השופטת שושנה שטמר פסקה: "אדם מצפה לכך שהוא נמצא בסביבה אינטימית והוא מבצע פעולות שהן אינטימיות ושבדרך כלל לא היה רוצה להיחשף לרבים בעת ביצועם. דעתי היא כי חדר הכיורים הוא מקום שבו אדם מצפה לפרטיות ולכך שאחר לא יחזה בו: הקרבה לתא השירותים עושה את גם את חדר הכיורים למקום אינטימי. קורה שאדם שוכח לנעול את הדלת והיא נפתחת על ידי אחר; אדם יוצא מחדר השירותים, מיישר ומסדר בגדיו, רוחץ ידיו, מסתכל בראי, מסרק שערו,  מנגב פניו, לעתים מחליף חולצה, נשים נוהגות להיטיב איפורן, קורה גם שאדם שחש ברע ימהר ליחידת השירותים על מנת להקיא או לרחוץ פניו: כל אלו פעולות שאדם עושה משום שהוא מצפה לפרטיות. צילומו באזור זה היא מביכה, מכעיסה ומטרידה. לפיכך, דעתי היא שחדר הכיורים קרוב באפיונו כרשות היחיד מאשר כמקום ציבורי, והוא זכאי להגנה על פרטיותו בעת שהותו ביחידת השירותים".

השופטת שטמר דחתה את הטענה כי המצלמות הותקנו במקום כדי להבטיח את ניקיונו וקבעה ביחס לכך: "דעתי היא כי ישנם אמצעים אחרים שפגיעתם פחותה יותר" כדי להבטיח מטרה זו. עוד קבעה כי "נראה כי הכף הייתה נוטה להתיר התקנת מצלמות בתוך חדר הכיורים, אם המטרה הייתה מטרה של בטחון ובטיחות, כגון שיש חשש כי אדם הפוגע מינית נכנס מדי פעם לחדר הכיורים ופועל בתוכם. מטרה כזו לא נטענה על ידי המשיבים".

לבסוף נמנעה השופטת שטמר להטיל פיצוי לטובת המערער, לאחר שקיבלה את טענת המשיבים כי המצלמות שהותקנו על-ידם, היו מצלמות דמה בלבד וכי אם התובע היה פונה אליהם לפני הגשת תביעתו, דבר שלא עשה, עובדה זו הייתה מתבררת לו ומייתרת את תביעתו.

(ע"א 22136-09-20 בוירסקי נ' יסקרוביץ ואח')

הפוסט המחוזי חיפה: מצלמה בחדר הכיורים ביציאה מתאי שירותים ציבוריים מהווה פגיעה בפרטיות הופיע ראשון בדן חי ברשת