באוסטריה נערה שמלאו לה לא מזמן 18 שנים תובעת בימים אלו את הוריה על שהעלו מאות תמונות ילדות שלה לרשת חברתית. בתביעה היא טוענת כי ההורים גרמו לה למבוכה רבה ופגעו בפרטיותה, כאשר פרסמו תמונות המראות איך מחליפים לה חיתול או שהיא יושבת על סיר. גם בישראל הורים אוהבים מאוד להעלות תמונות של ילדיהם לרשת וחושבים שזכותם לעשות זאת, אולם האם זה נכון תמיד? האם גם כאן ילד יכול לתבוע את הוריו על שאפשרו פגיעה בפרטיותו?
בישראל, כאשר ההורים הם אלו המפרסמים תמונות הפוגעות בפרטיות ילדיהם, ניתן לראות בכך, על פניו, כאילו הקטין העלה את התמונה בעצמו. זאת מכיוון שלפי החוק הישראלי, הסכמת קטין (ילד עד גיל 18) לפרסום כל פרט אישי מחייו ניתנת על-ידי הוריו. אין ספק שבמצבים מסוימים, זוהי תוצאה מקוממת לכל הדעות. יתרה מכך, הסכמת ההורים מנטרלת כל אפשרות של תביעת הגורם המפרסם – בין אם זה עיתון, רשת חברתית או כל פלטפורמה אחרת – בגין פרסום התמונות והפגיעה בפרטיות.
דוגמה נפוצה נוספת לפגיעה בפרטיות הילדים ברשות ההורים, מבוצעת בשלל תכניות ריאליטי בהם משתתפים גם ילדים. בתכניות כמו "סופר נני" ו"משפחה חורגת" ניתן לראות מידי שבוע קטינים ברגעי משבר וברגעים הפרטיים ביותר, נחשפים לעיני כל. קשה לחלוק על הפגיעה הקשה בפרטיות הילדים בכל התוכניות האלה. אך גם כאן, מפיקי התוכנית יסבירו, כנגד טענות כאלה, כי פעלו על-פי הסכמת ההורים ומכאן פעלו על-פי החוק.
השאלה שעולה היא האם יש צורך בשינוי החוק? האם תמיד ההסכמה שנתנו הורים לפרסום מספיקה בכדי להצדיק את הפגיעה בפרטיות הילד?
החוק הישראלי סומך על כושר השיפוט של ההורים בכל הנוגע לטובת ילדיהם. אולם, גם אם הביעו ההורים את הסכמתם, יכולים הילדים לטעון, כי שיקול דעת ההורים היה מוטעה ולהגיש תביעה לבית המשפט על הפגיעה שנגרמה להם. אם יגיע סכסוך מסוג זה לבית המשפט, יצטרך השופט היושב בדין להכריע, למה סביר ולמה לא סביר שהורים יתנו את הסכמתם לפרסום, הכרעה שאינה חדה ופשוטה. אם יפסידו בתביעה על הפרת פרטיות, ההורים מסתכנים בעונש של פיצוי כספי ואפילו במאסר.
עד שתגיע תביעה כזו לפתחו של בית המשפט בישראל ותאפשר לו לקבוע קווים מנחים בסוגיה, ראוי שרשויות רלבנטיות, כמו הרשות השנייה לשידורי טלוויזיה ורדיו, יעשו סדר בעניין ויקבעו את המותר והאסור ביחס לקבלת הסכמה מקטינים. בכך יימנעו מאיתנו כל אותם מקרים, בהם מעמידים את עצמם קטינים במצבים מביכים מול המסך. כך ראוי שיפעלו גם הרשתות החברתיות.
אבל הסיכוי שרשתות חברתיות, עליהן לא עומד גוף מפקח, יגזרו על עצמן סדר בעניין ויורידו מהרשת תמונות ילדות מביכות, הוא קטן. לכן דרושה התערבות של המחוקק בנושא. אין ספק שכאשר חוקק החוק, לא נלקחו בחשבון מצבים בהם הורים מפרסמים תמונות בכדי לגרוף מחמאות או לחלוק את חייהם עם חבריהם ובלי להתכוון גורמים לפגיעה בילדיהם וחושפים פרטים שאותם ילדים היו מעדיפים לשמור לעצמם.
ראוי היה שהמחוקק יקבע סטנדרטים מחמירים יותר ויבהיר כי רק הסכמה סבירה שאינה פוגעת בפרטיות הקטין במשקפיים של האדם הסביר, תתקבל כהסכמה הפוטרת מפני תביעה על הפגיעה בפרטיות. תיקון חוק כזה יחייב את כל ערוצי התקשורת כמו כל גורם אחר, לשמור על פרטיות הקטינים, גם אם הדבר מנוגד לרצון הוריהם.
