אין זה סוד, שקבוצות בליגות הנמוכות מתנהלות בתשלומי השכר שלהם, בהתאם לשאלה עד כמה המשחקים חשובים להם. כך, כאשר באופק כבר רואים את סוף העונה, קבוצות רבות מפסיקות לשלם שכר, מהרגע שבו הבטיחו את הישארותן בליגה ומנגד איבדו סיכוי במאבק העלייה. מאמנים ושחקנים כאחד עדיין מחויבים ללכת לאימונים ומשחקים, למרות שכולם יודעים, ששכר כבר לא ישולם.
בדרך כלל שחקנים שיוחתמו לעונה נוספת, יזכו לפריסת החוב שלהם לפני תחילת העונה הבאה, ברוב המקרים גם אחרי "הנחה" נדיבה לקבוצה. אבל מה קורה עם אלו שלא ימשיכו בקבוצה, ובמיוחד אלו שיודעים כבר עכשיו שהם לא הולכים להמשיך (אם מיוזמתם או מיוזמת הקבוצה)? אלה ודאי מבטיחים לעצמם שמיד עם תום העונה יגישו תביעה כספית כנגד הקבוצה למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל. השאלה, האם זה נכון להמתין עד סיום העונה עם התביעה הזו?
המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל נוסד בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת. ההקמה שלו הינה המשך ישיר לחקיקת חוק הספורט, משנת 1988, אשר קבע כי כל ההליכים המשפטיים בהתאחדויות ואיגודי ספורט יתבררו במוסדות השיפוט הפנימיים של אותו איגוד. ההיגיון לכך טמון בהנחה כי בוררים במוסד לבוררות פנימי יפתחו מומחיות מיוחדת לנושאי הספורט. הנחה זו אכן התממשה לכדי עובדה במרוצת השנים. כך, לדוגמה, כאשר טוענים בפני בורר שועדת משמעת פנימית של הקבוצה קבעה קנס לשחקן שהורחק בכרטיס אדום, בגלל התנהגות לא ספורטיבית שלו, הבורר מבין על מה הם מדברים.
אך ניתן למנות עוד יתרונות להקמה של המוסד לבוררות. אחד הבולטים שבהם הוא שניהול הליכים במסגרתו מהירה ויעילה, ברוב המקרים, ובודאי שהרבה יותר מהירה ויעילה מבית הדין לעבודה, המקום בו נוהלו התביעות עד הקמתו. כך ניהול הליך בוררות לוקח, בממוצע, כשלושה חודשים.
יתרון נוסף, הנגזר במידה מסוימת מיעילות ומהירות ההליך, הינו העובדה כי מדובר בהליך זול משמעותית מהליך משפטי רגיל, אשר לולא האמור בחוק הספורט ומוסד הבוררות היה מתקיים בפני בית משפט או בית דין לעבודה. נוסף על היות ההליך זול, הוא גם מבוקר ומפוקח על ידי נשיאות בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, אשר קבעה את שכר טרחת הבוררים בהתאם לאופי והיקף הדיון המתקיים בפני הבורר.
יתרון בולט אחר של המוסד לבוררות, ואולי החשוב מכולם, הוא מנגנון האכיפה הנלווה אליו. כך, קבוצה בליגות הבכירות (ליגות על ולאומית), שיש נגדה פסק בורר אשר מורה על תשלום כספי, לא יכולה לקבל אישור על תקציבה ברשות לבקרת תקציבים, מבלי שהיא מראה כי החוב אכן שולם. בליגות הנמוכות יש מנגנון דומה, לפיו קבוצה לא יכולה להירשם לליגה קודם לתחילתה של עונה, באם יש לה חובות על-פי פסקי בורר שלא שולמו.
המועד לרישום קבוצה לליגה הוא כחודש לפני תחילת הליגה, בדרך כלל אי שם באמצע חודש אוגוסט שלפני פתיחת משחקי הליגה. סיכום פשוט של הדברים מוביל למסקנה מאוד ברורה: שחקן שמחמיץ את המועד הזה ופסק הבוררות לטובתו ניתן, נניח יום אחריו, צריך להמתין שנה שלמה עד שהוא יוכל לקבל את הכסף שנפסק לזכותו. ממש כך.
אם לנהל בוררות לוקח בממוצע שלושה חודשים, הרי שיש להגיש את התביעה עד לאמצע חודש מאי בסיום כל עונה, כאשר תמיד צריך לקחת בחשבון שלא תמיד תביעת הבוררות שתוגש תהיה זו שתיפול על הממוצע. צריך לקחת מרווח זמן נוסף. לכן על השחקן להגיש את תביעתו מוקדם ככל הניתן. גם אם המחיר אותו ישלם השחקן עקב הגשת התביעה, טרם סיום המשחקים, יהיה חוסר נעימות בעת השתתפות באימוני או משחקי הקבוצה, כאשר בקבוצה כבר יודעים אודות התביעה. חשבון פשוט: עדיף חוסר נעימות לתקופה מוגבלת על מנת לקבל את השכר המגיע בעד עמלך בהקדם, מאשר להימנע מאי נעימות ולהמתין לכסף שנה.
