את דעת הרוב בהחלטה הוביל השופט דוד מינץ, שנימק: "ראשית, האיסור נועד לשמור על עיקרון השוויון. לבעל תפקיד ציבורי גישה לנכסי הציבור ושימוש בהם בקשר עם תעמולת בחירות פוגע בשוויון בין המועמדים; שנית, נכסי המדינה שייכים לציבור כולו, והאיסור הקבוע בסעיף מונע שימוש בהם למטרה שלה לא נועדו; שלישית, האיסור בא למנוע מראית עין של זהות בין השירות הציבורי למועמד או לרשימת מועמדים". לאחר מכן סיכם: "החלטת יו"ר ועדת הבחירות לפיה הסיסמה 'חוזרים לחיים' היא 'נכס בלתי מוחשי' לצורך סעיף 2א לחוק, היא החלטה המבטאת איזון ראוי בין חופש הביטוי לעיקרון השוויון והתכליות הנוספות העומדות בבסיס חוק תעמולת בחירות. השימוש של מפלגת הליכוד עלול ליצור רושם כי מסע הפרסום הממשלתי הוא מטעם מפלגה פוליטית. שימוש בסיסמה "ממשלתית" עשוי גם לפגוע באמון הציבור בשירות הציבורי. לבסוף, באמצעות שימוש בסיסמה, מפלגת הליכוד עושה שימוש בנכסים שנועדו לציבור כולו, למטרה שלא נועדו לה".

השופטת דפנה ברק-ארז הצטרפה לדעתו של השופט מינץ (כנגד דעת המיעוט של השופט אלכס שטיין) ונימקה: "אין לקבל את טענת העותרים כי כל אחת מן הרשימות המתמודדות יכולה לעשות שימוש שווה במסע ההסברה או בסיסמתו. מובן שהאפקט של השימוש באלה אינו שווה בקרב כלל המתמודדים. כשם שהזכות לישון תחת הגשר היא שוויונית רק באופן פורמאלי בין כלל בני החברה, כך גם האפשרות לעשות שימוש בהפניה למסע הסברה שלטוני אינה פתוחה הלכה למעשה במידה שווה בפני כלל המתמודדים בבחירות". עוד הוסיפה השופטת ברק-ארז: "השאלה האם הסיסמה 'חוזרים לחיים' הייתה יכולה להיות מוכרת כראויה להגנה במסגרת דיני הקניין הרוחני אינה רלוונטית לסוגיית הניצול הלא-שוויוני של משאבים ציבוריים במסגרת דיני התעמולה".

(בג"ץ 1931/21)

הפוסט בג"ץ פסל את שימוש הליכוד בסיסמה "חוזרים לחיים" הופיע ראשון בדן חי ברשת

המחלוקת בעניינים שהובאו בפני סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, השופט חגי ברנר, עניינה בהתנגדותו של המשיב לחיפושם של המפרקים בהליכי חדלות פירעון של 12 חברות שונות, ב-4 תיבות מייל אישיות שלו. המשיב ביסס עמדתו על כך שלא הוכח שעיון זה נחוץ להליך הפירוק ושיש חשש סביר ומבוסס שמידע זה ידלוף לתקשורת, ושפרטיותו תיפגע.

ביהמ"ש בפסיקתו קבע שאין לתת במקרה זה את הבכורה לזכות לפרטיות, וכי ענייננו מקרה חריג בו נדרש לאזן בין הזכויות. ביהמ"ש נימק פסיקתו על מספר אדנים. ראשית, מתוקף תפקידם למפרקים יש זכות נרחבת לעיון במידע, ונדרש לסייע להם בכך; שנית, כיוון שהמפרקים הם בעלי תפקידים המשמשים כקציני בימ"ש החשש לפגיעה בפרטיות קטן לעין שיעור; שלישית, מהודאת המשיב כי נוהג למחוק תכתובות הנוגעות בעניין, ונוכח הנחיתות האינפורמטיבית בהם נמצאים המפרקים יש חשש להעלמת תכתובות רלוונטיות והכבדה ממשית על ניהול ההליך.

באיזון זה קבע השופט ברנר כי יש להגביל את רשימת המילים לחיפוש ל-50 מילים, אשר לכל אחת יצורף נימוק להופעתה. וככל שהחיפוש יעלה מסכמים עם חסיון עו"ד לקוח הם ידונו בנפרד.

(חדל"ת 5936-10-19, 6089-10-19, 6145-10-19, 6275-10-19).

הפוסט המחוזי ת"א: בענייני חדלות פירעון הזכות לפרטיות אינה גוברת על זכויות העיון והחקירה הופיע ראשון בדן חי ברשת

בסוף אוקטובר זומנו היועצים לחקירה במשטרה, וזאת לאחר שעד המדינה בתיק 4000, שלמה פילבר, הגיש נגדם תלונה בגין הטרדות שבצעו היועצים לטענתו. במהלך חקירתם, בצעה המשטרה חיפוש במכשירי הטלפון של שניים מהיועצים, יונתן אוריך ועופר גולן – וזאת ללא צו שיפוטי כדין ומבלי שהובהר להם כי עומדת להם הזכות לסרב מבלי שהדבר ייזקף לחובתם. השניים הגישו ערעור על החלטות בתי המשפט השלום והמחוזי בתל אביב, שהתירו לבצע חיפוש במכשיריהם, על אף הפגמים שהתנהלו בחקירתם.

בהחלטה קבע אלרון כללים שלפיהם בתי המשפט יתירו חיפוש במכשירי סלולר, גם במקרים שבהם המשטרה פגעה בפרטיות הנחקר: "ככל שמתן צו החיפוש יביא להחרפת הפגיעה בפרטיותו של אדם, שנגרמה מהחיפוש הראשון שבוצע שלא כדין; וככל שגובר החשש כי החיפוש המוקדם שימש כ"מסע דיג" לאיתור ראיות לכאורה שיבססו את צו החיפוש המאוחר – כך יש להעדיף את הזכות לפרטיות על פני האינטרס הציבורי שבמיצוי החקירה ולדחות את הבקשה למתן צו החיפוש".

לבסוף, קבע אלרון כי המשטרה לא סיפקה את הנתונים הדרושים כדי לקבוע מה היא מידת הזיקה בין החיפוש המוקדם שבוצע שלא כדין במכשירי הטלפון הניידים של המבקשים לבין הבקשות למתן הצווים לצורך ביצוע חיפוש נוסף במכשיריהם. השופט אלרון קבע כי התיק יוחזר לבית משפט השלום בתל אביב: "אם יימצא שהמידע שעל בסיסו התבקשו הצווים הושג מחיפוש קודם שבוצע שלא כדין במכשיריהם – צווי החיפוש יבוטלו".

הפוסט פרשת יועצי רוה"מ: העליון קבע כללים להכשרת חיפוש לא חוקי בטלפון נייד הופיע ראשון בדן חי ברשת

קביעה זו הגיעה בסופו של מאבק משפטי ממושך, אשר החל בעקבות סירובה של גוגל ליישם הוראה של הרגולטור הצרפתי להגנה על מידע (CNIL), לפיה על גוגל להסיר לינקים מתוצאות החיפוש בכל גרסאות מנועי החיפוש בעולם, ולא רק באלה האירופיות. בעקבות הסירוב, הרשות קנסה את גוגל בכ-100,000 אירו, וזו ערערה לבית הדין האירופי לצדק, אותו גוף שהחיל את הזכות להישכח ברחבי האיחוד לפני כחמש שנים.

בתחילת ההליך המשפטי ניסו הצדדים לברר האם ניתן לפרש את כוונת חוקי האיחוד האירופי ככאלה המחייבים כל מפעיל מנוע חיפוש ליישם בקשה להישכח בכל מדינות העולם, בכל מדינות האיחוד האירופי או רק במדינה שבה מתגורר המבקש להישכח. לטענת גוגל, הזכות להישכח לא בהכרח דורשת שקישורים אלה יוסרו בלי הגבלה גיאוגרפית מכל מנועי החיפוש שלה, כשמנגד הטענה הבולטת היא כי כל אדם באירופה נגיש לשימוש ב-VPN המאפשר גישה למידע הזמין במדינות אחרות.

בית הדין ציין כי מדינות רבות אינן מכירות בזכות להישכח ואינן נוקטות גישה למימוש זכות זו. עוד ציין כי הזכות להגנה על נתונים אישיים היא לא זכות אבסולוטית, וכי יש לשקול אותה ביחס לתפקידה בחברה כך שיווצר איזון בינה לבין זכויות בסיסיות אחרות.

לבסוף הוכרע כי לא ניתן ללמוד מהחוק האירופי על כוונתו למימוש הזכות להישכח מחוץ לגבולות האיחוד האירופי, וכן לא נראה שהוא התכוון לכפות על מפעיל כמו גוגל, לחייב את מימושה של הזכות להישכח בגרסאות חוץ-אירופיות של מנוע החיפוש שלו. יתרה מזו, צוין כי החוק באיחוד האירופי לא מספק התייחסות לכל הקשור ביישום הזכות להישכח מחוץ לאיחוד האירופי.

הפוסט ניצחון לגוגל: "הזכות להישכח" לא תיושם מחוץ לאירופה הופיע ראשון בדן חי ברשת