חוק הגנת הפרטיות חוגג בימים אלו 40 שנה. אבל מסיבת יום ההולדת הזו צריכה להיות מהולה בעצב רב על כך, שמאז שחוקק לא הותאם החוק לתקופה הטכנולוגית של היום. התיקון המקיף והרציני האחרון בחוק נעשה לאחרונה רק ב-1996. האינטרנט לא היה מול עיני המחוקקים אז.

אז איך זה קרה שחוק שנועד להגן על זכות חשובה כל-כך מעלה אבק כל כך הרבה שנים? פשוט, כי מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת לא חשבו בכל השנים האלה, שהנושא הזה באמת חשוב. אחרת כבר מזמן היה לנו חוק מעודכן יותר. אבל כאשר הנושא כבר עלה על סדר היום, הוויכוח מה צריך לשנות ואיך, האפיל על קידומו של החוק.

שני נושאים עיקריים היו במחלקות. הראשון – איך לשנות את החוק. האם לחוקק חוק חדש או לתקן את הקיים וגם אם לתקן, האם לעשות זאת בכמה פעימות או באבחה אחת. הוויכוח השני בוסס סביב השאלה, מה לתקן והאם החוק החדש צריך להיות תאומו של החוק האירופאי, שם נחקקו בשנת 2016 תקנות מידע אישי מפוארות ומעודכנות לימינו, תקנות ה-GDPR. שקדו עליהם טובי המוחות בתחום באירופה וקבלתן הובילה לשינוי עולמי בתחום ההגנה על המידע האישי. ברזיל, ארגנטינה, קנדה, קליפורניה ומדינות נוספות בארה”ב ובעולם, הלכו והולכים בעקבות החקיקה האירופאיות וקובעים חקיקה חדשה בתחום או מתאימים חקיקה קיימת.

מתחת לפני השטח, לב ליבן של התקנות האירופאיות יוצא מנקודת הנחה כי המידע האישי שייך, למעשה, לאזרחים בהם עוסק המידע. כפועל יוצא מכך מקנות התקנות זכויות נרחבות לאזרח, בין היתר, לבקש למחוק את המידע עליו או לנייד אותו לחברה המתחרה, אם וכאשר מבקש האזרח לעבור מחברה אחת לרעותה. לא בהכרח כל הזכויות האלו מתאימות גם לישראל.

במידה רבה ניתן לטעון כי הוויכוחים האלה הוכרעו ברובם. כך ניתן למנות שלוש הצעות חוק שמקדם משרד המשפטים ואשר ימתינו לכנסת ה-24: הרחבת סמכויות האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות (תיקון מס’ 13), צמצום חובת רישום מאגרי המידע (תיקום מס’ 14) והרחבת זכויות מושאי המידע (תיקום מס’ 15).

מבין השלושה, התיקון האחרון עדיין נמצא בשלבי כתיבה. במשרד המשפטים, דומה, הכריעו כי הכף תטה להצעה שתדמה מאוד לתקנות האירופאיות. אבל אלו עוסקות רק במידע האישי, הן לא עוסקות בנושאים אחרים, שזכו לכינוי “הפרטיות הקלסית”. גם בתחום הזה יש מה לתקן.

חוק הגנת הפרטיות, למשל, אינו מטיל אחריות על בעלים של גופי שידור ואתרים המתפקדים כ”עיתון ברשת”, עורכים ובעלי תפקידים קשורים לתכנים פוגעי פרטיות שעולים בהם. כך כתבה שתעלה באתר חדשותי תחייב רק את הכותב ולא את מי שערך את הכתבה, עורך המדור, העורך הראשי והבעלים של האתר. כל אלה, לפי החוק הקיים, פטורים מאחריות.

נושא נוסף שלא הוסדר הוא פרטיות הנפטר. על-פי החוק היום כל הנושאים שאדם רצה לשמור לגביהם על פרטיות הופכים לנחלת הכלל עם מותו. לא זוכה להסדרה, בכלל זה, מי יהיה הבעלים של הנכסים הדיגיטליים, כמו תא הדואר האלקרטוני של הנפטר או העמודים שלו ברשתות החברתיות. בכל אלה יכול להיות מידע מאוד אישי שהנפטר אולי לא רצה לחלוק דווקא עם יורשיו.

ניתן למנות ברשימה הזו נושאים רבים נוספים, כמו שאלת פרטיותם של קטינים שאינה מוסדרת בחוק, הזכות להביא למחיקת פרסומים פוגעניים ברשת שאין דרך לאתר מי עומד מאחוריהם, הזכות לחשוף מעוולים אנונימיים ברשת, צמצום ההגנה על פגיעה בפרטיות בהליכים משפטיים והרשימה עוד ארוכה.

ניסיון העבר מלמד שתפסת מרובה לא תפסת. בעניין הזה יש לקוות שקודם כל יתקבלו התיקונים המוכנים כבר היום. אבי ניסנקורן, בזמן הקצר שהיה שר משפטים, הורה לקדם את התיקונים האלו מהר ככל האפשר. יש לקוות שהשר הבא שיגיע למשרד המשפטים, ללא כל קשר לייחוס הפוליטי שלו, יחשוב שהפרטיות שוב על הפרק.

הכותב עומד ב-16 השנים האחרונות בראש הוועדה להגנת הפרטיות של לשכת עורכי הדין ועומד בראש משרד דן חי ושות’ המתמחה בדיני טכנולוגיה, פרטיות וסייבר.

שיתוף
נמנה על המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וההתגוננות מפני מתקפת סייבר במשפט הישראלי. בנוסף לכך התמחה במקרקעין ומשפט מסחרי ועוסק אף בלשון הרע, זכויות יוצרים, חוזי IT, חתימה אלקטרונית, ליטיגציה מסחרית, התגוננות מפני תובענות ייצוגיות ודיני ספורט. משמש כבורר במסגרת סכסוכים עסקיים בתחום שונים, לרבות בתחום חוזים מסחריים, מקרקעין וספורט. חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים (2007-2012), יו"ר ועדת הגנת הפרטיות של לשכת עורכי-הדין בישראל (2006-2011), מרכז תחום הפרטיות בלשכה ונציג הלשכה בדיוני הכנסת בתחום הפרטיות, מאגרי מידע והאזנות סתר (2011-2015), חבר ועדת אנגלרד לבחינת השאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין והחלטות של בתי משפט (2011-היום). דיין בבית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין (2005-2010). מייסד הועדה למשפט וספורט בלשכת עורכי הדין והראשון שעמד בראשה (2003-2005), ועדה שפרסמה בחודש ספטמבר 2005 את דו"ח דן חי לשינויי חקיקה בתחום הספורט. מחלוצי העוסקים בתחום המשפט והספורט בארץ, תוך ייצוג עשרות רבות של ספורטאים, בעיקר כדורגלנים. מרצה מהחוץ במוסדות אקדמאים בנושא ההגנה על הפרטיות בישראל ודיני ספורט. תחומי עיסוק עיקריים: ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות פיננסיות, חברות סלולר וארגוני בריאות בנושאי פרטיות, המידע האישי, אבטחת מידע ומוכנות למתקפת סייבר, כולל ייצוג בפני הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (רמו"ט). ייצוג בהליכים משפטיים בתביעות בנושאי פרטיות, האזנת סתר, נתוני תקשורת, אינטרנט, לשון הרע, מסרים שיווקיים על-פי חוק התקשורת ('ספאם'), זכויות יוצרים וספורט, לרבות בתובענות ייצוגיות. ייצוג בעתירות לבג"ץ, עתירות מנהליות צווי מניעה וצווי עשה. ייעוץ בנושא החתימה האלקטרונית וייצוג בעלי זכויות יוצרים וסימני מסחר בעסקות רישוי והליכים משפטיים. ייצוג ספורטאים בפני אגודות ספורט, התאחדויות ואיגודי ספורט בארץ ובפני הארגונים המרכזים את ענפי הספורט בעולם.