בית משפט השלום בתל אביב נעתר לאחרונה (30/06/2013) לבקשתה של תובעת, עורכת דין במקצועה, למתן צו זמני שיאסור על המשך פרסומו של דבר לשון הרע אשר נטען ביומן רשת (בלוג) של המשיב, הנתבע בהליך, אשר הגדיר את המבקשת כרמאית וכנוכלת. במקביל, ביקשה התובעת מבית המשפט למתן צו שיורה על איסור פרסומו של ההליך, שכן הוא פוגע במשלח ידה כעו"ד בעת שמציג את טענות הנתבע לעיני כל.
הסכסוך בין הצדדים החל בהתנהלותו של תיק משפחה קודם, בו המבקשת ייצגה את המשיב, שלאחריו התגלע סכסוך בין השניים בנוגע לתשלום שכר הטרחה. עקב כך, פרסם המשיב בבלוג האישי שלו כתבה משמיצה שנכתבה כאזהרה לשכירת שירותיה של המבקשת כעורכת דין, בה נכתב בין היתר שהמשיבה רמאית ונוכלת, שלא מכבדת הסכמים וחוזים שהיא עצמה ניסחה.
המשיב טען להגנתו, כי מדובר בפרסום המוגן בהגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. עוד טען כי מעשי המבקשת והתנהגותה בהליך קמא, עלו לכדי מרמה וקבלת דבר בתחבולה כמשמעות המושגים בחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהתאם לכך, כי קיים אינטרס ציבורי להוקיע עורכי דין שפועלים באופן בלתי הגון ובנוסף שהגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, העוסקת בהבעת דעה בתום לב, חלה על הפרסום.
בית המשפט סקר את הלכת אבנרי [ע"א 214/89 אבנרי נ’ שפירא, פ"ד מג (3) 840, 857 (1989)], בה נקבע כי אין להיעתר לבקשות למניעת פרסום בשלב המקדמי, שבו טרם נתבררו הנתונים שיאפשרו לקבוע האם הפרסום אכן מהווה לשון הרע, וזאת אלא אם משתכנע בית המשפט כי הגנת המפרסם היא הגנת סרק, או שאין בפרסום עניין לציבור, כפי שהשתכנע בית המשפט במקרה דנן.
בית המשפט קבע כי אין כל מניעה עקרונית להגן על המבקשת מפרסומים שלכאורה אינם אמת ולא מהווים עניין לציבור, בדרך של צווים זמניים. לכן, נעתר לבקשה. בהחלטתו, בית המשפט התחשב בסיכויי התביעה ובמאזן של זכויות הצדדים בפרסום (חופש הביטוי והזכות לשם טוב). וקבע כי יש בפרסום כדי להכפיש ולהשמיץ את המבקשת, וכי יש להסירו עד אשר יתבררו טענות המשיב.עם זאת, בית המשפט לא נעתר לבקשתה של המבקשת לאיסור פרסום ההליך.
כחלק מדברי כב’ השופט אריאל צימרמן:
"מאזן הנוחות ודאי אינו נוטה לטובת המשיב, שכן האינטרס בהגנה על יכולתו להמשיך בפרסום לשון הרע על המבקשת נטול עוצמה, וקיימת עדיפות ברורה להגן על המבקשת"
לאור האמור, קבע בית המשפט כי על המשיב להסיר את הפרסום בהקדם האפשרי, לא יאוחר מ-7 ימים מהחלטתו. בנוסף הטיל בית המשפט על המשיב את שכר טרחת עורכי דינה של המבקשת בקשר עם הבקשה בסכום של 7,500 ₪.
לבקשה המלאה לחץ כאן
הערה:
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
