שנים רבות הוסתרה פעילותה של הוועדה המייעצת למינוי שופטים מעיני הציבור, וממצאיה חסויים עד היום. עתירה שביקשה לחשוף מסמכים ופרוטוקולים של הוועדה נדחתה פה אחד בשל חשש לפגיעה בפרטיות השופטים. "חשיפת הפרטים נוגעת בבחינת המאפיינים האישיותיים של השופטים ופוגעת בפרטיותם", כך קבע השופט פוגלמן בפסק-הדין של העליון (13.12.2018).
הוועדה, שמורכבת מזוג שופטות בדימוס (נקראת גם "וועדת השתיים"), פועלת מטעם נשיאת בית המשפט העליון ותפקידה לרכז מידע על שופטי השלום המועמדים לכהן במחוזי, והמלצותיה מסייעות לסינון המועמדים בדיוני הוועדה למינוי שופטים. התנועה למשילות ודמוקרטיה, הדוגלת בהגינות שלטונית ושקיפות לציבור, הגישה את העתירה בכוונה לחשוף את ממצאי הוועדה מכוח חוק חופש המידע, ובכך לשקף את תהליך בחירת השופטים לציבור.
חוק חופש המידע קובע את זכותם של אזרחי המדינה לקבל מידע מהרשויות הציבוריות. מסירת המידע נתונה לשיקול דעתה של הרשות הציבורית ומותנית בסייגים הקבועים בחוק, ביניהם רגישות המידע המבוקש וטיב השפעתו. העליון נימק את דחייתו לאור סייגים אלה, בכך שחשיפת ממצאי וועדת השתיים עלולה לגרום לפגיעה בפרטיות המועמדים, וזאת משום שהיא דנה במכלול נתונים אישיים ומקצועיים הנוגעים לליבת זכותם לפרטיות. בהחלטה זו קבע בית המשפט כי שמירה על חסיון פרטי הוועדה גוברת על האינטרס הציבורי להיחשף להמלצות הוועדה ולממצאיה.
בתגובה לאפשרות לפגיעה בפרטיות, הקשו העותרים וביקשו לקבל את המידע ללא פרטים אישיים המזהים את המועמדים. בקשה זו נדחתה אף היא "בשל אופיה המיוחד של הוועדה למינוי שופטים ומאפייניה הייחודיים העומדים בבסיס הסודיות הנהוגה בדיוניה". עוד נמקו השופטים שקבלת המידע לפי חוק חופש המידע היא לא הדרך היחידה להבטיח את האינטרס הציבורי, מכיוון שלרשות הציבור עומדים כלים נוספים כמו גילוי התכונות העיקריות הנבדקות לגבי כל מועמד, שמותיהם של המועמדים המתפרסמים ויכולתו של כל אדם לפנות לוועדת המינוי בבקשה מנומקת לא לבחור במועמד זה או אחר.
(עעמ 414/18)
