הפניה במסרון לאתר החברה, אתר "בזק שלי", עלולה לעלות לחברת בזק ממון רב. בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר לאחרונה (09.01.2018) בקשה להכיר בתובענה ייצוגית נגד בזק, בגין משלוח מסרים מסוג זה ללקוחות בעת שסיימו שיחה עם המוקד הטלפוני של החברה. ההמשך, כך נראה, יבוא בעת הדיון וההכרעה בתביעה עצמה.
לב המחלוקת בשלב אישור הבקשה נסוב סביב השאלה, האם בזק הפרה את הוראותיו של סעיף 30א לחוק התקשורת, כששלחה מסרונים ללקוחותיה בתום שיחות שירות שהתקיימו בינם לבין נציגי השירות שלה במוקד. המסרונים הציעו ללקוחות להיעזר באתר "בזק שלי" בפעולתם מולה.
נוהל השירות של בזק פעל כך שלקוח אשר פנה על מנת לקבל שירות טלפוני, נתקל במענה אוטומטי שהושמע טרם הלקוח שוחח עם נציג השירות, ובו הוא התבקש להזין את מספר הטלפון שלו. לאחר שמיעת ההודעה היה הלקוח יכול להקיש את מספר הטלפון הסלולרי שלו, אך אף אם לא עשה זאת הועברה השיחה לנציג השירות.
התובעים טענו כי מי ששמע את המענה האוטומטי היה עלול להבין בטעות, שאם לא ימסור את מספר הטלפון הנייד, שאליו אין לבזק קשר, לא יזכה לשוחח עם נציג השירות. כמו כן, טענו התובעים כי האתר אליו המסרון מפנה, מעודד את הלקוח להוציא כסף ובכך מהווה 'דבר פרסומת', וכי לא הועמדה לפניהם האפשרות לדרוש שהמסרון לא יישלח אליהם שוב.
בזק מצידה טענה כי היא רואה במסרון הודעה משלימה לשיחה עם מוקד הטלפון שנועדה לתת שירות ואינפורמציה ולהקל על הלקוחות, ומכאן שלא הפרה את ההוראות שבחוק התקשורת.
השופטת שושנה אלמגור קבעה כי פניית הלקוח למשיבה הייתה לקבלת שירות אך לא לרכישתו או לרכישת מוצר, ואף לא היה זה משא-ומתן על רכישה כזאת. כמו כן קבעה כי לא היה במענה האוטומטי כדי להבהיר שמספר הטלפון ישמש גם למשלוח דבר פרסומת. עוד קבעה השופטת אלמגור, כי על אף שהמסרון נראה שירותי בעיקרו, בכך שהוא מפנה לאתר של בזק, הרי שבאתר יכול הלקוח אף לשדרג חבילות או לרכוש ציוד. משכך סיכמה השופטת אלמגור: "יש לראות במסרון דבר פרסומת אשר בכוחו לעודד בעקיפין את הלקוח להוציא כסף מכיסו גם אם הלקוח אינו תופס זאת כך".
משכך, לדעת בית המשפט הוכח באופן מספק בשלב זה של ההליך כי המסרון שנשלח ללקוחות הוא דבר פרסומת כהגדרתו בחוק, ולכן ניתן לקבוע שקיימת אפשרות סבירה כי בשלב הבא ייקבע שנגרם לתובעים ולאנשים נוספים נזק בר פיצוי ואישר את הבקשה לתובענה ייצוגית.
