור נשכר באופן ממשי מידיעתה של עובדה מסוימת.

—            תועלת כזו יכולה לצמוח מעובדות על אישיות ציבורית שעונות להגדרה.

—            השופט גבריאל בך בעניין ונטורה אימץ את ההגדרה של פרופ’ סגל וקבע:

—            "הכוונה בשימוש במונח "עניין ציבורי" הינה לעניין המתייחס רק לפרסום המביא עמו משום תועלת לציבור,  אם תורם הוא לגיבוש דעתו בעניינים ציבוריים, ואם יש בו כדי לגרום לשיפור אורחות חיו."

—            בעניין ליאור מילר ויעל אבוקסיס שלום ת"א –

—            שחקנים ואנשי טלוויזיה במקצועם הינם דמויות ציבוריות אשר לקוראים יש זכות לקבל מידע אודותיהם.

—            בארה"ב מאמן הוגדר בעניין Curtis Publishing – אישיות ציבורית.

—            בעניין שלומי דנינו – שלום ירושלים-

—            כדורגלן עבר סוג של אישיות ציבורית, אשר העניין לגביו… רחב יותר מהרגיל… המדובר באדם אשר מרצונו שם עצמו בעמדה חברתית החשופה לציבור. יש בכך ללמד על כך שמדובר באישיות ציבורית".

—            מה המעמד המשפטי של שימוש מסחרי בשמו של ספורטאי, כינויו, תמונתו או קולו?

—            סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי תהא זו פגיעה בפרטיות:

—            "שימוש בשם אדם, בכיניו, בתמונתו או בקולו לשם ריווח."

—            בחודש נובמבר 1990 פורסמה מודעה בעיתון ’ערים’:

—            "אנחנו הראשונים ששמענו שמוטי יצטרף השנה למיקי"

—            פס"ד ברקוביץ – דצמבר 1992 – השופטת הילה גרסטל (שלום ת"א):

—            חשובה מטרת הפרסום ולא תוצאתו – המטרה הייתה להרוויח מהשימוש בשם ובתמונות.

—            התובעים טענו לנזק:

—            התובעים לא טענו שם לפגיעה ברגשותיהם אלא אובדן רווח – בית-המשפט פסק פיצויים בשיעור דמי ההסכמה שנחסכו.

—            פס"ד דני רופ – שלום ירושלים – השופטת אליה פרוקצ’יה:

—            הפגיעה בפרטיות מתרחשת בין אם נפגעו רגשותיו של האדם כתוצאה מהשימוש בתמונתו בלא רשותו, ובין אם הפגיעה מתבטאת בכך שנמנע ממנו להשתלב בעצמו בתהליך של פרסום דמותו לצורך הפקת רווחים לעצמו.

—            אוקטובר 1999 – מודעה בעיתון ’כל העיר’ לקידום העיתון ’ראשון’:

—            "זה לא מתחיל נכון אם לא בראשון" (יחד עם פרסום תמונתו של שוער בית"ר ירושלים, איציק קורנפיין.

—            איציק קורנפיין – שלום ת"א (2002) – ש’ יהודית שבת:

—            פגיעה בפרטיות – מטרת השימוש הייתה כדי ליצור מכך רווח. הפיצוי: ההפסד הכספי שיצר לו הפרסום.

—            למה בכלל לתת פיצוי, הרי יש עניין ציבורי בפרסום?

—            השופטת אליה פרוקצ’יה בעניין דני רופ –

—            איזון בין פרטיות היחיד לחופש הביטוי –

—            שימוש מסחרי – אסור; שימוש חדשותי – מותר.

—            פס"ד איציק קורנפיין –

—            אבחנה בין פרסום תמונת שחקן כדורגל במסגרת כתבה חדשותית, הסוקרת אירוע ספורט שהתקיים, לבין מקרה שילוב במודעת פרסומת.

—            במקרה הראשון אין מניעה לפרסם את תמונת השחקן; בשני – דרושה הסכמתו קודם לפרסום.

—            ליאור מילר ויעל אבקסיס – שלום ת"א –

—            פרסום תמונה במדור חדשותי-רכילותי של שחקנים ואנשי טלוויזיה במקצועם – מותר.

—            פס"ד מנשה דרור צדיק –

—            המבחן: האם מדובר בדיווח ו/או סיקור ו/או כתבה פובליציסטית או אחרת הדנה בנושא מסוים.

—            או

—             פרסומת מסחרית, גלויה או מסוות בכוונה לקדם מטרה מסחרית.

—            פס"ד בעניין הצלם אליעד שניידר (שלום נתניה) –

—            פרסום תמונת התובעת עירומה – אינו לשם רווח אין ניסיון לקדם את מכירת העיתון.

—            הילדה אנג’לה חמאנה – שלום חיפה

—            שימוש הירחון ’טבע הדברים’ בתמונה – חורג מהשימוש הלגיטימי – יש לפרסום משמעות מסחרית.

—            פס"ד אנוליאל – השופט אליעזר ריבלין:

—            נזק נפשי – פגיעה בפרטיות היא פגיעה נפשית, עוגמת הנפש, העובדה שהאדם לא נעזב לנפשו.

—            זכות הפרסום –

—            זכות כלכלית הנתונה לאדם, ובייחוד דמות ציבורית או ידוען, לשלוט ולסחור בערך הפרסומי שיצר ורכש במאפייניו הייחודיים ולהרוויח ממנו, וזכותו למנוע מאחרים שימוש לא מורשה בערכו זה למטרות מסחריות.

—            מה ההבדל? מתי נגיד שנפגעה הפרטיות מתי זכות הפרסום?

—            נזק נפשי מול נזק כלכלי.

—            הש’ ריבלין:

—            המבדיל בין הזכות לפרטיות מכוח סעיף 2 (6) לזכות הפרסום, הוא גילוי דעתו הקודם של בעל הזכות על רצונו לממש את הזכות לצרכים מסחריים.

—            הפרטיות של הידוען בהקשר הזה – הש’ ריבלין:

—            ישנם ידוענים המתנגדים באופן עקרוני לעשיית שימוש מסחרי בשמם. אלה, נמנעים מלהתיר שימוש מסחרי בשמם, תהא אשר תהא התמורה הכספית אשר תוצע להם. עבורם, השימוש המסחרי פוגע בתדמיתם, ומסב להם נזק רגשי אמתי. הם עשויים לראות בשימוש הפרסומי בדמותם משום בגידה בערכים בהם הם מאמינים".

—            הבסיס החוקי לזכות הפרסום – דיני עשיית עושר ולא במשפט.

—            הש’ ריבלין: "העושה שימוש מסחרי בדמותו של אדם, בשמו או בקולו, מבלי לקבל רשותו לשם כך, מתעשר ולא במשפט".

—            חישוב הנזק בפגיעה בזכות הפרסום:

—            הערך הכלכלי המאפיין את הזכות. הפיצוי הינו בגובה דמי השימוש הראויים בנכס.

—            מקום בו המפר זכה בזכייה גדולה בעקבות ההפרה – פיצוי המבטא את הרווח שהפיק המפר מההפרה.

—            פס"ד דוד הכי טוב מחוזי בירושלים:

—            הוכח שימוש בתבנית יצירותיו של התובע אשר עשה שימוש בהם במונח ’הכי טוב’, עד כי תבנית זו הייתה למאפיין ייחודי בדמותו במשמעה של זכות הפרסום.

—            פס"ד בר רפאלי – מחוזי ת"א –

—            דמותם של דוגמנים, קולם, גופם ושמם הם נכסיהם הפרטיים, ואיש אינו רשאי לעשות בהם שימוש מסחרי, שלא בהסכמתם וללא תמורה.

—            יש זכות שלא ייעשה שימוש בנכסים פרטיים אלה מעבר למה שסוכם וללא הבעת רצון מפורש מצדם.

ח.  אלימות בספורט:

כיצד אנו מגדירים את המושג "אלימות בספורט"?

 ביטויי אלימות פיזיים ומילוליים, אשר מתרחשים בהקשר לאירוע ספורט.

את גילויי האלימות ניתן לחלק ל3 קטגוריות:

אלימות בין מחנות אוהדים של קבוצות יריבות.

אלימות בין האוהדים לבין הספורטאים.

אלימות בין הספורטאים/אנשי הסגל לבין עצמם.

פס"ד שניתן בחודש האחרון (מדינת ישראל נ’ אביתר יוסף (מחוזי))-מקרה שריפת מתחם בית וגן:

"קיים קשר ישיר בין התבטאויות מילוליות חריפות על רקע גזעני במגרשי הכדורגל לבין אלימות פיזית המוצאת ביטוי גם בפגיעות חמורות ברכוש כמו בענייננו, בגוף, וחלילה גם בנפש".

חוק איסור אלימות בספורט-ס’1 כולל הגדרה רחבה מאוד  :

"עבירה הקשורה לספורט" – עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הראשונה, וכן ניסיון, שידול או סיוע לעבור עבירה כאמור, שנעברה בקשר לאירוע ספורט, במהלך אירוע ספורט או בסמוך לו, או כאשר מבצע העבירה או מי שהעבירה נעברה כלפיו היה בדרכו לאירוע ספורט או ממנו;

תוספת ראשונה(סעיף 1): מונה מעל 20 סעיפי עבירות

 מחוק העונשין בתנאי שהעבירה "קשורה באירועי ספורט".

ההסדר הנורמטיבי בישראל (רקע כללי):

החל מקום המדינה ועד לשנת 2008:

"חוק העונשין, התשל"ז "1977:

   כולל כמובן סנקציות בגין מעשי אלימות, אך ללא   התייחסות מספקת לעבירות שכיחות  וייחודיות לעולם  הספורט.

"חוק הבטיחות במקומות ציבוריים, התשכ"ג 1962:

   עוסק בהוראות ודרישות בטיחות באירועים בעלי מספר רב של משתתפים.

"תקנוני המשמעת של ההתאחדויות/איגודי הספורט: כולל ענישה כנגד קבוצות הספורט, שחקנים ואנשי סגל.

מה לדעתכם הייתה הבעיה/החסר בחוק הבטיחות שהקשה על התמודדות עם תופעת האלימות בספורט?

רמז/שאלת המשך– מה מייחד אירוע ספורט לעומת אירועים אחרים?

יריבות בשדה הספורטיבי, היוצרת יריבות בין שני מחנות אוהדים לפחות.

מעצם טבעה, התחרות הספורטיבית כוללת רגעי שיא/שפל המשפיעים ישירות על  האוהדים ודורשים הערכות בטיחותית מיוחדת(לעיתים בהתאם ליותר מתרחיש אחד אפשרי).

דוגמא מצערת: סיפור פציעתו של אוהד מכבי חיפה בכדורגל אמיר רנד במהלך חגיגות האליפות של הקבוצה בשנת 2001.

חוק הבטיחות כאמור, לא נתן מענה הולם לשתי הבעיות הללו:

לא הייתה התייחסות ספציפית להוראות בטיחות הנדרשות באירוע ספורט

החוק לא כלל סנקציות משמעותיות שעלולות להרתיע את מפריו.

דוגמא: לא נקבעו כלל עונשי מאסר לאדם שהפר את הוראות הבטיחות/הוראות הסדרן באירוע(ניתן קנס כספי בלבד בשיעור שאינו גבוה).

בעקבות אירועי אלימות רבים במגרשי הכדורגל והכדורסל בסוף שנות ה90 ובתחילת שנות ה2000 הוחלט להקים "וועדה פרלמנטרית בנושא האלימות בספורט" שישבה על המדוכה בין השנים 2001-2005.

 המלצות הוועדה:  א)השקעה בחינוך.  ב)תיקון חוק הבטיחות והתאמתו לעולם הספורט.

חוק הבטיחות אכן תוקן פעמיים (2002, 2005), תוך הכנסת הסדרי בטיחות ייחודיים לעולם הספורט.אולם, ללא החרפת הסנקציות לא הורגש שינוי משמעותי.

השלכות:

כניסיון להתמודד עם התופעה הקשה ורחבת המימדים הוצע ע"י מספר חברי כנסת(הצעת חוק פרטית) להתקין חוק נפרד "החוק למניעת אלימות בספורט" שכל תכליתו לטפל בבעיה קשה זו.

החוק למעשה מרחיב את הוראות חוק הבטיחות, וקובע הוראות נוספות שתכליתן הגברת האכיפה וסיוע במיגור התופעה.

נעבור בסמוך לדון בהסדרי החוק.

החוק למניעת אלימות בספורט,התשס"ח-2008:

החוק פורסם ברשומות ביום 12/8/2008

עיקרי החידוש נוגעים לשני מהלכים מרכזיים:

—            1)חובת מינוי סדרנים באירועים בהם מספר המשתתפים עולה על 200, אשר להםיינתנו סמכויות אכיפה מיוחדות.

שאלה : מה לדעתכם היו ההשלכות של צעד זה?

—            א)צמצום נוכחות השוטרים במגרשים.

—            ב)ירידה בעלות האבטחה במגרשים(נטל המוטל על קבוצות הספורט)

—            2)חקיקת ס’ עבירה ייחודיים לעולם הספורט, וכן קביעת רף  גבוה של ענישה וסמכות הרחקה מהמגרשים לתקופות ממושכות.

ניתן לחלק את החוק ל4 חלקים:

—            א)התנאים לקיום אירוע ספורט.

—            ב)בעלי תפקידים נדרשים באירוע ספורט.

—            ג)אכיפה ועונשין.

—            ד)כינון המועצה למניעת אלימות בספורט.

—            נעבור בקצרה על הדגשים המרכזיים בכל פרק:

א)התנאים לקיום אירוע ספורט(פרק ב’):

—            הפרק עוסק בשלב שקודם לתחרות הספורטיבית, כאשר הוא מציב תנאי סף לשם קיום האירוע.

—            ראשית, קיימת הגדרה רחבה למונח "אירוע ספורט כאשר כמעט כל תחרות ספורטיבית מול קהל נכללת:

—            "חוק איסור אלימות בספורט"-ס’ 1:אירוע ספורט:"אסיפה(התקהלות בני אדם)המתקיימת בזירת פעילות ספורט, לשם צפייה בפעילות ספורט, למעט אסיפה כאמור שמארגנים משרד החינוך או התאחדות הספורט בבתי ספר שמספר המשתתפים והצופים בה, בין בפועל ובין במשוער, אינו עולה על 1,000".

פירוט התנאים(ס’ 2 לחוק):

א)קבלת רישיון ע"פ חוק רישוי עסקים: עמידה בהוראות בטיחות ייעודיות למתקן ספורט.

ב)חובת מינוי סדרנים(באירועים מעל 200 משתתפים).

ג)באירוע ספורט מוסדר(מאורגן ע"י התאחדות/איגוד) של אחד מענפי הספורט: כדורגל, כדורסל, כדוריד, כדורעף  שמספר הצופים בו הוא בין 200-1000 ימונו סדרנים ומנהל אירוע ספורט.

ד)באירוע ספורט שצפויים בו מעל 1000 משתתפים ימונו סדרנים, מנהל אירוע ספורט ומנהל בטיחות.

הערות/משמעויות חשובות:

א)בכל מקום בו החוק נוקב בכמות צופים מינימאלית הכוונה לכמות צופים משוערת בעת תכנון האירוע.

ב)במידה וההוראות לא יקוימו, בסמכות קצין משטרה שלא לקיים את האירוע(אין מדובר בהמלצות).

ב)בעלי התפקידים באירוע ספורט(פרק ג’):

החוק מגדיר בעלי תפקידים שונים, אשר בלעדיהם לא יוכלו להתקיים אירועי ספורט.

פירוט בעלי התפקידים:

אחראי אירוע ספורט, מנהל אירוע ספורט,  מנהל בטיחות, מנהל ביטחון,  סדרן.

—            החוק מגדיר במפורש תנאי סף(גיל,עבר פלילי), דרישת הסמכה וכן חובות וסמכויות.

—            דרישת מינוי בעלי התפקידים נקבעת ביחס לכמות הצופים המשוערת(ככל שהכמות גדלה עולה רמת הבכירות)

המשמעות המרכזית: העברת נושא הבטיחות לידיים פרטיות ומקצועיות(מענה לוואקום שהיה קיים קודם לכן).

נתמקד בתפקיד הסדרן(חידוש חשוב בחוק):

דרישות הסף לתפקיד:

—            א)הסמכה מהשר לביטחון פנים. ב)גילו מעל 21(מחלוקת).

סמכויות הסדרן(סמכויות מרחיקות לכת):

—            א)סמכות להוציא אדם המפריע לסדר הציבורי ממקום האירוע.

—            ב)סמכות שימוש בכוח סביר בכדי להביא את האדם המתפרע בפני שוטר/לעכבו.

—            ג)השוואת מעמדו למעמד מאבטח(סמכויות חיפוש ועיכוב נרחבות).

—            שאלה: מהן לדעתכם ההשלכות של הגדרה רחבה זו?

אכיפה ועונשין(פרק ד’ לחוק):

בכדי להבטיח את הסדר הציבורי באירועי הספורט, נעשו מספר פעולות ברמת האכיפה והגברת הענישה:

—            1)הרחבת סמכויות האכיפה של השוטרים(ס’ 12):

—            א)סמכות הרחקה/אי מתן אפשרות כניסה לאירוע.

—            ב)סמכות להורות לאדם להתייצב בפני קצין משטרה תוך 72 שעות.

—            2)מתן סמכויות הרחקה לקצין משטרה-בדרגת מפקח ומעלה(ס’ 13):

—            א)סמכות להרחיק מהמגרשים לתקופה של 30 יום.

—            קביעת סנקציה פלילית בגין הכנסת חומרים אסורים למגרש(ס’ 14):

—            קיים מדרג עונשים, תוך הבחנה בין סוגי החפצים:

—            א)חפץ שעצם החזקתו(ללא קשר למגרש) מהווה עבירה: (דוגמא: כלי ירייה, סכין וכו’)-דינו מאסר 5 שנים.

—            ב)חפץ אחר ע"פ שתי קטגוריות:

—            1)בהחלטת השר בתקנות.  2)בהחלטת קצין משטרה(כל עוד הציג את האיסור באופן ברור בכניסה לאירוע)-דינו מאסר שנתיים.

—            הערה: מתוקף ס’ החוק האחרון נאסר להכניס בקבוקי שתייה/אמצעי עידוד ע"פ החלטת המשטרה.

—            בעיה: פתח לשרירותיות בהחלטה, וחוסר אחידות בין המגרשים(משחקי "בית" לעומת משחקי "חוץ").

—            איסור התבטאות גזענית(ס’ 15):

—            המתבטא התבטאות גזענית במהלך אירוע ספורט-דינו מאסר שנתיים.

—            החוק קובע הגדרה רחבה למונח "התבטאות גזענית" הכוללת ביטויים מילוליים/חזותיים מסוגים שונים הנאמרים ע"י יחיד/מקהלה.

—            ביהמ"ש קבע(מדינת ישראל נ’ אלירן לוי): "יש לבחון את האמירה המיוחסת לאוהד בהינתן ההקשר, הזמן והמקום בו הדברים מושמעים".

—            הערה: בדיוני וועדת הכנסת לאישור החוק, עלה הקושי באכיפת הס’ מול מקהלת אוהדים המשמיעה קריאות גזעניות. הנושא טרם הונח בפתחו של ביהמ"ש.

—            איסור כניסה לשדה משחק(ס’ 16):

—            הנכס לשדה המשחק בזמן אירוע ספורט וללא היתר-דינו מאסר שנה.

—            הערה: חקיקת איסור זה במקביל להוצאת השוטרים מהמגרשים והחלפתם בסדרניםהביאו להורדת הגדרות במגרשי הכדורגל.

צו הרחקה/הגבלת כניסה ממגרשי הספורט(ס’ 17-19) :

ביהמ"ש מוסמך ליתן צו בשני מצבים שונים:

—            א)מתן צו ללא הרשעה בעבירה: ע"ב התנהגות אלימה/חשד סביר לביצוע עבירה-הרחקה לתקופה של 3 שנים.

—            ב)לאחר הרשעה בעבירה הקשורה בספורט: הרחקה אוטומטית ל-5 שנים(אלא אם ביהמ"ש קבע אחרת).

 ע"א יעקב בן אברהם נ’ מדינת ישראל:" על אף שמנגנון ההרחקה פוגע בפרט פגיעה שאינה מבוטלת, החוק מכיל בתוכו איזונים ומנגנוני ביקורת שיש בהם כדי לשמור את זכותו של הפרט המורחק".

—            החלטה מעניינת ניתנה בעניין שחקן קבוצת הכדורגל בני לוד שהתפרע במגרש(מדינת ישראל נ’ אזברגה(מחוזי ת"א):

—            "ביהמ"ש קבע כי ניתן להטיל את סנקציית ההרחקה גם על ספורטאים,ולא רק אוהדים, אולם תוך התחשבות בעובדה כי צעד זה פוגע ישירות בפרנסתם".

—            שאלה: כיצד לדעתכם אוכפת המשטרה את הרחקת האוהד מהמגרש?

—            תשובה: הוראה המחייבת את האוהד להתייצב בתחנת המשטרה כשעה לפני תחילת האירוע, ועד שעה שלאחריו(ס’ 19(ב’))

—            כינון המועצה למניעת אלימות בספורט:

—            הוחלט להקים מועצה המורכבת מנציגים בכירים ממגוון הקשת הספורטיבית במדינה.

—            עיקרי תפקיד המועצה הוא לגבש תפקידי פעולה וטיפול, וכן לסייע לשר בהתקנת התקנות.

—            המועצה מחוייבת להתכנס לפחות 4 פעמים בשנה.

יישום והשלכות החוק:

החל משנות ה,90 ובמיוחד לאחר חקיקה החוק, כמעט כל וועדה שהוקמה לצורך בדיקת הספורט בישראל התייחסה גם לסוגיית האלימות.

אולם, בשלהי עונת משחקי הכדורגל 2011-2012 התרחשו שלושה אירועי אלימות חמורים שזעזעו את עולם הספורט:

שלושת האירועים החמורים הביאו את שרת הספורט להחלטה להקים: וועדה מייעצת לבחינת יישום חוק איסור אלימות הספורט(וועדת צור).

הוועדה ציינה כי מבחינה מספרית, חלה ירידה משמעותית במקרי האלימות ביציעים מאז חקיקת החוק.

אולם, ולמרות הנימה האופטימית, קיים חוט מקשר בין כל האירועים החמורים המצביע על נקודה מאוד בעייתית.

  שאלה: מהו לדעתכם החוט המקשר עליו הצביעה הוועדה?

תשובה: התנהגות אלימה של הגורמים המעורבים במשחק עצמו(שחקנים, מאמנים,עסקנים).

גורמים אלה מהווים דמות לחיקוי ומושא הערצה לאוהדים, כך שהתנהגות אלימה מצידם עלולה לגרור בקלות אלימות גם מצד האוהדים.

אירועים אלה צריכים להיות מטופלים בחומרה ע"י מוסדות השיפוט של ההתאחדויות/איגודי הספורט השונים(ס’ 11 לחוק הספורט).

בנוסף, הציגה הוועדה מספר המלצות מעניינות, המוכיחות כי אלימות בספורט מושפעת ממספר רב של גורמים:

א)שיפור מצב תחזוקתם של מתקני הספורט.

ב)צמצום תופעת ההימורים הבלתי חוקיים בספורט.

ג)הגדלת מכסות הכרטיסים לנשים וילדים באירועי הספורט.

ט. הבטחת בריאותם של העוסקים בספורט:

המטרה הראשונה בגינה חוקק חוק הספורט הייתה:

"הבטחת בריאותם של העוסקים בספורט"

מנינו מספר אמצעים להשגת המטרה:

א)הסדרת שאלת ההסמכה למאמנים ומדריכים בספורט.

ב)חיוב בבדיקות רפואיות כתנאי מקדים לפעילות.

ג)ביטוח העוסקים בספורט.

ד)קביעת נהלי בטיחות למקומות בהם נערכת פעילות ספורט.

במהלך ההרצאה נעמוד בהרחבה על כל אחת ממטרות המשנה הללו, כאשר מירב הדיון יתרכז סביב שאלת הביטוח, המעלה סוגיות מעניינות במיוחד, ומדגימה נאמנה את הפער הקיים לעיתים בין המצוי במסגרת החוק והמשפט לבין הרצוי בשטח.

א)הסמכת מאמנים ומדריכים בספורט:

מדובר באמצעי מניעה מקדים, בעזרתו מבקש המחוקק להבטיח שמירה על בריאותו של הספורטאי. החשש הוא שעבודה עם אדם שאינו מיומן עלולה לגרום לנזקים גופניים חמורים.

ס’ 2 לחוק הספורט קובע:

"השר רשאי לקבוע בצו כי בענף ספורט מסוים, כולו או חלקו, לא יוכל אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, אלא אם יש בידו תעודת הסמכה לאותו ענף".

ס’ 1- מגדיר תעודת הסמכה:א)תעודה שניתנה ע"י מוסד לימודים ישראלי שהוכר ע"י השר ב)תעודת הסמכה מחו"ל שהוכרה ע"י וועדה מיוחדת(אין הכרה אוטומטית).

החוק לא קובע הגדרה ברורה, אלא מפנה לתקנות שהותקנו בעקבותיו:

תקנות הספורט(חיוב בתעודת הסמכה), תשנ"ז-1997:

קובעות רשימה סגורה של כ- 58 ענפי ספורט, לגביהם אדם לא יוכל לעסוק כמאמן או כמדריך, אלא אם יש בידיו תעודת הסמכה.

בנוגע ליתר הענפים, ניתן לאמן ללא תעודה, אולם חובה על המאמן ליידע כל אדם המבקש את שירותו על אי הסמכתו.

אולם, מתוך הרצון שלא להקשות על הנגישות של האזרחים לביצוע פעילות ספורטיבית(אינטרס נוגד שילווה אותנו במהלך כל ההרצאה לצד הרצון לשמור על בטיחות הספורטאים), נקבעו שני חריגים:

א) עידוד ביצוע פעילות עממית: החרגת מספר ענפים בגינם תתאפר פעילות ללא תעודת הסמכה, בתנאי שאין מדובר בפעילות תחרותית.

ב) יצירת מדרג בדרישות ההסמכה בין מאמן למדריך: בהתאם לאופי המתאמנים(קטינים/בגירים) ואופי הפעילות(תחרותית/עממית).

שאלה: מהי לדעתכם התרופה העומדת לרשותו של אדם שנפגע מהוראותיו של מאמן, שעבד ללא תעודת הסמכה?

תשובה: באפשרותו לתבוע בעילה נזיקית בגין הפרת חובה חקוקה(את המאמן/מועדון הספורט) ללא קשר לשאלת התרשלות(אם התרחשה?).

המחשת הפער בין הרצוי למצוי בביהמ"ש:

פס"ד (שלום) סספורטס נ’ מילר: דן בתביעה של נער לפני גיוס, שנפצע בעת שנטל חלק בקורס הכנה לצבא שהועבר ע"י מדריך ללא תעודת הסמכה.

ביהמ"ש קבע כי פעילות הנתבעת אינה קשורה לפעילות ענפית ספורטיבית וספציפית כלשהי ולכן אינה נכנסת לגדרי חוק הספורט.

הערה: אמנם תוכנית האימונים נשלחה להורי התלמידים טרם תחילת הקורס, אך נראה וקשה מאוד לסמוך על הבנתם בנושא.

ב)החובה לערוך בדיקות רפואיות לספורטאים:

ס’ 5(א’) לחוק הספורט קובע:

"אגודת ספורט, מכון ספורט, אורגן ספורט והתאחדות או איגוד לא ישתפו ספורטאים בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם, אלא אם כן הספורטאים נבדקו תחילה בדיקות רפואיות ונמצאו כשירים".

ס’ 5(ב’) לחוק מסמיך את השר להתקין תקנות ולקבוע את סוגי הבדיקות הרפואיות ותדירותן:

תקנות הספורט(בדיקות רפואיות), תשנ"ז-1997:

ברירת המחדל קובעת כי ספורטאי מחויב לעבור בדיקה ארגומטרית(לב במאמץ) ובדיקה גופנית כללית, כתנאי להשתתפותו בתחרויות ספורט.

קיימות הוראות לגבי תדירות הבדיקות(כל שנה בתקופת טרום העונה), במספר חריגים מסוימים המתייחסים לגיל הספורטאי ומצבו הרפואי הקודם.

שאלה: מהי לדעתכם הבעייתיות שבהגדרת הדרישה לביצוע בדיקות רפואיות כפי שמופיעה בחוק הספורט?  נציג שוב את ההגדרה:

ס’ 5 לחוק הספורט קובע:

"אגודת ספורט, מכון ספורט, אורגן ספורט והתאחדות או איגוד לא ישתפו ספורטאים בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם, אלא אם כן הספורטאים נבדקו תחילה בדיקות רפואיות ונמצאו כשירים".

תשובה:

—            א)אין מענה לכאורה, לספורטאי המתאמן במסגרת האגודה ואינו מתחרה(קבוצות מקצועניות ועתירות תקציב בוודאי יקפידו על הנושא, אך מה בנוגע למסגרות אחרות). פתרון אפשרי: התניית רישום הספורטאי באגודה בביצוע הבדיקות.

—            ב)מתוקף העובדה שלא קיימת הגדרה בחוק הספורט ל"מיהו ספורטאי"-אין הבחנה בין ספורטאי מקצוען/פעיל/חובב.

 —            חשוב לזכור את נקודת האיזון שמלווה אותנו לאורך כל הדיון: אנו רוצים להנגיש את הספורט לאנשים אך מנגד גם לשמור על בריאותם.

—

—            ואכן, ולאור האמור, התכנסה בחודש האחרון וועדת החינוך והספורט בכנסת בכדי לשנות את התקנות.

—            עיקרי ההמלצות(שטרם אושרו):

—            א)ביטול דרישת הבדיקות בענפים בהם לא נדרש מאמץ פיזי(כדוגמת שחמט, דמקה, בריד’ג וכו’)

—            ב)דחיית מועד ביצוע הבדיקה הארגומטרית לגיל 30/35 תלוי בעצימות הענף(במקום גיל 17 בדין הנוכחי).

פסיקת ביהמ"ש:

—            פס"ד(שלום) טל חכים נ’ יששכר בורי: ביהמ"ש קבע כי האחריות לביצוע בדיקות רפואיות על ארגון הספורט היא אחריות מוחלטת".

—            חלוקת האחריות בין ארגון הספורט להתאחדות/איגוד בו הוא חבר:

—            פס"ד (שלום) ליאור קביליו: ביהמ"ש קבע כי שני הגורמים אחראים יחדיו(כפועל יוצא ההתאחדות לא תרשום שחקן לעונת משחקים שלא עבר בדיקות) אולם מירב אפשרות הפיקוח נמצאת בידי המועדון שאחראי גם לוודא את טיב הבדיקות.

מקרה מצער שזכור לכולנו: פציעתו של שחקן הכדורגל מני לוי:

—            מיד לאחר פגיעתו הקשה, הוקמה וועדת בדיקה מיוחדת ע"י ההתאחדות לכדורגל, שלמרות מספר לא מבוטל של שאלות שלא קיבלו מענה הולם, קבעה כי הן קבוצתו והן ההתאחדות, עמדו בכל הוראות חוק הספורט.

—            עיקר השאלות שנותרו פתוחות נוגעות לפערים בדיווח מצד מספר גורמים כלפי הגורמים הרפואיים שאישרו את חזרתו של מני לוי למגרשים בטרם נפגע(היה לשחקן עבר רפואי קודם).

—            משפחתו של השחקן הגישה תביעה נזיקית בהיקף חסר תקדים כנגד 12 גופים(ביניהם קבוצתו והן הרופאים שאישרו לו לחזור ולשחק).

—            התיק נסגר בפשרה של כ5.3 מליון ₪ בשנת 2012.

—            ג)קביעת נהלי בטיחות למקומות בהם נערכת פעילות ספורט:

—

—            ס’ 8 לחוק הספורט קובע:

—            "השר רשאי לקבוע בתקנות הוראות בדבר נהלי בטיחות לפעילות בענפי הספורט השונים, וכן לקבוע, בהסכמת שר הבריאות , הוראות לעניין כוח רפואי וציוד עזרה ראשונה שיימצאו במקומות בהם מתנהלת פעילות ספורט מאורגנת: הוראות כאמור יכול שיהיו כלליות ויכול שיהיו מיוחדות לענף ספורט מסויים: כולו או מקצתו.

—            מכוח הסעיף הותקנו תקנות הספורט(הוראות לעניין כוח אדם וציוד עזרה ראשונה) תשנ"ט-1999.

—            התקנות קובעות במפורש את הרכב הכוח הרפואי, וכן היקף הציוד הנדרש ע"פ ענף הספורט בו מתקיימת התחרות.

—            כדאי להיות ערים לפער בין הרצוי למצוי: רצוי שבכל אימון יהיה נוכח רופא ואמבולנס, שכן הסיכון ששחקן יתמוטט באימון לא רחוק מהסיכון שהדבר יקרה בעת התחרות. אולם הדבר אינו מציאותי משיקולים כלכליים.

כפועל יוצא, רופא חייב להיות נוכח בכל תחרות המשלבת אלמנט ישיר של אלימות(ג’ודו, קארטה וכו’) אך למרבה ההפתעה לא במגרשי כדורגל/כדורסל.

   הערה חשובה: חוק הספורט נועד להגן על בטיחותו של הספורטאי ולא בטיחותו של האוהד(אין חשיבות לכמות הצופים באירוע).

   בטיחותם של הצופים מוסדרת: א)חוק הבטיחות במקומות ציבוריים, תשכ"ג-1962  ב)חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008.

בנוסף, חוק איסור אלימות בספורט מסדיר דרישות קדם לרישוי מתקנים, ובעלי תפקידים מיוחדים בזמן אירוע שבוודאי מסייעות גם לבטיחות הספורטאים.

ד) חובת הביטוח בספורט:

המסגרת הנורמטיבית:

ס’ 7 לחוק הספורט, מסדיר את חובת הביטוח:

(א)"אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם. ביטח אחד מהגופים האמורים ספורטאי הנוטל חלק בתחרות ספורט מסוימת-יהיו הגופים האחרים פטורים מביטוח כאמור".

ס’ 7(ב’) לחוק, מסמיך את השר לקבוע את פרטי וסכומי הביטוח- תקנות הספורט (ביטוח),תשנ"ה-1994

התקנות קובעות מקרי ביטוח מוגדרים, שבגינם יהיה זכאי המבוטח לקבל את סכומי הביטוח(תקנה 2):

פרטי הביטוח לכל ענפי הספורט יהיו המפורטים להלן, ובלבד שמקרה הביטוח אירע בפעילות ספורט מאורגנת:

(1)        מוות של ספורטאי;

(2)        נכות של ספורטאי;

(3)        אשפוז של ספורטאי וטיפול רפואי בו;

(4)        נזק לשיניו של ספורטאי;

(5)        אי-כשירות של ספורטאי לעסוק במקצועו או במשלח-ידו, באורח מלא או חלקי;

(6)        גרימת נזק לצד ג’, מן המפורטים בפסקאות (1) עד (5).

בנוסף, התקנות קובעות סכומי ביטוח מזעריים(מינימום), בגינם מחויב ארגון הסורט/האיגוד/התאחדות לבטח את הספורטאי.

לשם המחשה: לספורטאי שנפטר עקב אחד ממקרי הביטוח, וטרם מלאו לו 20 שנה, יזכה ב30 אש"ח בלבד.

הערות/השלכות חשובות:

1)חובת הביטוח שבחוק הספורט נועדה לתת פיתרון לנזקי גוף, בלא קשר לשאלת האשם. ניתן לכנותה- פוליסה לתאונות אישיות.

   לכאורה: עולה מן הדברים כי כל ספורטאי הנפגע במהלך פעילות ספורטיבית בקבוצתו זכאי לקבל את דמי הביטוח אך המציאות מורכבת יותר:

פוליסת ביטוח(סטנדרטית) לתאונות אישיות מגדירה תאונה כמקרה ביטוח כך: "פגיעה גופנית בלתי צפויה, כתוצאה מאירוע פתאומי בלתי צפוי מראש שנגרמה במישרין ע"י סיבה פיזית וחיצונית לעין".

מקריאה ראשונית אנו מזהים כי נראה וקשה מאוד להיכנס לגדרי הנורמה. נדגים את הבעייתיות בעזרת שני מקרים:

פס"ד(שלום) יוסי ישועה נ’ AIG ביטוח: מקרה של שחקן כדוריד שנפצע בכתפו במהלך משחק כתוצאה מהתנגשות בשחקן יריב.

 השחקן הגיש תביעה לקבלת תגמולי הביטוח מכוח פוליסת ביטוח תביעות אישיות שהקבוצה ערכה לו כחוק.

ביהמ"ש דחה את תביעתו!, בטענה כי האירוע אשר אמנם נגרם מסיבה חיצונית, לא היה הגורם היחיד והישיר לקרות מקרה הביטוח. הדבר נבע מבעיה רפואית קודמת ממנה סבל השחקן(היסטוריה של פריקות כתף).

כפי שאנו רואים אין תחולה אוטומטית לביטוח.

פס"ד(שלום) יורשי המנוח צאסוואה נ’ איילון חברה לביטוח: המקרה המצטער של שחקן הכדורגל הזמבי של הפועל ב"ש שנפטר במהלך אימון הקבוצה.

היו במקרה זה שתי מחלוקות:

א)הנתבעת טענה שאין מדובר בפגיעה בלתי צפויה (כנדרש בהגדרת הפוליסה), שכן הנפטר סבל ממחלה לבבית לפני מותו- טענה זו נדחתה מבחינה ראייתית.

ב)נטען כי צניחתו של השחקן אל מותו במהלך האימון אינה עונה על תנאי: "סיבה פיזית, חיצונית הנראית לעין":

ביהמ"ש בפסיקה חשובה, אימץ את תכליתו חקיקתו של חוק הספורט(המבקש לשמור על בריאותם של הספורטאים), וקבע כי תכלית הפוליסה נועדה להכיר בפעילות פיזית אינטנסיבית כסיבה חיצונית הנראית לעין(ללא דרישת מעורבות מצד גורם שלישי).

התיישנות:

תביעת ביטוח תאונות אישיות מתיישנת תוך 3 שנים מקרות מקרה הביטוח(לעומת 7 שנים בתביעות נזיקין רגילות).

כעת ניקח שתי דוגמאות לשם המחשת הבעייתיות בחוק:

מקרה א’: שחקן כדורגל נפצע במגרש ע"י ממטרה שהותקנה שלא כהלכה.

מקרה ב’: שחקן שבר את רגלו במגרש הכדורגל בעת שניתר לנגיחה ונחת בצורה לא טובה.

שאלה: מהי התרופה העומדת לזכותו של כל אחד מהשחקנים הללו?

תשובה: שחקן א’ יכול לתבוע בעילה נזיקית את בעלי המגרש שהתרשלו בהתקנת הממטרה, כאשר סכום הפיצוי שיוכל לבקש אינו מוגבל בסכום. בנוסף, יוכל לתבוע את הביטוח האישי שנערך לו ע"פ ס’ 7 לחוק.

שחקן ב’ יוכל לתבוע רק את חברת הביטוח, וכתוצאה מכך לקבל סכומים שאינם גבוהים כפי שנקבע בתקנות.

אנו רואים כאן הבדל משמעותי, בין שני מקרים שלכאורה דומים, כאשר מה שמפריד בין שני השחקנים במקרה הנ"ל הוא המזל.

איך ניתן לגשר על הפער בין הנזק האימיתי שנגרם לספורטאי, לבין סכומי התקרה הקבועים בתקנות?

ביהמ"ש העליון(ע"א מרכז הספורט הארצי בית"ר נ’ פטריציו רדו) קבע כי סכומי הביטוח המזעריים הקבועים בתקנות, הם הסכומים שבהם חייבות הקבוצות, אלא אם כן סוכם אחרת בחוזה האישי של השחקן מול הקבוצה.

כפועל יוצא, הפתרון בעבור ספורטאים אשר מבקשים להיות מבוטחים בסכומים גבוהים הוא לבצע ביטוח אישי.

שאלה: האם לדעתכם קיים מקור נוסף ממנו יוכלו הספורטאים להיפרע בכדי להיטיב את נזקם? רמז: תחשבו על מעמדו של השחקן ביחס לקבוצה.

תשובה: כיסוי מהמוסד לביטוח לאומי בשל מעמד של נפגע בתאונת עבודה.

ההקצבה נועדה בכדי לפצות את העובד על אבדן הכנסותיו מעבודה בעקבות הפגיעה("דמי פגיעה").

פיצויים אלה מוגבלים לתקרת סכום של 34 אש"ח(ברוטו) לחודש, לתקופה של 3 חודשים ועד כדי 75% מההכנסה החודשית בלבד(מהווה בעיה בעבור הספורטאים שמרווחים סכומים גבוהים).

כפי שראינו, חובת הביטוח הקבועה בחוק הספורט אינה מעניקה מענה הולם ולכן התפתחה פרקטיקת הביטוחים הפרטיים.

האם במידה והשחקן נפצע, תקבולי הביטוח מגיעים לקבוצה או לשחקן?

נוסיף נתון נוסף: תניחו שבמקרה פציעה, החוזה מחייב את הקבוצה להמשיך ולשלם את שכרו עד שיחלים.

 תקבולי הביטוח הלאומי: במידה והקבוצה שילמה את שכרו של השחקן, הקצבה תועבר ישירות לקבוצה.

סכומי הביטוחים הפרטיים: הכל תלוי במה שסוכם בפוליסת הביטוח (מנגנון חוזי).

נחזור למקרה הטראגי של השחקן מני לוי: קבוצת מכבי תל אביב ביטחה את השחקן בביטוח אישי במסגרת וולנטארית. לאחר המקרה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, מי יקבל את כספי הביטוח?

פס"ד (שלום)  לוי נ’ מועדון הכדורגל מכבי תל אביב: ביהמ"ש רצה לעשות צדק במקרה הנ"ל, ולכן ניצל ניסוח לקוני של הפוליסה בכדי לייעד את הכספים לשחקן. חשוב לציין כי הקבוצה שילמה לשחקן את שכרו במהלך כל תקופה החוזה.

הערה: חשוב לזכור כי פציעתו של שחקן במהלך עונה עשויה לפגוע קשות בקבוצה, הן בעלות שכרו והן בעלות מציאת מחליף.

מעבר למסלול הביטוח המוסדר בחוק הספורט, קיים המסלול הנזיקי הרגיל המוסדר באמצעות פקודת הנזיקין:

ניתן לחלק לשתי קטגוריות:

א)פגיעה עצמית של הספורטאי

ב)פגיעה בעקבות מעורבות אדם אחר.

א)פגיעה עצמית:

פגיעה שנגרמה עקב מפגע אשר היה קיים במגרש הספורט(בור במגרש, ממטרה בולטת, קיר אולם הממוקם בקרבת הסל וכד’)-במקרים הללו האחריות מוטלת על בעל המתקן.

דוגמאות:

פס"ד (שלום) מלאק נ’ מ.מ דליית אל כרמל: שחקן כדורגל שנפצע במהלך משחק עקב מעידה על רגלו שנכנסה לבור במגרש. ביהמ"ש פסק: "לא יכולה להיות מחלוקת כי קיימת במקרה זה חובת זהירות על שני היבטיה (המושגית והקונקרטית) של רשות מקומית לגבי התקינות של מתקניה.

פס"ד(מחוזי) רייצס נ’ מרכז קהילתי נצרת עילית: שחקן כדורסל שנפצע כתוצאה מהיתקלות בקיר שיהיה ממוקם מאחורי הסל, במהלך ריצה לכיוון הסל. ביהמ"ש פסק: "האפשרות שתוך כדי משחק יגיע שחקן בריצה לעבר קיר במהירות שלא תאפשר לו עצירה, צפויה היא, והינה חלק מהסיכונים של משחק כדורסל באולם שגבולותיו סמוכים לקיר".

א) פגיעה בעקבות מעורבות של גורם אחר:

דוגמא: פציעתו של שחקן במהלך משחק כתוצאה מתקול של שחקן יריב.

האם עומדת לנפגע עילת תביעה במקרה הנ"ל?

ס’ 5 לפקודת הנזיקין(הסתכנות מרצון): "החוק מקנה הגנה מפני תבענה נזיקית, במקרים שבהם התובע ידע והעריך, או שיש להניח כי ידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק, וכי חשף את עצמו למצב זה מרצונו".

המשמעות: ספורטאי העולה למגרש, יודע כי הוא עלול להיפצע, וכי שחקן אחר עלול לבצע עבירות.

פס"ד(מחוזי) חביב נ’ ראופמן: דובר על שחקן שהתרומם באויר בכדי להדוף כדור גובה, ובעת נחיתתו פגע קשה מאוד בשחקן יריבה.  ביהמ"ש קבע: "כל שחקן לוקח על את הסיכונים הרגילים הכרוכים במשחק זה, מלבד הסיכונים הנובעים ממשחק גס ופגיעה בזדון. עצם מהותו של משחק הכדורגל דורשת רוח לחימה, ולא פעם קורה ששחקנים יריבים מתנגשים זה בזה, כל שלא כל עבירה על ככלי המשחק שוללת את אופיו של משחק הוגן."

הכלל: יש לבחון כיצד היה נוהג ספורטאי סביר אחר באותן נסיבות, כדי לדעת מה נכלל במסגרת ההגנה ומה לא.

הערה: בתי המשפט כעניין של מדיניות מעדיפים לא לעשות שימוש בדוקטרינה זו, אלא נוהגים לקבוע כי לא הייתה התרשלות, או לקבוע רשלנות תורמת.

הגנה זו אינה חלה כמובן על תקיפה של שחקן שלא במהלך הרגיל של המשחק. במקרה זה ישנן שלוש אפשרויות פעולה:

א)עבירה משמעתית (תטופל במסגרת מוסדות המשמעת של ההתאחדות/איגוד).

ב)עבירה פלילית (במקרים קיצוניים).

ג)עילה אזרחית לתובת הנפגע (עוולת התקיפה).

י.     הסמים בספורט:

 מבוא:

"מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר"

זוהי הסיסמא של הוועד האולימפי, המלווה את המשחקים האולימפיים בעת המודרנית. מטרתה לעודד את הספורטאים להישגים גבוהים ומרשימים יותר. הישגים והצלחות בתחרויות החשובות, כדוגמת האולימפיאדה ואחרות, מזכים את הספורטאים במדליות/פרסים יקרי ערך, ומעניקים יוקרה וכבוד להם ולמדינותיהם.  תופעה זו יוצרת לחץ גבוה על הספורטאים.

הגדרת המושג "סמים בספורט":

נטילת תרופות וסמים ע"י ספורטאים על מנת לשפר את הישגיהם הספורטיביים. תופעה זו נחשבת אסורה ובלתי אתית ממספר סיבות:

א)חוסר שוויון בין הספורטאים המתחרים(פגיעה בעקרון הfair play)

ב)נזק בריאותי למשתמש.  (מה דעתכם?).

ג)פגיעה בעקרון "הרוח הספורטיבית"- אנו רואים בספורט לכשעצמו ערך חשוב לחברה ולבריאות מעבר לניצחון.

תולדות תופעת השימוש בסמים בספורט:

אין מדובר בתופעה חדשה! הסמים חדרו לספורט ביום שבו התחילו להעניק פרסים בעבור ניצחונות בתחרויות. כבר ביוון העתיקה נעשו ניסיונות, לשפר ביצועים גופניים באמצעים מלאכותיים(שיקויים למיניהם).

מאז ועד היום, עשה עולם הסמים בספורט כברת דרך עצומה. מימדי התופעה הלכו והתעצמו וכיום הם מכלים כמעט וכל חלקה טובה בספורט.

סימני דרך משמעותיים:

שנת 1904– "פורץ הדרך" רץ המרתון האמריקאי תומס הינקס שזכה במדליית הזהב בריצת המרתון באולימפיאדת סנט לואיס, השתמש ברעל עכברים ובמשקה האלכוהולי "ברנדי", מה שהביא להתרסקותו לאחר שחצה את קו הסיום.

תחילת שנות ה30– הופעת הסטרואידים האנבוליים הראשונים בשוק.

שנת 1968 (אולימפיאדת ניו מקסיקו)- החלו בדיקות הסמים הראשונות. השלל הסתכם בספורטאי אחד שנתפס על שימוש באלכוהול. יכולתן של המעבדות בשנים הללו לאתר סטרואידים אנבוליים שאפה לאפס.

שנות ה60-70: התגברות תופעת השימוש בסטרואידים בעיקר בקרב ספורטאי גרמניה המזרחית.

שנת 1974: פותחה לראשונה בדיקת שתן עמידה לגילוי המשתמשים בסטרואידים אנבוליים.

מאז ועד היום מתנהלת מלחמת חתול ועכבר בין יצרניות החומרים והספורטאים ובין רשויות האכיפה, בעקבות התפתחות המדע והטכנולוגיה.

מספר דוגמאות מוכרות לכולנו:

לאנס ארמסטרונג: הספורטאי הגדול בהיסטוריה שהודה בשימוש בסמים. אלוף הטור דה פראנס 7 פעמים. לא רק שהוא השתמש בסמים באופן שיטתי, אלא גם ניהל רשת סימום ענפה בקבוצתו. לאחר הרשעתו כל זכיותיו ותאריו נשללו ממנו. לאחרונה הודה בראיון טלויזיוני בכל ההאשמות, ואף עזב את קרן הצדקה המפורסמת שלו  .

בן ג’ונסון: כיום ריצה של 9.80 לא גורמת לאף אחד להרים גבה, אבל ב1988 (אולימפיאדת סיאול) האצן השיג תוצאה של כ9.83 שנחשבה כקפיצה אל עבר העתיד. זמן קצר לאחר ביצוע הריצה נתפס הספרינטר הקנדי על שימוש בסטרואידים ומדליית הזהב נשללה ממנו והועברה לקרל לואיס. ארבעה מתוך חמשת הראשונים באותה הריצה נתפסו בעבר בשימוש בסמים מה שהעניק לאותו גמר אולימפי את הכינוי: "הריצה המלוכלכת ביותר בהיסטוריה".

דייגו ארמנדו מראדונה: אף אחד לא מערער על כך שיכולתו  המדהימה של דייגו ארמנדו מראדונה הושגה ללא קשר לחומרים אסורים, אך גם שמו של אחד מגדולי הכדורגלנים בהיסטוריה נקשר עם עבירות סמים. ב-1991 הוא הושעה ל-15 חודשים לאחר שנתפס על שימוש בקוקאין ובמונדיאל 1994הוא נשלח הביתה לאחר שבדמו נמצא אפדרין.

כפיר אדרי: הכדורגלן הישראלי כפיר אדרי נתפס בשנת 1999 בלקיחת סם ממריץ מסוג אפדרין. הפרשה נקרה בתקשורת "פרשת האפדרין" ובעקבותיה ספגה קבוצתו דאז, מכבי תל אביב, עונש של הפחתת 4 נק’ ליגה וקנס של 100 אש"ח. אדרי הורחק ל6 משחקים, ואילו מאמן הכושר של הקבוצה גיא עזורי- אשר סיפק את התרופה- הורחק לשנתיים מהמגרשים.

קבוצות הסמים העיקריות(שיטות וחומרים אסורים לשימוש):

ניתן לחלק לשלוש קטגוריות:

א) שימוש בחומרים הקשורים בקבוצת התרופות האסורות. ביניהם ניתן למנות:

חומרים ממריצים:  גורמים לדחיית עייפות, הגברת קצב לב וזרימת דם לשרירים, זירוז הפעילות של כל מערכות הגוף והעלאת הביטחון העצמי והאגרסיביות. חלק מההשפעות השליליות של הממריצים הן הפרעות בפעילות הלב, בנשימה ושימוש כרוני בהם גורם לנזק בכלי דם במוח ולפסיכוזה.

חומרים משככי כאב: קבוצת חומרים ממשפחת המורפינים שתפקידם לשכך כאב. חומרים אלה נאסרו לשימוש בשל הסכנה הרבה הכרוכה בנטרול "נורות האזהרה" של הגוף(מנגנון הכאב).

חומרים אנאבוליים: מגבירים את היכולת לאימון מאומץ יותר, עליה במאסה ובכוח של השריר והתאוששת מהירה יותר. מנגד, שימוש בחומרים עלול לגרום לפגיעות גופניות קשות כדוגמת:אי ספיקת כבד וכליות, צבהת, ואף גידולים סרטניים שונים.

חומרים משתנים: ספורטאים משתמשים בחומרים הללו בכדי להפחית במהירות ממשקל גופם לפני תחרות, במיוחד בענפי משקל שבהם מתחרים ע"פ קבוצות משקל.

הורמונים מסוגים שונים: לדוגמא הורמון גדילה. השימוש בו נובע מן הרצון להגדיל את מימדי הגוף, ולהקטין את המסה השומנית, מבלי להסתכן בהיתפסות בבדיקות סמים (גם היום לאחר התפתחות הטכנולוגיה קיים קושי בזיהויו).

ב)שימוש בשיטות אסורות:

סימום דם:  ספורטאים מבקשים להגדיל את כמות הדם שלהם ע"י הזרקת עירויי דם לפני תחילת התחרות הספורטיבית. פעולה זו מגדילה את כמות כדוריות הדם האדומות בגוף, ובכל משפרת את הביצועים.

ג)הגבלה נסיבתית של קבוצות חומרים:

אלכוהול(ענפי ספורט הנהיגה), מריחואנה, קפאין, חומרי הרדמה מקומית.

איסור השימוש בסמים בספורט-המקור החוקי בישראל:

ס’ 6 לחוק הספורט(1988) קובע:

איסור שימוש בתכשירים ממריצים                                   

(א)  לא ישתמש ספורטאי בסם או בתכשיר ממריץ להגברת הישגיו בספורט.                                                                                        (ב)  השר, בהסכמת שר הבריאות, יקבע בתקנות את הסמים והתכשירים הממריצים האסורים בשימוש לפי סעיף קטן (א).

 (ג)   השר רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות, לקבוע כללים לעריכת בדיקות רפואיות מדגמיות, בזמן תחרויות, לאיתור ספורטאי שעבר על הוראות סעיף זה; ספורטאי שקיבל הוראה להיבדק יציית להוראה.

(ד)  עבירה על הוראות סעיף זה היא גם עבירת משמעת.

אנו רואים שהחוק אינו קובע הגדרות מפורשות, אלא מותיר בידי השר אפשרות לקבוע את רשימת החומרים האסורים לשימוש, וכן להסדיר את אופן ותדירות הבדיקות.

בתחילת שנות ה90, היינו עדים למקרים ראשונים של ספורטאים ישראלים שנתפסו עקב שימוש בסמים:   

שני מרימי משקולות, ורץ 400 מטר שנתפסו בבדיקות שנערכו באליפויות אירופה.          שאלה:מה לדעתכם היה משותף לשלושת הספורטאים?

תשובה: המשותף לשלושה היה מוצאם- בריה"מ לשעבר- מדינה שידעה היקפים גדולים מאוד של שימוש בסמים, לעיתים אף בעידוד השלטונות.

וועדת החינוך והספורט בכנסת, התכנסה בכדי למצוא פתרונות לתופעה ההולכת וגדלה. בנוסף לעליה מחבר העמים, ציינה הוועדה כי נהירת הספורטאים הזרים לישראל(במיוחד שחקני הכדורסל האמריקאים) הביאה להתגברות התופעה המדאיגה.

דוגמא: סיפור נפילתו לסמים של השחקן אולסי פרי.

בשנת 1996 הותקנו תקנות הספורט(סמים ותכשירים ממריצים):

הגדרות

1.         בתקנות אלה –   "סם" – סם מסוכן כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, מן המפורטים בתוספת הראשונה בכל ריכוז שהוא;

     "תכשיר ממריץ" – חומר מן המפורטים בתוספת השניה, לרבות כל מלח שלו, וכן כל תכשיר, תרכובת, תערובת או תמיסה של חומר כאמור ומלחיהם.

2.         סמים ותכשירים ממריצים אסורים בשימוש לעניין סעיף 6(א) לחוק.

תוספת ראשונה

(תקנה 1)

רשימת הסמים

(הושמטה)

תוספת שניה

(תקנה 1)

רשימת התכשירים הממריצים

(הושמטה)

מסקנות:

אנו רואים כיום תקנות מאוד לקוניות, אשר למעשה אינן אומרות דבר– רשימת החומרים הושמטה ואין כל קביעה בנוגע לאופן ביצוע הבדיקות.

שאלה: אנו רואים שהחוק שותק. היכן לדעתכם נוכל למצוא הוראות המסדירות את הסוגיה?

תשובה: בתקנונים הפנמיים של האיגודים/ההתאחדויות השונות.

 ס’ 6 לחוק הספורט, מגדיר שימוש בסמים אסורים כעבירת משמעת. כפי שראינו בעבר, ס’ 11 לחוקקובע כי כל נושא אכיפת המשמעת יהיה מצוי בסמכות בלעדית של מוסדות השיפוט העצמאיים של ההתאחדויות/האיגודים השונים.

לשם ההמחשה: התקנון הרפואי של ההתאחדות לכדורגל (ס’ 5):

א."חל איסור על כל שחקן להשתמש בסמים ובתכשירים ממריצים ע"פ רשימת הסמים והתכשירים הממריצים המפורסמים בתקנוני פיפ"א ו/או בתקנוני אופ"א ו/או בתקנות הספורט (סמים ותכשירים ממריצים), התשנ"ו-1996 או בהוראות כל חוק אחר".

משמעות: בהיעדר הסדרה מפורשת בחוק הישראלי, התקנון מפנה לנורמה בנ"ל.

איסור השימוש בסמים בספורט-הסדרה בנ"ל:

מבוא:

עד שנות ה90, התנהלה המלחמה בסמים בספורט בצורות שונות ובסטנדרטים שונים. לכל מדינה ולכל ארגון היו הגדרות שונות, שיטות שונות לבדיקה, וכן דרכי ענישה שונות. (פגיעה בעקרון הfair play )

יתר על כן, המצב גרם לחילוקי דעות גם ברמה המשפטית- בתי משפט ביטלו החלטות של רשויות ספורט, ושיתוף הפעולה בין הארגונים היה חלקי. היה חסר גוף בנ"ל בלתי תלוי, אשר ינחה מדיניות ויציב סטנדרטים אחידים.

בשנת 1998- "פרשת פסטינה": נתפס רכב שירות של קבוצת רכיבת האופניים האיטלקית "פסטינה", ובו מעין "מעבדת סמים ניידת" שכללה סוגים רבים של תרופות אסורות.

בנובמבר 1999, בהשפעת פרשת פסטינה, כונס כנס עולמי בנושא הסמים בספורט בעיר לוזאן שבשוויץ ובו הוחלט על הקמת הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט- WANDAׁׁ.

(world anti-doping agency)WANDA:

גוף בנ"ל שמטרתו קידום, תיאום ומעקב אחר המלחמה בשימוש בסמים בכל ענפי הספורט.

 הצעד הראשון היה לפתח תקנון שמטרתו לוודא כי תקנות איסור השימוש בסמים זהות בכל המדינות ובכל ענפי הספורט.

התקנון קובע רשימה ארוכה (המתעדכנת מידי שנה) של חומרים האסורים לשימוש.

בנוסף, המסגרת כוללת נהלים מפורטים כיצד לקחת דגימות מספורטאים, שיטות הבדיקה והעונשים לנתפסים.

נכון להיום התקנון מאגד כ190 ממשלות שקיבלו על עצמן את אמנת wanda   ,וביניהן ישראל.

הדין הנוהג בישראל:

מתוקף האמנה הבנ"ל-WANDA  הוקמה בישראל הוועדה הממלכתית למניעת סימום בספורט. מדובר בגוף סטטוטורי היושב בתוך הוועד האולימפי ופועל מכוח משרד התרבות והספורט.

הוועדה התקינה תקנון, המאחד את כל הנהלים, הכללים וההנחיות בנושא הסימום בספורט, כמתחייב מהקוד העולמי.

 מכוח תקנון זה הוקם בית דין בעל סמכויות נרחבות, אשר תפקידו לשפוט ולברר כל תלונה כנגד ספורטאי הנחשד בשימוש בסמים.

א) התקנון:

התקנון הבנ"ל למניעת השימוש בסמים בספורט אומץ בישראל במלואו ב1/10/2010.

תפקידו העיקרי לשמור בראש ובראשונה על ערכי הרוח הספורטיבית:                                             "מהר יותר, גבוה יותר, חזר יותר ונקי יותר".

התקנון תקף לגבי כל ספורטאי בישראל, ללא תלות בענף הספורט בו הוא עוסק.

ב) מנגנון הבדיקות:

ישנם שני סוגי בדיקות: שתן ודם(נועדה בעיקר בכדי לזהות טכניקת רמייה של סימום דם).

הבדיקה תתבצע לספורטאי באופן ראנדומלי, ויכולה להתקיים בתוך התחרות או מחוצה לה, בכל עת,וללא הודעה מוקדמת.

הבדיקה תילקח בשתי מבחנות/בקבוקונים  A  ו      B.

ג) ביה"ד המשמעתי:

כולל שתי ערכאות: ערכה רגילה וערכאת ערעור.

לביה"ד סמכות לשמוע ולפסוק בכל הנושאים המובאים בכל מקרה המונח לפניו.

במקרה בו בדיקה A  נמצאה חיובית, הספורטאי מושעה זמנית באופן אוטומטי. במקרה וגם הבדיקה השנייה נמצאה חיובית, הספורטאי מובא בפני ביה"ד.

הספורטאי רשאי להיות מיוצג ע"י עו"ד במהלך ההליך המשפטי.

החלטות ביה"ד הינן סופיות! ניתן לערער על ההחלטות בפני ערכאת הערעור/הcas  בלבד. לביהמ"ש אין סמכות להתערב ולפסול/לשנות את החלטת ביה"ד מכל סיבה שהיא למעט עיוות דין.

ד)סנקציות:

השעיה לתקופה ממושכת מפעילות.

פסילת התוצאות/תארים שהושגו בזמן השימוש בחומרים האסורים.

ספורטאים בולטים שהורשעו:

השייט אודי גל(2008) , התגלו עקבות של סטרואיד אנאבולי בשתי בדיקות שתן – מספר שבועות לפני האולימפיאדה. לדבריו מדובר בשאריות של התרופה פרופסיה (Finasteride) כנגד התקרחות. לאחר הליך שימוע ננזף אך הורשה להשתתף באולימפיאדת בייג`ינג.                                             רץ המרתון זהר זמירו (2012) נמצא חיובי בשימוש בחומר אסור מסוג טרבוטאלין (חומר ממריץ וסטרואיד)  זמירו הועמד בפני בית הדין המשמעתי של הוועדה, ננזף אך הורשה להשתתף באולימפיאדת לונדון.   שחקן הכדוריד גל אברהם נתפס (2013) על שימוש במריחואנה נשפט בבית הדין המשמעתי של הוועדה וקיבל הרחקה מתשעה משחקים. בנוסף, הוזהר ע"ת, כי אם יתפס בשימוש בחומר אסור בשנה הקרובה, יורחק אוטומטית לשנתיים. כמו כן, יעמוד לרשות מערך ההסברה  של הוועדה למניעת סימום בישראל במשך חצי שנה וייקח חלק במסע הרצאות והסברות באיגוד הכדור יד בישראל. הוצאות נסיעותיו במסגרת זו, יושתו על אגודתו, מכבי ראשון לציון.

לקראת סיום- מספר אנקדוטות מעניינות:

א)שיאים רבים נשברו בתקופות בהם היה קושי לאתר ולזהות את השימוש בחומרים האסורים- חלקם תלויים ועומדים עד היום-עובדה המשליכה על הספורטאים גם בימינו.

ב)שיתוף הפעולה הבנ"ל, ואידוק הפיקוח אילצו את הספורטאים למצוא פתרונות חילופיים בכדי לעמוד בדרישת ההישגיות הגבוהה. מעבר לאימונים הדבר מתבטא בעיקר בצריכת תוספי תזונה.    

 לתופעה זו יכולות להיות השלכות בעייתיות על הספורטאים:

דוגמא מצערת: סיפורו של קופץ הגובה איתי מרגלית, שלא הורשה להשתתף באולימפיאדת סידני, בגלל שנמצא אצלו שריד לסטרואיד אנבולי אסור. הספורטאי צרך תוסף מזון "תמים" במחשבה שאינו מכיל כל חומר אסור. שמו טוהר רק כעבור שנתיים לאחר שכבר פרש מפעילות ספורטיבית.

הגברת האכיפה בנושא הסמים בספורט,והוצאת חומרים רבים משימוש חוקי, הביאה חלק מחברות תוספי תזונה להחדיר בסתר חומרים אסורים לתוך התכשירים בכדי ליצור יתרון על המתחרים.

לסיכום: אנו רואים כיצד לתופעת הטיפול בנגע הסמים עשויות להיות גם החצנות שליליות.

יא.                        הימורים בספורט:

 פרשת "שופטים באדום":

פרשה של הטיית תוצאות של משחקי כדורגל, לשם זכייה בהימורים(בלתי חוקיים), שהתחוללה בישראל במשך מספר שנים: 1997-2000, בליגת העל, הליגה הלאומית, הליגה הארצית ובעיקר גביע המדינה (נראה כי היה ניסיון להטות כ20 משחקים).

בפרשה היו מעורבים 13 אנשים: מתוכם 7 שופטי כדורגל ועוזרי שופטים, 2 עסקנים, 2 מארגני הימורים ונהג מונית אחד.

בסה"כ הוגשו לבתי המשפט 10 כתבי אישום, מתוכם 8 חשודים הורשעו בעיקר בנתינת/ לקיחת שוחד.העונש המקסימאלי שהוטל עמד על 3 שנות מאסר.

שאלה: מהן לדעתכם ההשלכות של פרשה מסוג זה על הספורט בישראל?

1)פגיעה בעקרון התחרות ההוגנת (הfair play), וטוהר המידות בספורט                               ביהמ"ש בפס"ד פרקליטות מחוז מרכז נגד צ’ובוטרו יוחנן: " שופט כדורגל אמור להיות סמל להגינות ויושר בספורט. משעה ששופט כדורגל פוגע באמון שניתן בו, פגיעתו היא בעקרונות עליו מושתת משחק הכדורגל, ובציבור אשר משחק הכדורגל הוא בנפשו.

2)איבוד האמון של הצופים בטוהר המשחק: יצירת תחושת מיאוס בקרב אוהדי הספורט שעלולה להביא להדרת רגלייהם מהמגרשים, ועקב כך לירידה בהכנסות של הקבוצות/ הגופים המפעילים את הספורט.

ביהמ"ש בעניין חודדה(שלום): " לא לריק כונה הכדורגל "אופיום להמונים". עבור אוהדי הקבוצות, מצבה של קבוצתם האהודה היא מעיקרי חייהם. האוהדים משקיעים ממיטב כספם במעקב אחרי קבוצתם וכוכביה".

3)הכנסת גורמים עבריינים לעולם הספורט: שעלולה להוביל לאיומים ואלימות כנגד שחקנים ובעלי תפקידים בקבוצות ספורט.

4)פגיעה במהמרים החוקיים: אלה זכאים להאמין כי התוצאה שהושגה במשחק, ועליה הימרו, התקבלה ברוח הספורט ולא בדרכי פשע, שחיתות ושוחד.

הערה חשובה:

אם בראשית דרכו, הספורט התחיל ככלי לפיתוח תרבות בידור והנאה, הרי שבעשורים האחרונים אנו עדים לתהליך מתמשך של "התמסחרות הספורט".   התחרות והספורטביות אינם משמשים כערך העיקרי אלא דווקא הכסף הרב שמעורב.                       תוצאות המשחקים חורצות גורלות לגורמים רבים, ביניהם: איגודים, קבוצות, שחקנים, בעלי תפקידים ואוהדים.

ראשיתם של הימורי הספורט בישראל ותהליך מיסודם:

את ענף ההימורים בישראל ניתן למפות ע"פ התפתחות החקיקה בנושא:

כבר בשנות ה-50 היו עדויות לניצנים ראשונים של תופעת הימורים על משחקי ספורט, בעיקר כדורגל. דובר היה ביוזמות פרטיות, בעיקר ע"י עיתונים/שבועוני ספורט שניסו לחקות את חוקת הטוטו האנגלי.

בשנת 1964 התקבל בכנסת חוק לתיקון דיני העונשין (משחקים אסורים, הגרלות והימורים), אשר קבע איסור מוחלט על עריכת משחקי מזל, הגרלות או הימורים וכן איסור על השתתפות בהם.

אם זאת, בס’ 7 לחוק נקבעה פרצה באיסור הגורף, לפיה: "האיסורים לא יחולו מקום בו ניתן מראש היתר לעריכתם ע"י שר האוצר".                    בתחילה, החריג נועד בכדי להתיר לשני גופים בלבד לבצע הימורים בישראל: א)מפעל הפיס.  ב)"ספורטוטו ישראל", כאשר הקו המנחה: שימוש ברווחים לשם קידום מוסדות ומטרות ציבוריים.

אולם ובפועל, הפרצה משכה גופים פרטיים רבים להגיש עתירות לבג"צ כנגד ההפליה לדבריהם, שעורך שר האוצר במתן האישורים- אשר התקבלו ברובן. לפיכך, נדרשה הכנסת לפעול.

בשנת 1967, נחקק החוק להסדר הימורים בספורט, שביטל את כל ההיתרים שניתנו לגופים פרטיים לבצע הימורים, והותירו את הסמכות הבלעדית בידי גוף סטטוטורי שיוקם במיוחד למטרה זו-"המועצה להסדר הימורים בספורט"

המטרה המוגדרת הייתה לערוך ההימורים באופן הוגן כלפי ציבור המהמרים, ולייעד את הרווחים לקידומו של הספורט בישראל.

-יש הטוענים כי תהליך החקיקה נבע משיקולים פוליטיים בכדי לשמר את המונופול של מוסדות הספורט על הימורי הספורט בישראל.

החוק להסדר הימורים בספורט, תשכ"ז-1967:

החוק תוקן כ6 פעמים מאז שחוקק, כאשר בימים אלה הצעת חוק לתיקון מס’ 7 עומדת בלב סערה ציבורית וספורטיבית.

נדון בהסדרים החשובים בחוק:

ס’ 1 קובע:  "תקום מועצה להסדר הימורים בספורט(להלן-המועצה) שתהיה מוסמכת לארגן ולערוך הימורים על תוצאות של משחקים ותחרויות ספורט (נקראת היום טוטו-ווינר).

ס’ 4 קובע את הרכב המועצה:           2 נציגי משרד הספורט, 2 נציגי משרד האוצר, 4 נציגים לאיגודי/ההתאחדויות לספורט,    3 נציגי ציבור.

   -בסוגיית הרכב המועצה היו מחלוקות/ רפורמות רבות במהלך השנים, בשל יכולת ההשפעה שלה.

ס’ 8 קובע: "כי ההימורים שתארגן המועצה, ייערכו לפי תכנית שקבעה המועצה בתקנות, באישור השרים ובאישור וועדת הכספים של הכנסת".

כל שיטת הימורים חייבת להיות מוסדרת ומאושרת. הותקנו כ9 תקנות מכוח החוק, דוגמאות:   תקנות להסדר הימורים בספורט(תכנית הימורים בכדורגל), תשל"ח-1978.                                                                    תקנות להסדר הימורים בספורט(תכנית סופר גול), תשנ"א 1999.                                                                                 תקנות להסדר הימורים בספורט(תכנית הימורים יומיים), תשס"א-2001-הסדרת משחק הווינר.

 ס’ 9 קובע:  "הסכום שיוותר בידי המועצה מעריכת הימורים, לאחר ניכוי התשלומים לזוכים(כ42% לפחות מתקבולי המועצה), ישמש לקידומם ופיתוחם של תרבות הגוף, החינוך הגופני והספורט בישראל.

הכנסות מהימורים ככלי פיתוח ודרך חלוקתם:

רקע קצר על "מרכזי הספורט":

חוק הספורט, התשמ"ח-1988, קובע כי ארגון ספורט הוא תאגיד שלא למטרות רווח, המאגד בתוכו אגודות ספורט העוסקות בענפי ספורט שונים. בקרב העוסקים בספורט ארגונים אלה מכונים "מרכזי הספורט" (או בקיצור "המרכזים"), והבולטים בהם הם "הפועל", "מכבי", "ביתר" ו"אליצור".

מבחינה היסטורית היו מרכזי הספורט אחראים במידה רבה לראשיתה של פעילות ספורט העממית והמאורגנת בישראל באמצעות אגודות ספורט יהודיות עוד בטרם קמה המדינה.

 במהלך השנים הושגו הסדרים והסכמים בין המרכזים(בעיקר בין "מכבי" לבין "הפועל" על חלוקת השליטה במוסדות הספורט ובענפי הספורט-הסדרים אלה עומדים היום בבסיס הביקורת על "ניהול פוליטי" של הספורט בישראל("תופעת העסקנות").

נחזור לחוק להסדר הימורים בספורט:

ס’ 9(ב’) לחוק קובע: "המועצה באישור השרים ובאישור וועדת הכספים של הכנסת תקבע בכל שנה למי תשולם יתרת ההכנסות, ובאיזה חלקים.

ס’ 9(ב1) קובע מספר כללי אצבע לחלוקה, שעליהם חובה להקפיד:

-הקצאת סכום כסף לתמיכה בתשתיות, הקמה ושדרוג מתקני ספורט.

-הקצאת סכום כסף לתמיכה בהתאחדויות ובאיגודים.

-הקצאת סכום לתמיכה באגודות ובמועדוני הספורט. הסכומים יועברו ישירות לאגודות ולמועדונים, אולם ראשי גוף כאמור לבקש כי ההעברה תיעשה לגביו בדרך אחרת.

-10% מהסכום שיוקצה לאגודות ולמועדונים, יועבר לתמיכה בספורט הנשים ולספורט באזורי עדיפות לאומית.

-4% מסכום יתרת ההכנסות, יועבר כתמיכה בארגוני הספורט (בתנאי שהנ"ל מקדמים פעילות חובבנית/ עממית)-בטרם התיקון בשנת 2011, סך ההעברה עמד על 15%.

הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס’ 7), התשע"ד 2013-בעקבות "וועדת זליכה":

בחודש אוגוסט 2011, מינה משרד התרבות והספורט וועדה לבחינת המבנה הניהולי של ענף הכדורגל בישראל ("וועדת זליכה")

הרקע למינוי הוועדה: א)מספר אירועי אלימות קשים בכדורגל הישראלי בשלהי עונת 2011, ובעקבותם הכאוס ששרר במוסדות המשמעת של ההתאחדות שנקראו לטפל בהם.                 ב)חוסר ההצלחהשל הכדורגל הישראלי ברמה הבינלאומית.

הנ"ל בתוספת עקרון עצמאותם של מוסדות הספורט במדינה מכוח חוק הספורט ונורמות בינלאומיות, גרמו כדברי משרד הספורט "למשבר אמון חריף בין ציבור האוהדים ומשרדי הממשלה השונים, לבין מוסדות ההתאחדות לכדורגל".

עיקרי הצעת החוק (נמצאת בהכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית):

א)העברת כספי תמיכת המועצה להסדר ההימורים בספורט, ישירות לאגודות הספורט ולמועדוני הספורט ולא דרך המרכזים,  האיגודים והתאחדויות (זכה להתנגדות רבה).

ב)שימוש ברווחי המועצה להסדר הימורים בספורט לשם תקצוב למניעת אלימות וגזענות בספורט.

ג)פרסום נוהל חלוקת התמיכות באינטרנט לצורך הגברת השקיפות.

הגבלות ואיסורים על נושאי תפקיד/משתתפים בהימורים:

ההגבלות והאיסורים והמוטלים על שחקנים ובעלי תפקידים מלקחת חלק בהימורים הקשורים בספורט מצויים בתקנונים הפנמיים של ההתאחדויות/ איגודים השונים.

דוגמא: סעיף יט’ לתקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל (השתתפות בהימורים במשחקי כדורגל):

(א)השתתפות בהימורים בלתי חוקיים ,בהגדרתם בפרק יב’ של חוק העונשין (נוסח משולב), התשל"ז-1977, שעניינם קשור במישרין או בעקיפין, לנושא משחק כדורגל.                                                                         (ב) השתתפות בהימורים חוקיים, במשחקים בהם משתתפת הקבוצה אליה הוא משתייך, למעט הימורים במסגרת "טוטו 16".

תופעת ההימורים הבלתי חוקיים:

רקע כללי:

תופעה חמורה ורחבת היקפים בארץ ובעולם, הנקשרת לגורמי עבריינות ופשע ומגלגלת מידי שנה  בישראל מעל 3 מיליארד שקלים.

אחת הסיבות להגברות התופעה בישראל, היא המונופול המצוי בידי מועצת ההימורים. הדבר מתבטא בהגבלת סוגי ושיטות ההימורים ובעיקר בתקרת סכום בגין הימור בודד.  לדוגמא:

 במשחק "הווינר" תקרת ההימור בעבור במשחק בודד הינה 10,000 ₪ בעוד שבמסגרת ההימורים הבלתי חוקיים, לא קיימת הגבלה והסכום יכול להגיע למאות אש"ח.

סיבה נוספת ניתן לתלות בסכומי הכסף העצומים המצויים מסביב לספורט בכלל ולענף הכדורגל בפרט,ורמת העניין הגדולה שהמשחק מושך בציבור.

דוגמא מוכרת מהעולם:

פרשת הקאלצ’יופולי האיטלקי: פרשה שיצאה מעט לאחר הגביע העולמי ב-2006 (בו זכתה איטליה), הצביעה על מספר רב של מכירות משחקים וניסיונות של ראשי קבוצות בכירות לשנות תוצאות   כמו גם נסיון להשפיע על שופטים לשלוף כרטיסים צהובים ואדומים לשחקני מפתח בליגה, לפני המפגשים מול יובנטוס. בעקבות אותה פרשה, הוענשו מספר קבוצות ביניהן פיורנטינה, מילאן ולאציו, כשאת העונש הכבד מכולן קיבלה יובנטוס, ממנה נשללו שתי האליפויות של 2005 ו-2006, ואף הורדה ישירות לליגה האיטלקית השנייה.

 הצעדים שננקטו בישראל למיגור התופעה:

כבר בשנת 1971 הוקמה ועדת חקירה בראשותו של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה משה עציוני (לימים שופט בית המשפט העליון), שנועדה לחקור שמועות בדבר מתן תשלומי כסף לשם הטיית משחקים בליגה הלאומית לכדורגל- "ועדת עציוני"  הוועדה ראתה אז את התהוות הדברים בדיוק כפי שהכתירה אותם: "השחתת המוסר הציבורי וטוהר המידות בקרב העם ובפרט הנוער".

הוועדה המליצה לאסור על גורמים מסוימים כמו מאמנים, שופטי כדורגל ושחקני כדורגל להמר, או להפעיל, או להיות שותפים, במישרין או בעקיפין, בכל הליך של הפעלת הימורים.

הריווח המשמעותי של תקופת "ועדת עציוני" היה הוספת סעיף לחוק העונשין (ס’ 292) האוסר על לקיחת/נתינת שוחד בהקשר לקיומן, מהלכן או תוצאותיהן של תחרויות ספורט(העונש המרבי עומד על כ3 שנות מאסר).

וועדת שטרסנוב:

בחודש מאי 2002, מונתה וועדת שטרסנוב שמטרתה הייתה "בחינה כוללת וביקורתית של מבנה ענף הכדורגל, הגופים הפועלים בו, ויחסי הגומלין ביניהם".                                         אחת הסיבות המרכזיות למינוי הוועדה הייתה חשיפת פרשת "שופטים באדום".           המלצות שיושמו לראשונה: קביעת איסור הימורים על שופטים בתקנון איגוד השופטים והכנתו של קוד אתי לשופטים.

וועדת צור:

בחודש מאי 2012, מונתה וועדת צור שעסקה בבחינת יישום חוק איסור אלימות בספורט.

הוועדה מצאה קשר בין תופעת ההימורים הבלתי חוקיים, שמושכת לתוך עולם הספורט גורמים עבריינים לבין תופעת האלימות בספורט, במיוחד כנגד כנגד ספורטאים ובעלי תפקידים.                                                  הוועדה המליצה על הקמתו של כוח משטרה ייעודי שיעסוק בתופעת ההימורים הבלתי חוקיים, אשר באפשרותו להגיע למגרשים ולמקומות המועדים ולפעול בתקיפות כנגד הגורמים המעורבים.

דוגמא לקושי של הרשויות להילחם בתופעת ההימורים הבלתי חוקיים באינטרנט:

רבים מהישראלים, מבקשים לעקוף את איסור ההימורים בישראל, ונוהגים להמר באתרי אינטרנט שמקורם בחו"ל.

עע"מ מפקד מחוז ת"א יפו במשטרת ישראל נגד איגוד האינטרנט הישראלי (מרץ,2013): "ביהמ"ש קבע כי האיסור בחוק העונשין(ס’ 229(א)(1)), המקנה למשטרה סמכות לסגור אתרים בהם מתקיימים הימורים בלתי חוקיים, אינו מאפשר להם להוציא צו לספקיות האינטרנט המורה להם לחסום את הגישה של הגולשים לאתרי הימורים".

יב.                       סוגיות ייחודיות בדיני ספורט:

רשימת הנושאים להרצאה:

—            א)קטינים בספורט.

—            ב)ביה"ד הבינלאומי לערעורים בספורט הCAS

—            ג)ההליך המשמעתי בקבוצת הספורט.

—            ד)אתיקה בספורט: דילמות ייצוג-בין סוכן לעו"ד.

א)קטינים בספורט:

מבוא:

סוגיית הקטינים מקבלת התייחסות רחבה וייחודית במגוון ענפי משפט שונים, אולם ההגדרה הרלוונטית לענייננו מופיעה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962:                                                                     ס’ 3 קובע: " אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין ; אדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר".       

כפי שנראה בהמשך ההסדרים נחקקו מתוך רציונל פטרנליסטי  הבא להגן על הקטין, ע"י הגבלת זכויותיו וחובותיו במצבים שונים.

כעת נפרוט מספר תחומים/ סיטואציות מעולם הספורט המשיקות לקטינים:

א)ההתקשרות החוזית של הקטין:

רקע בנוגע למימדי התופעה: ע"פ הוראות חוק הספורט, התשמ"ח 1988, קטין עד גיל 15 רשאי לעבור מקבוצה לקבוצה כמעט בחופשיות. אולם, לאחר הגיעו לגיל זה, האפשרויות מאוד מוגבלות (הסגר קטין /מעבר ע"פ תקנון ההתאחדות מגיל 21). התקנונים וחוק הספורט מתחילים לחלחל להורי הילדים, ואלה החלו להפנים שאם לא ישכילו להבטיח את עתיד ילדיהם בחוזה, הם עלולים למצוא את עצמם חשופים לחסדיהם של בעלי הקבוצות. כל האמור הוביל לפעילות חוזית ענפה בגזרת הקטינים, הוריהם וכמובן עוה"ד.

ס’ 4 פעולות של קטין:    "פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו. ההסכמה יכולה להינתן מראש או למפרע, לפעולה מסוימת או לסוג מסוים של פעולות. יכול נציגו של קטין לבטל את הסכמתו לפעולה כל עוד לא נעשתה הפעולה".  

שאלה: מי נחשב בחוק כנציגו של הקטין?

תשובה: הוריו-המהווים האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטנים (ס’ 14 לחוק).                                                         המשמעות: כל הסכם משפטי בו מעוניין להתקשר הקטין טעון את הסכמת הוריו.

שאלה מעניינת: האם לדעתכם מספיקה חתימה של הורה אחד, או שנדרשת חתימת שניהם?

ס’ 18 לחוק הכשרות(שיתוף בין ההורים):   18(א). בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסמכה;  הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או במכללא, לעניין מסוים או באופן כללי;  וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו".

"במידה ולא קיימת הסכמה בין ההורים, רשאי הוא לפנות  לביהמ"ש והוא יכריע"(ס’ 19 לחוק).

כפי שראינו, אין הוראה בחוק המחייבת חתימה של שני ההורים בהכרח, אולם אנו רואים כי שניהם צריכים להסכים לפעולה.

היבט נוסף:

הפטרנליזם הטמון בחוק, מאפשר לקטין/ נציגיו לבטל את החוזה במידה והנ"ל נתחם שלא באישור נציגיו של הקטין.  הדבר מוגדר בס’ 5 לחוק הכשרות:

ס’ 5 לחוק- ביטול פעולות של קטין:

פעולה משפטית של קטין שנעשתה שלא בהסכמת נציגו ניתנת לביטול –                                                                   (1)  על ידי נציגו, ואם אין לקטין נציג – על ידי היועץ המשפטי לממשלה, תוך חודש ימים לאחר שנודע להם על הפעולה;                  (2)  אם לא נודע לנציג או ליועץ המשפטי לממשלה על הפעולה – על ידי הקטין, תוך חודש ימים לאחר שהיה לבגיר.

סוגיה מעניינת נוגעת לדרישת אישורו של ביהמ"ש לפעולותיו של הקטין:

—            ס’ 20 לחוק, קובע מספר פעולות לגביהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין בלי שביהמ"ש אישרן מראש:

      (2) פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל ע"פ חוק.                                                                                        דוגמא מוכרת: פנקס רישום מקרקעין(טאבו).

—            שאלה: האם רישום שחקן בהתאחדות/איגוד מהווה פנקס המתנהל ע"פ החוק?

—            תשובה: חוק הספורט אינו מגדיר פנקסי/ מאגרי רישום שחקנים, אלא מסמיך את ההתאחדויות לקבוע זאת בתקנונים פנמיים. משכך,  לא קיימת חובת אישור בחוק אולם ניתן להשאיר זאת כנקודת מחשבה לעתיד.

מן התיאוריה לפרקטיקה: כל הסכם קטין סטנדרטי, כולל בסיומו סעיף הסכמת אפוטרופוס:

אנו הח"מ, הוריו (והאפוטרופוסים הטבעיים) של השחקן, מצהירים בזאת כי חתימתנו על הסכם זה הינה לטובתו האישית של השחקן בלבד וכי אין כל סיבה אחרת המהווה שיקול כלשהו בחתימה על חוזה זה. מבלי לגרוע מהאמור לעיל אנו מצהירים כי החתימה על הסכם זה אינה קשורה באופן כלשהו לטובתנו האישית או למניע כלכלי כזה או אחר שלנו או של מי ממשפחתנו. באם ינקטו בעתיד פעולות על ידי השחקן לביטולו של הסכם זה נשפה את הקבוצה בגין כל נזק שיגרם לה.

            האב:_______________   האם:______________

כעת נעבור לדון בדילמה מעניינת וייחודית לסוגיית הקטינים: ניגוד האינטרסים העולה בין טובתו של הקטין לבין טובתם של הוריו.

סיטואציה לדוגמא: עוה"ד מייצג את הקטין, אך בפועל מקבל את שכר הטרחה מהוריו. כיצד לדעתכם עליו לפעול כאשר הוא יודע שקיים ניגוד אינטרסים בין הצדדים?

הערה: צריך להבחין בין טובת הקטין בהווה        (שיכול ומשתלבת עם טובת הוריו) לבין טובתו בעתיד.

הסדרים חוזיים היחודיים לחוזה קטין:

תקופת ההסכם.

הסדרת המעבר בין קבוצות הילדים/נוער לבין הקבוצה הבוגרת בתוך האגודה.

תשלומים/שכר.

הסדרי השחרור של הספורטאי ומעברו לאגודה אחרת:                                              תקנות הספורט(מידע בטופס ההרשמה לאגודה), תשנ"ז 1977:                                                                                       1. המידע שעל אגודת הספורט לכלול בטופס ההרשמה אליה: (א) הוראות בכל הקשור לשחרור ספורטאי או מעבר שלו לאגודה אחרת, וההסדר הכרוך בכך.

ב)פעילות קטינים בחדר כושר:

כללי:  הסדרת הפעילות בחדרי כושר נבקעה בחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), תשנ"ד 1994. בעבר, הגיל המינימאלי לאימון קטינים בחדר הכושר עמד על 14 שנים. אולם, בשנת 2005 התקבל תיקון לחוקובעקבותיו ניתן לאמן קטינים החל מגיל 6 (וצעירים מכך בעת טיפול פיזיותרפי).

תקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (אימון קטינים בחדר כושר), תשס"ה-2005:

-קובעות דרישת הסמכה מיוחדת (למאמנים) בכדי לאמן קטינים בחדר הכושר.                                                          -קובעות הגבלה על המספר המרבי של קטינים שיכולים להתאמן בעת ובעונה אחת בחדר הכושר, וכן הגבלה בנוגע לסוג המכשירים עליהם יוכלו להתאמן.

ב)ביה"ד העליון לערעורים בספורט הCAS

הcas – רקע כללי:

הוקדם בשנת 1984 כמוסד השיפוטי הבנ"ל העליון לענייני ספורט. מקום מושבו-לוזאן שבשוויץ.

במהלך פעילותו המוסד ממלא שתי פונקציות עיקריות:                                                          א)מוסד עליון לערעורים.

ב)מוסד לבוררויות רגילות בעניינים הקשורים בספורט.

מרבית ארגוני הספורט בעולם כפופים לסמכותו, וביניהם פיפ"א והוועד האולימפי הבנ"ל.

היקף הפעילות: מעל 150 תיקים בשנה.

סוגי העניינים המגיעים לדיון בcas  :

א)מחלוקות מסחריות, כלכליות, ויחסי עבודה בין ספורטאים למעסיקיהם.                         ב)ענייני משמעת לרבות סימום בספורט, הטיית תוצאות וכו’.                                                  ג)משילות, מנהל ורגולציה בעולם הספורט.

במוסד חברים כ280 בוררים מרחבי העולם (מתוכם כ3 ישראלים).

סדרי הדין של הcas  מוסדרים בתקנון.

הדין החל: בד"כ תקנוני ומוסדות הספורט הרלוונטיים ובנוסף, אם הצדדים לא בחרו דין אחר-יחול הדין השוויצרי (במיוחד בכל הנוגע לסדרי הדין).

אכיפת החלטות: באמצעות אמצעי אכיפה של מוסדות הספורט או אמנת ניו-יורק בדבר אכיפת פסקי בוררות בנ"ל.

בישראל: לכל שחקן/ קבוצה ישנה זכות לפנות לcas . הזכות ניתנת מעצם ההכרה של המוסד הבנ"ל היציג בענף הרלוונטי בסמכותו של ביה"ד הבינלאומי (לדוגמא: פיפ"א, אופ"א, הוועד האולימפי).

בשנת 2013, ובעקבות דו"ח וועדת זליכה, עלתה הצעה מפיו של השופט בדימוס תאודור אור להקיםcas ישראלי שישמש כמוסד ערעור עליון לכל ענפי הספורט בישראל. לטענת מציע היוזמה, צעד זה יסייע בצמצום התביעות המוגשות לבתי המשפט האזרחיים כנגד החלטות מוסדות הספורט העצמאיים. הצעה זו נגוזה בשל לחצים פוליטיים כבדים מתוך ההתאחדויות/איגודים.

ג)ההליך המשמעתי בקבוצת הספורט

מבוא:

במסגרת הסכם ההתקשרות בין ספורטאי לקבוצתו, מתחייבים שני הצדדים לעמוד בשורות התחייבויות בתחומים שונים. אחד הסעיפים מעניינים נוגע לחובת השחקן לעמוד בכללי משמעת, בנוסף להליך והסנקציה שינקטו כתוצאה מהפרתם.

סוגיה זו מעניינת במיוחד, כיוון שהיא יוצרת הליך "מעין שיפוטי" בתוך מסגרת האגודה, ללא חוק מסמיך ואף ללא התערבות התאחדות/איגוד.

לפיכך, להסדרה החוזית בין הצדדים תפקיד משמעותי (ואף מכריע) להבטחת הזכויות במקרים הללו.

נדגים את הנושא בעזרת הצגה של  התחייבויות חוזיות שכיחות בתחום המשמעת, וההשלכות העולות מתוכן:

ראשית, התחייבות השחקן: 

"השחקן מצהיר ומאשר כי ידוע לו, שבכל הנוגע למילוי תפקידו בקבוצה הינו נתון לטיפול משמעתי כנהוג בקבוצה ע"פ תקנון המשמעת הפנימי של הקבוצה, כפי שהיה בתוקף במהלך תקופת ההסכם, וכן ע"פ הקבוע בתקנוני ההתאחדות וע"פ חוק הספורט, התשמ"ח-1988"                                                         במקרה זה חשוב להבטיח כי תקנון המשמעת של הקבוצה יצורף להסכם, וכי הסדריו יהיו ידועים ומקובלים על השחקן בטרם החתימה.

במקרה והשחקן עובר על כללי המשמעת, עליו להבטיח כי לא ייענש בטרם יערך הליך ראוי בו תינתן לו זכות טיעון:

ס’ לדוגמא:  

"מוסכם כי לקבוצה לא תהה זכות לקנוס ו/או להטיל עונש משמעתי על השחקן, מבלי שיועמד קודם לכן בפני וועדת משמעת של הקבוצה ובהתאם לתנאים נוספים שקבועים בהסכם זה:

"הקבוצה תהה רשאית להעמיד את השחקן בפני וועדת משמעת בתוך פרק זמן שלא יעלה על 14 יום ממועד האירוע אשר בגינו מבקשת הקבוצה להעמיד את השחקן לדין. לא הועמד השחקן לדין בפרק זמן זה, יחשב כאילו הקבוצה ויתרה על זכותה להעמיד את השחקן לדין בגין אותו אירוע."

דוגמא נוספת:

"הקבוצה מצהירה ומתחייבת בזה כי לא תעמיד את השחקן לדין משמעתי בלא שיוזמן השחקן או ב"כ להופיע בפני וועדת המשמעת, בהודעה של לפחות 3 ימים מראש, וכי תישמר זכותו של השחקן או ב"כ ו/או מי מטעמו להעלות בפני הוועדה את טיעוניו".

מעבר להבטחת הליך ראוי, חובה לתחום ולהגביל את העונש הפוטנציאלי שיוטל על השחקן:

דוגמאות:

"מוסכם כי הקבוצה לא תהא רשאית לקנוס את השחקן עקב הפסד או תיקו במשחק או עקב גילוי יכולת מקצועית לא טובה מצידו ולא תהא רשאית לטעון להפחתה מהשכר המגיע לו ע"פ הסכם זה, למעט בגין קנסות שיוטלו עליו בהתאם לדרך המתוארת בהסכם זה."

"הקבוצה מצהירה ומתחייבת בזה כי בכל מקרה תהא מנועה מלקנוס את השחקן בסכום העולה על הסביר בנסיבות העניין."

שאלה:  אתם מייצגים שחקן, אשר וועדת המשמעת הפנימית של הקבוצה פסקה כנגדו קנס של 50 אש"ח בגין בילוי בלילה שלפני משחק העונה. כיצד תוכלו לפעול בכדי לשנות את רוע הגזרה?

תשובה: ניכוי משכרו של שחקן מוגדר כמחלוקת חוזית בין השחקן לקבוצה. ככזו, באפשרות הצדדים לפנות למוסד לבוררות של ענף הספורט הרלוונטי.

  אולם, בכדי למנוע מחלוקות מומלץ לעגן בהסכם סעיף המציין זאת מפורשות.

ד) הייצוג בספורט:  בין עו"ד לסוכן שחקנים

מבוא: תופעת סוכני השחקנים.

מעט היסטוריה:  עד לתחילת שנות ה2000, היקף תופעת סוכני השחקנים בארץ ובעולם היה מצומצם יחסית וזאת בשל תנאי הסף הגבוהים בהם נדרש לעמוד כל אדם הרוצה לשמש כסוכן: הפקדת ערבות בנקאית בסך 70,000 פרנקים שוויצריים בפיפ"א בנוסף לביטוח אחריות מקצועית.

בתחילת שנות ה2000, חל שינוי מגנה בפיפ"א, שעיקרו הקלה בתנאי קבלת הרישיון, ע"י ביטול דרישת הפקדת הערבות הבנקאית.

כפועל יוצא, כמות סוכני השחקנים בארץ ובעולם גדלה לאין שיעור.

בישראל, סוגיית סוכני השחקנים מוסדרת בתקנונים הפנמיים של ענפי הספורט השונים.

ניקח כדוגמא את ענף הכדורגל, לגביו הסוגיה מוסדרת בתקנון סוכני השחקנים של ההתאחדות לכדורגל.

תנאי הסף לקבלת רישיון סוכן שחקנים:

א)העדר הרשעה פלילית בחמש השנים שקדמו להגשת הבקשה                                                              ב)אזרח ישראלי, או בעל מעמד תושב, לפחות בשנתיים שקדמו להגשת התביעה.                   ג)מעבר מבחן בכתב שנערך ע"י ההתאחדות לכדורגל (חלקו בעברית וחלקו באנגלית).                            ד)ביטוח אחריות מקצועית.

התקנון מגדיר מפורשות את תפקידו של הסוכן, זכויותיו, וכן אופן ודרכי הגביה של שכרו.

הערה: בשנים האחרונות, עם הגידול העצום בכמות סוכני השחקנים, אנו שומעים השכם וערב על סכסוכים בין שחקנים לסוכנים, קבוצות לסוכנים, ובין סוכנים לבין עצמם שמלווים בהגשת תלונות רבות וצובעים את עמודי התקשורת.

נשאלת השאלה מהן החובות החלות על אותם סוכני שחקנים?

תקנון סוכני השחקנים מגדיר מספר חובות אתיות המוטלות על סוכני השחקנים, הכלולים "בקוד התנהגות מקצועית" עליו חותם כל סוכן טרם קבלת רישיונו:

הוראות בולטות:

"אדם לא יכול לשמש כסוכן במידה והוא מכהן במשרה כלשהי במועדון, בהתאחדות, בפיפ"א, באופ"א, או במוסד כלשהו ממוסדות אלה או קשור אליהם בקשר עסקי כלשהו".

סוכן שחקנים נדרש לייצג אך ורק צד אחד בעת קיומו של משא ומתן להעברתו של שחקן, ולהימנע מכל פעילות שיש בה משום ניגוד אינטרסים.לנהוג בזלזול ובביטול ביחס להתחייבויותיו החוזיות כלפי המועדון אתו הוא קשור בקשר חוזי."

"סוכן השחקנים נדרש להימנע לחלוטין מכל מגע עם שחקן הקשור בחוזה עם מועדון מתוך מגמה לשדלו לבטל את חוזהו עם המועדון או לנהוג לזלזול ובביטול ביחס להתחייבויותיו החוזיות כלפי המועדון אתו הוא קשור בקשר חוזי".

"סוכן השחקנים ידבק באמת, בבהירות ובאובייקטיביות בטיפולו בלקוחו, בניהול מו"מ עם שותפיו ועם צדדים אחרים".

הסנקציות:

ס’ 9.1 קובע כי סוכן שחקנים העובר כל הוראה, או מפר חובה כלשהי מהוראות תקנות זה או עושה שימוש לרעה בזכות כלשהי מאלה המוענקות לו ע"פ תקנון זה, יהא צפוי להעמדה לדין משמעתי בפני ביה"ד המשמעתי של ההתאחדות.

העונשים הצפויים:

א)נזיפה, אזהרה או התראה.

ב)קנס כספי.

ג)השעיית הרישיון.

ד)חילוט הרישיון.

בפועל, עד כה הורשעו מספר סוכנים בעבירה על קוד ההתנהגות אך לא ננקטו סנקציות חריפות כנגדם.

בנוסף, התקנון קובע כי כל מחלוקת בין סוכן לבין מועדון ו/או שחקן תובא להכרעה בפני המוסד לבוררות.

אתיקה בספורט-דילמות בייצוג:

נציג מספר סיטואציות:

1)הפניה לשחקן חדש: האם עו"ד/ סוכן יכולים לפנות לשחקן חדש במטרה לייצגו במו"מ עם קבוצה?

הערה: קיימת הבחנה בין סוכן לעו"ד.  ס’ 56 לחוק לשכת עוה"ד : "לא ישדל עו"ד, בעצמו או באמצעות אחר, על אדם למסור לידיו עבודה מקצועית".                                                  תקנון סוכני השחקנים אוסר על סוכן שחקנים לפנות לשחקן הנמצא תחת חוזה במועדון ולנסות לשדל אותו להפר את החוזה.

2)סוכן/ עו"ד המייצג שחקן בתפקיד מגן שמאלי החתום בקבוצה מסוימת. מיד עם הפתח חלון ההעברות בחודש ינואר, פונה הקבוצה לאותו הסוכן ומבקשת ממנו "לשדך" לה מגן שמאלי. כיצד על הסוכן/עוה"ד לנהוג?

הערה: למי נתונה נאמנותו של הסוכן/עוה"ד?

כללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית):

א) עו"ד לא יכול לייצג צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים.

 ב) עו"ד לא ייצג לקוח, ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יכול למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל עניין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת.

 על מי מוטלת סקציה גדולה יותר על עוה"ד או הסוכן?

3)סוכן/ עו"ד המייצג קבוצה, ובמקביל גם שחקן המעוניין להתקשר בחוזה עם הקבוצה?  האם הדין שונה במקרה בו השחקן מעוניין לתבוע את הקבוצה?

הפוסט משפט וספורט-תמצית הרצאות/עו"ד דן חי הופיע ראשון בדן חי ברשת

הגורם לתופעה הזו הוא תיקון בחוק הספורט, התשמ"ח-1988, מלפני שנים אחדות, לפיו ילד עד גיל 15 יכול לעבור, כמעט בחופשיות, מקבוצה לקבוצה. הורי הילדים למדו להכיר את התיקון הזה בחוק ולחפש איך לממש את הפוטנציאל הגלום, מאחורי אותה הוראה.

חלק לא קטן בתופעה שייך להוראות החוק הנוגעות להמשך תהליך ההתבגרות הפיזית והמקצועית. כך לאחר גיל 15 האופציה היחידה שיש לילד לעבור קבוצה הינה הסגר של שנה, שזכה לכינוי "הסגר קטין". במסגרתו יכול שחקן, בין הגילאים 15 ל-17 שנה, להיכנס להסגר של שנה אחת במהלך פגרת המשחקים (חודשים יוני-יולי בדרך-כלל). לאחר שנת ההסגר חופשי השחקן לעבור לאיזו קבוצה שיבחר. השחקן המצוי בהסגר ממשיך, אומנם, להיות שחקן מין המניין בקבוצתו בשנת ההסגר, אך סביר שזו תטרח ליתן לו להרגיש ולהבין, מה היא בדיוק מרגישה כלפיו וכלפי ההחלטה שלו להיכנס להסגר קטין.

לאחר שאופציית  הסגר הקטין חולפת, ההזדמנות הבאה של שחקן כדורגל, למשל, לעבור קבוצה ללא שיתוף פעולה של קבוצת האם שלו, למעט חריגים, היא בגיל 21. כאן נובעת הזכות מכוח תקנון ההתאחדות לכדורגל, אשר קובע הוראות בהקשר לכך, השונות מאלו הקבועות בתקנון הבינלאומי (תקנון פיפ"א), תולדה של דילמה רבה המלווה את התחום בארץ ובעולם.

על-פי התקנון הבינלאומי שחקן כדורגל מעל גיל 18, שאינו חתום על הסכם תקף עם קבוצתו, יכול לעבור בחופשיות לאן שירצה, כאשר הועדה למעמד השחקן בהתאחדות שלו, ובפיפ"א במקרה של העברה בינלאומית, תקבע את גובה הפיצוי שתקבל קבוצת האם שלו, על האימון וההשבחה שלו במרוצת השנים. הפיצוי, כמה עשרות אלפי יורו בדרך-כלל, נועד לאפשר לקבוצת האם להמשיך ולטפח את הדור הבא של השחקנים.

כאן מקור הבעיה. הפיצוי שמקבלת קבוצת האם אומנם משקף את ההשקעה באותו שחקן, והרבה מעבר לכך. ברם, בשנתון אחד של שחקנים, יוצאים, במקרה הטוב, שניים-שלושה שחקנים שניתן לקבל בגינם פיצוי. סכומים אלו, טוענים המועדונים, אינם מכסים את ההשקעה העצומה באותו שנתון. לכן מתן האפשרות לעבור בכפוף לפיצוי שצד ג’ יקבע, הועדה למעמד שחקן, נראית בעיניהם אופציה גרועה. גרועה כל-כך, שמוטב להילחם בה.

מלחמה זו בארץ הביאה לתוצאה, לפיה בשונה מהתקנון הבינלאומי, בארץ השחקן חופשי לעבור קבוצה באותה הדרך, רק לאחר שמלאו לו 21 שנים, זאת במידה שהוא לא תחת הסכם תקף עם קבוצתו. בדרך-כלל זה לא קורה. קבוצות משתדלות ששחקנים לא יהיו חופשיים מהסכם בגיל זה ובכלל. ההסבר שניתן בארץ לכך הינו, שאין זה ראוי שבתקופת הצבא (גילאי 18 עד 21) יעסוק שחקן בשאלת העברתו, שבדרך-כלל נובעת, לפי גרסה זו, ממניעים כספיים ולא מקצועיים.

בהתאחדות הבינלאומית (פיפ"א) השקיעו מחשבה רבה, לפני שקבעו את התקנון שלהם. כך שחקן יכול לחתום על הסכם מקצועני, לכל היותר לחמש עונות, לאחר שמלאו לו 18 שנים. זה ההיגיון בהוראה המצויה בתקנון פיפ"א (בקשר למעבר השחקן בגיל 18) – להשוות בזמנים מועד זה יחדיו עם המועד שבו הוא יכול לעבור בחופשיות, בכפוף לפיצוי שיקבע, כאמור. בארץ בהגיעו לגיל 18 מציעים לשחקן כזה הסכם לחמש עונות, או שיתייבש בבית. ממש כך, שכן אין לו כל אופציה לעבור קבוצה, ללא שיתוף פעולה של מועדון האם שלו. הדבר מוליד הסכמים שלא תמיד נוטים לטובת השחקן ויותר מכך, גורמים לאותם הורי ילדים בני 14 להבין, שאם לא ישכילו להבטיח לעצמם בהסכם תנאים לגיל 18, התקנון הישראלי ודאי שלא יעשה כן. בין התנאים האלו, אגב, גם אחוזים נאים ממכירה עתידית של השחקן, תנאי שדי מרוקן מתוקפה את הטענה, שהתקנון בא להגן על הקבוצות שמשקיעות במחלקות הנוער. אלו, אגב, גובות דמי חבר מהורי הילדים שמשחקים במסגרתם במהלך השנים וברוב המקרים שומרות על תקציב מאוזן.

הפיתרון לתופעה הזו הוא דרך הישר. מה שהבינו בעולם כנראה נכון, ואנחנו הישראלים לא תמיד צריכים להמציא את הגלגל. ראוי יהיה, שהתקנון הישראלי בכדורגל יקבע את שקובע התקנון הבינלאומי לשחקני הכדורגל. כך לא נהיה עדים לסוג של סחטנות, בעיני הקבוצות, של הורי הילדים בני ה-14. כך גם נשיג חופש ראוי לשחקנים בהגיעם לגיל 18 – לבחור לעצמם את דרכם המקצועית, ממש כמו חבריהם בעולם.

הפוסט התקנון המצוי והראוי בהתאחדות לכדורגל הופיע ראשון בדן חי ברשת