הכנסת הטילה לפני שנים אחדות על המעסיקים את החובה לנהל רישום מסודר של שעות העבודה שעובדיהם עבדו בפועל. חובה זו הביאה מעסיקים לידי הקפדה יתרה של ניהול רישום נוכחות ואחזקה של שעון נוכחות, בדרכים שונות במקום העסק. כאשר למעסיק עובדים שביצוע תפקידם השוטף מחייב אותם לעבוד גם מחוץ לגבולות משרדי המעסיק, עולה השאלה איך יבצע המעסיק לגביהם את רישום הנוכחות האמור וכיצד יוודא את נכונות דיווח שעות העבודה של העובד מחוץ למשרדים?
דרך יעילה שנועדה להתגבר על הקושי במעקב אחר רישום שעות הנוכחות של עובדים המבצעים תפקידם מחוץ למשרד, הינה רישום מרחוק באמצעות הטלפון הסלולארי. רישום כזה מזהה את מיקומם של העובדים בעת רישומם ואת שעת הנוכחות שלהם מחוץ למשרד. זיהוי המיקום חשוב לעניין זה כדי לוודא שהעובד אכן נמצא במקום שבו עליו לבצע את עבודתו עבור מעסיקו. אגב כך עולה השאלה, האם בחיוב עובד לבצע רישום נכוחות מרחוק, באופן המזהה את מיקומו, אין משום פגיעה בזכותו של העובד לפרטיות, באשר הוא חושף את מיקומו ולמעשה מסייע למעסיק לעקוב אחריו?
שאלה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שזכותו של עובד לפרטיות קיבלה חיזוק בשנים האחרונות, במסגרת פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט המחוזי מחוז מרכז. עיקר תשומת הלב בפסקי דין אלו ניתנה לכך, שיש לקבל את הסכמת העובד לפגיעה בפרטיותו וכי על הסכמה זו להינתן מרצון חופשי ומדעת, היינו, שבידי העובד יהיה המידע הדרוש לו באורח סביר כדי לגבש הסכמה תקיפה לפגיעה בפרטיות.
אין ספק שניתן להבין את החובה שמצא המחוקק להטיל על רישום מסודר ומדויק של נוכחות העובדים. רישום כזה מסייע למעסיק להוכיח את היקף הנוכחות של העובד במקום העבודה, מקום בו מתגלה סכסוך בין העובד למעסיק. אך גם לעובד עניין בניהול הרישום, עת ירצה להוכיח ששהייתו מחוץ למקום העבודה הייתה לצרכי עבודה, וכן לצורך הקפדה יתרה של המעסיק על שעות העבודה והמנוחה על-פי הוראות החוק.
לפי-כך עומדים כאן לכאורה האחד מול השני, החובה לנהל את מקום העבודה בצורה מסודרת ועל פי החוק, אל מול החובה להגן על פרטיותו של העובד. כמו במקרים רבים במשפט, התשובה היא אינה דיכוטומית, אלא איפשהו באמצע, על-ידי איזון ראוי בין האינטרסים העומדים על הפרק על מנת להגיע לתוצאת הראויה.
כאשר עובד מתחיל או מסיים את עבודתו מחוץ למקום העבודה, הדרך האחרת שמאפשרת את רישום הנוכחות שלו, שלא באמצעות הטלפון הסלולארי, היא דרישה כי יחזור למקום העבודה כדי לבצע את הרישום פיזית. דרישה כזו יכולה להטיל נטל כבד על העובד, לעיתים כבד מידי, במקרים שבהם מקום העבודה רחוק מהמקום בו הוא נמצא. לעיתים הנטל ירבוץ על כתפי המעסיק, שייאלץ לשלם על נסיעות ארוכות או על שעות עבודה נוספות שייגמע המרחק.
רישום מרחוק, באמצעות טלפון סלולארי, בהחלט יסיר את הנטל מעל העובד ומעל המעסיק בעניין זה. יתרה מזו, בעוד שניתן לטעון למעקב אחר מיקומו של העובד ופגיעה בשל כך בפרטיותו, אזי כי היקף הפגיעה בנסיבות אלו הינו קטן, ומצומצם למיקומו הספציפי של עובד בנקודת זמן אחת, בה דיווח העובד על מיקום בו הוא ממילא אמור לשהות, לצרכי העבודה – מיקום שגם המעסיק אמור, שלא לומר מחויב, לדעת עליו ממילא גם כן (זאת, ככל שהעובד אכן ימצא היכן שהוא צריך להיות לשם ביצוע תפקידו).
בהקשר זה, נדרש אם כן לוודא, כי הפגיעה בפרטיות על-ידי איכון מיקומו של העובד אכן תוגבל לנקודות הזמן הספציפיות בהן העובד אמור לשהות מחוץ למקום העבודה לצורך ביצוע תפקידו עבור המעסיק. מובן כי מעקב מעבר לכך, כשהעובד סיים את תפקידו ביום מסוים, ומחוץ לשעות העבודה שלו, יהא בגדר פגיעה בלתי פרופורציונאלית בפרטיותו של העובד, ובמקרה כזה, יופר האיזון הנדרש בין זכויות הצדדים.
מכאן, כי במקרים המתאימים בהם יימצא כי יהא זה נטל כבד מידי להטיל על העובד לחזור למקום העבודה, תגבר החובה לנהל את רישום הנכוחות באופן יעיל. הזכות לפרטיות, במקרה הזה, תיזנח בצד, בתנאי שהמעקב כאמור יהא מידתי לשם השגת מטרתו – רישום מהימן של נוכחות העובד לשם ביצוע תפקידו.
