מאת עו"ד דן חי
העשור השלישי של המאה הנוכחית – עידן הבינה המלאכותית, כפי שהוא מכונה, זוכה לשימוש גובר בטכנולוגיות מידע. כך גם בערים רבות בעולם. גם בארץ הולכת וצוברת תאוצה התפיסה, כי באמצעות הטכנולוגיה ניתן יהיה לנהל את העיר טוב יותר וחסכוני יותר.
לקידום המטרה הטכנולוגית, תפעל עיר המעוניינת בכך לקידום פריסתה של רשת טכנולוגית האוספת מידע. עיר כזו זוכה לכינוי "עיר חכמה" או "עיר דיגיטלית". עיריות שמבקשות לפעול כך לא תמיד עוצרות לבחון, האם בדרך לאותה עיר חכמה נפגעת פרטיותם של אזרחיה ומבקריה מעבר לדרוש ולעיתים אף מעבר למסגרת שהחוק מאפשר. מנגד לא נעשה, לעיתים, תכנון נכון של פתיחת הדרך החוקית לניצול נכון של המידע והדברים מתנהלים פעמים רבות בתחום האפור. מה מחיר הפגיעה בזכות לפרטיות שמשלמים תושבי העיר עבור הפיכתה לעיר "חכמה"? איך ניתן להפוך את התמונה ולנצל את האפשרויות הנפתחות בעיר החכמה, בלי לפגוע באזרח? אנסה לענות על השאלות האלה.
העיר החכמה מציע לאזרחיה מגוון של שירותים מבוססי טכנולוגיה ופועלת לשפר את ביצועי העירייה, ביניהם אף כאלה אשר נועדו לשרת את התושב. בעיר כזו נוכל למצוא רשת אלחוטית לחיבור לאינטרנט הנותנת שירות חינמי של חיבור Wi-Fi לתושב; מצלמות פזורות בעיר הזו ובכלל זה מצלמות מזהות פנים; נפרסים אמצעים לזיהוי כלי רכב בכניסה לחניון ונתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית; מפותח יישומון לטובת ביצוע שורה של פעולות מול העירייה; חיישנים מפוזרים בעיר לטובת איסוף מידע על צפיפות תנועה של אנשים ורכב; תשתית חכמה מאפשרת איסוף נתונים מדויקים על צריכת מים; נאספים נתונים על פחי אשפה בכדי לווסת את הריקון שלהם במועד הנכון; תאורת רחוב מופעלת רק בעת תנועת בני אדם ועוד שורה של פעולות אפשריות נוספות. אל אלה ניתן להוסיף גם כרטיס תושב "חכם", שיכול לספק לתושבים מידע מותאם אישית לתחומי העניין שלהם, כמו פעילות תרבות וספורט שהעירייה עורכת. שיתופי פעולה של העירייה עם גורמים נוספים יכולים להוסיף לכך מידע על משתמשי התחבורה הציבורית, או שימושי החשמל והגז.
המשותף לכל הטכנולוגיות שנזכרו הוא איסוף מידע על התושבים. המידע נאסף תוך פעילות השיגרה של התושבים וברוב המקרים ללא בחירה רצונית שלהם בכך. המידע הזה מצטרף למידע רב שממילא יש לעירייה על תושביה ממאגר משלמי הארנונה, מאגר הגביה, מאגר החינוך, התרבות, הרווחה, רישיונות בתי עסק ועוד. המידע מצוי במערכות הדיגיטליות של העירייה, שם ניתן להצליב את המידע מכל המקורות כמו גם מידע שיתקבל ממקורות אחרים, כמו חברות הפעילות בעיר. לעירייה נוצר, אגב כך, מאגר מידע עצום ממנו היא יכולה להגיע לתובנות רבות על העיר והתנהלותה, לטובת שיפור החיים בעיר, אך גם למידע רב על התושבים המאפשר לעירייה להרכיב פרופיל של כל אחד מאזרחיה.
ערים חכמות נוטות להבליט את היתרונות שיש, בהפיכתה של עיר ל"חכמה". השיח הוא של שיפור רמת השירותים לאזרח, צמצום בירוקרטיה ושיפור הנוחות של התושבים לצד חיסכון בהוצאות העירייה, שיאפשר ניתוב כספים לפיתוח ושיפור פני העיר. את החסרונות מנסים להבליט פחות ובמיוחד הפגיעה האפשרית בזכות האזרח בעיר לפרטיות.
פעילות כזו מעלה את השאלה האם התושב יכול לשלוט בפעילות העירייה הקשורה אליו, במובן שתהא לו הזכות לסרב לקחת חלק בכך. לשאלה זו שני פנים: האם האזרח יכול מבחינה טכנית להוציא עצמו מהמעגל הזה של איסוף המידע באמצעים הטכנולוגיים השונים והצד השני, האם יהא כדאי לאזרח לעשות זאת, במציאות שבה שירותים רבים לתושב ניתנים בדרך דיגיטלית.
כל פעולה שנעשית על-ידי התושב בעיר החכמה מותירה אחריו, למעשה, שובל מידע. פירורי המידע האלה יכולים, כמו פזל, להתחבר לתמונה שלמה על התושב תוך יצירת מסד נתונים רחב על האזרח, שלא תמיד רצה לחלוק עם אחרים, תמונה שאצל רבים יוצרת את תחושת ה"אח הגדול" של ג'ורג' אורוול, תחושה שהעירייה עוקבת אחרינו. בדרך ליצירת אותו פזל נאספים על התושבים חלקי מידע הקשורים אליהם, שלעיתים בפני עצמם אינם אומרים דבר על התושבים. רק היכולת לצבור ולהצליב מידע רב המתחבר יחד מוביל אותנו אל עבר תמונה שלמה אחרת, פעולה שמאפיינת את עידן ה-Big Data, המאגר הגדול, שעמד במוקד העשור השני של המאה הנוכחית וגולש לעשור שלנו כבסיס לפיתוחי בינה מלאכותית מתקדמים. המאגר הגדול מקנה מעמד אחר לכל פיסות המידע שנאספות ומאפשר לנתח את המידע, להגיע למסקנות בכלל לגבי מצב העיר במישורים שונים, אבל גם לגבי התושב הפרטני. פעולה זו זכתה לכינוי פרופיילינג (profiling), פעולה שעושה שימוש באלגוריתמים כדי לייצר ידע על מושאי מידע, התושבים במקרה של העיר החכמה, מקבוצות נתונים גדולות. כך נוצרת אותה פגיעה אפשרית בפרטיות התושבים בעיר החכמה.
את המידע שנאסף על-ידי העירייה בעיר החכמה ניתן לחלק לשניים: מידע שהעירייה אוספת אגב מתן שירותים עירוניים שהעירייה נותנת על פי דין, ומכאן מידע שנאסף ממילא, ומידע שנאסף אגב שירותים ופעולות שהעירייה עורכת מעבר לחובותיה, בהן לא היה נאסף מידע לפני הפיכת העיר לעיר החכמה. ערוב של כל המידע הזה לכדי מסד נתונים אחד גדול יכול להיעשות רק אם יש לכך היתר בחוק או עם קבלת הסכמת התושב לכך. ערוב כזה יכול לתת לעירייה יתרון רב, הן בפעילות העיר החכמה והן בשיתופי פעולה עם גורמים עסקיים שונים, שיוכלו להוסיף כסף רב לקופת העירייה, שיוכל לשמש לטובת פיתוח גדול ומעמיק יותר של העיר החכמה. אך כדי להגיע לנקודה שהעירייה תוכל לפעול כך, עליה להיות ערוכה לכך מבעוד מועד.
את רוב הנתונים אין החוק מאפשר לערב לכדי מסד אחד גדול. לכן החלטה של העירייה על פיתוח כלים טכנולוגיים בעיר כדי להפוך אותה לעיר חכמה, צריכה להיות מלווה בתכנון נכון של פרטיות התושב בעיר. בעגה המקצועית מכונה הדבר "הנדסת פרטיות" (Privacy by design), תכנון שבו העירייה בוחנת מראש איזה מידע היא כבר אוספת, עוד לפני הפיכתה לעיר החכמה, ואיזה מידע היא הולכת לאסוף, מה היא יכולה לעשות עם המידע הרב הזה באופן מעשי, מה היא מעוניינת לעשות ועוד פרמטרים נוספים שיש לקחת בחשבון ומראש. משם יכולה להתקדם העירייה נכון יותר לשלב הקשר עם התושב, בכדי לפתוח לה בעזרתו ערוצי פעולה מגוונים.
עם תכנון נכון של העירייה גם של היבטי פרטיות התושב בעיר החכמה, היא תוכל לנצל טוב יותר את היכולות שעומדות לפניה, עם איסוף המידע הרב בעיר החכמה, וגם לשמור טוב יותר על פרטיות התושבים. ללא ספק שילוב מנצח של שתי מטרות חשובות.
