ערעור העיתונאית הדס שטייף נגד שדרן הרדיו נתן זהבי בתביעת הדיבה התקבל באופן חלקי, כאשר על ארבעת הפרסומים מתוך השלוש עשרה נשוא התביעה פרושה הגנת אמת, ובכך הופחת שליש מהסכום המקורי שנפסק בבית המשפט שלום. כך עולה מפסק-דין שניתן לאחרונה (30.06.20) בבית משפט המחוזי בתל אביב.
השדרן נתן זהבי הגיש תביעת דיבה נגד העיתונאית הדס שטייף בגין 13 פרסומים שנעשו על-ידה באמצעי תקשורת שונים, במסגרתם הובא סיפורן של נשים שהתלוננו על התנהגותו כלפיהן העולה, כפי גרסתן, כדי הטרדה מינית. התביעה התקבלה ונפסק כי העיתונאית חויבה בסך של 390,000 שקלים בתוספת שכ"ט והוצאות משפט, מאחר שבית המשפט דחה את טענות ההגנה של העיתונאית, והן: הגנת האמת בפרסום, הגנת תום הלב ופעלה מכוח חובה חוקית, מוסרית או חברתית בפרסום. העיתונאית לא עמדה ברף הראייתי הנדרש להוכחה ביחס לכל הפרסומים, ופרסומים אלו לוקים בפרסום לשון הרע. מכאן הגישה ערעור לבית משפט המחוזי.
המערערת טענה כי יש להחיל את הגנת האמת כאשר היא פרסמה עדויות של נשים שהתקבלו אצלה, ועדויות אלה לא נסתרו. בנוסף, נטען כי היא לא הוסיפה לעדויות את פרשנותה הסובייקטיבית אלא הביעה את דעתה. ובכל מקרה, הפרסומים שפרסמה חוסים תחת הגנת תום הלב וכי עומדת לה הגנת "העיתונות האחראית".
השופטת יהודית שבח, ראש ההרכב במחוזי בתל-אביב, פסקה כי על ארבעת הפרסומים בעניין ארבע נשים, ככל שאלו מתייחסים לאמירות מפי העדות בלבד וללא תוספות, פרושה הגנת האמת בפרסום. השופטת קבעה כי התנהגותו של השדרן ביחס אליהן מטילה עליו כתם מכוער בכל הנוגע להתייחסותו לאותן נשים, המחייב הפחתה בשיעור הפיצוי, עוד לפני שניתנה התייחסות להתנהלותה העיתונאית של המערערת. כמו כן, דחתה השופטת את טענת המערערת לפיה התנהלותה חוסה תחת 'החובה העיתונאית', ואת הטענה כי האמירות שלה בדיווחים מהוות "הבעת דעה". המערערת אף לא אמרה אמת בבית משפט השלום, וההשלכה היא חוסר יכולת לעתור להחלת תום הלב בפרסומיה.
קיימת התנגשות בין חופש הביטוי לבין הזכות להגנה על השם טוב, ובפרט ביחס לאמות המידה בהן נבחנת הגנת האמת בהקשר לעיתונות האחראית. לבסוף השופטת שבח קבעה כי הערעור מתקבל באופן חלקי על דרך הגנת האמת על ארבעת הפרסומים שהוכחו. משכך, הופחת סכום הפיצוי הכולל שנפסק על-ידי בית משפט קמא (420,000 ₪) לכדי שליש.
עא (ת"א) 69724-05-19
