מגישי ההצעה נימקו את ההגבלה המוצעת בסכום הפיצוי שיוכל לקבל איש ציבור בתביעת לשון הרע: "הגבלה זו נובעת משתי סיבות מקבילות: הראשונה היא שהיות שאיש הציבור הוא לרוב בעל נגישות גבוהה יותר מהמפרסם לכלי התקשורת, הוא יכול לקבל במה להכחיש, לתקן או לבטל את דברי לשון הרע שפורסמו. הסיבה השנייה היא כי העברת כספים בצורה זו עשויה לייצר תמריץ שאינו ראוי. לדוגמה, איש הציבור אשר מבקש "להלבין" כספי שוחד שהוא מעוניין לקבל מאדם הנזקק לסיוע ממנו, יכול לתאם עם בעל האינטרס שיפרסם כנגדו פרסומים מכפישים. איש הציבור בתגובה יגיש כנגדו תביעת דיבה, שתוביל להסכם פשרה בין השניים בו ישלם מפרסם הפרסום המכפיש לאיש הציבור "פיצוי" על הפרסום, ובכך הלכה למעשה יועברו כספי שוחד מבעל האינטרס לאיש הציבור. כמו כן, מוצע לקבוע כי תאגידים לא יוכלו לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, שכן לתאגידים, להבדיל מאנשים בשר ודם, אין יכולת להיעלב או להיפגע. אולם, תאגידים עדיין יכולים להיפרע על נזקיהם".

ההצעה עוסקת גם באפשרות למנוע תביעות "השתקה". לשם כך מוצע להוסיף לחוק איסור לשון הרע סעיף שיקבע כי במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, "אדם שהוגשה נגדו תובענה מתוך כוונה להגביל השתתפות ציבורית, ביקורת ציבורית, או מחאה צרכנית רשאי להגיש בקשה למחיקת התובענה". מגישי ההצעה נימקו הוספת הסעיף: "מרגע שאדם סבור שהוגשה נגדו תובענה כאמור, יכול הוא לפנות לבית המשפט בבקשה שימחק את התובענה. בית המשפט ייענה לבקשה כאמור אם ימצא כי אכן מדובר בתובענה שאינה כנה. נושא זה טרם הוסדר בחקיקה, וראוי להתאים את החוק כך שיאפשר עצירת "תביעות השתקה" אשר יוצרות עומס על המערכת שלא לצורך".

הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים ושלוש על ידי חבר הכנסת עופר כסיף וקבוצת חברי הכנסת.

הפוסט הצעת חוק פרטית: תביעות לשון הרע של אנשי ציבור עשויות להוות כיסוי לתשלום שוחד הופיע ראשון בדן חי ברשת