ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה (4.3.14) תביעה במסגרתה אסר על המוסד לביטוח לאומי לעשות שימוש בסרט שצולם בביתה של התובעת, תוך שימוש בתחבולה וללא ידיעתה ובו הינה מתועדת בעת הליכתה בדירה. בנימוקיו, קבע ביהמ"ש כי אמנם כוונת המוסד להתחקות אחר מצבה האמיתי של התובעת הינו צעד חשוב, אך מנגד יש לעשותו בזהירותו ובכפוף לפסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם ובפרט למנוע פגיעה שאינה מידתית בפרטיות האדם וכבודו.
הרקע להחלטה נוגע לתביעה שהוגשה על-ידי אישה הנתמכת מקצבת הביטוח הלאומי, לאחר שהוכרה כזכאית לאחוזי נכות עקב מצבה הרפואי הקשה. לאחר שהופיעה בוועדות רפואיות שונות, התעורר חשדה של הנתבעת באשר למצבה הגופני "האמיתי" של התובעת, ולכן הלה הפעילה את מחלקת החקירות שלה לשם בירור מצבה שלא במסגרת הביקורים והבדיקות המקובלים. לפיכך, נשלח חוקר מטעם הנתבעת לביתה של התובעת, וצילם את הנתבעת בעודה מתהלכת בביתה, תוך שימוש בתחבולה והצגתו בפניה כאדם המעוניין לרכוש את דירתה. לאור ממצאי החקירה, הוזמנה הנתבעת לבירור רפואי נוסף ,לשם אומדן המשך זכאותה לגמלה.
לטענת התובעת, האמצעי בו נקטה הנתבעת לשם כניסה לביתה הפרטי, הינו מנוגד לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995, משום שלא נעשה בצו שיפוטי אלא בתחבולה שיש לראותה ככניסה אסורה"בכוח". יתרה מכך ובעיקר, בחדירה זו לביתה הפרטי, וצילומה ברשות היחיד,יש משום פגיעה בלתי מידתית בפרטיותה כפי שקבוע בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.
מנגד, דחתה הנתבעת את הטענות באומרה כי פעלה על פי כל דין. זאת ועוד, הינה זכאית לערוך חקירה גלויה ואף סמויה עת מקנן בליבה הספק ביחס לעובדות או המצג עליהם מצהירים מבוטחיה. יתר על כן, פעמים רבות- וכך במקרה הנדון, מתחייבת חקירה סמויה שאם לא כן לא ניתן לדעת האם התנהגות המבוטח כפי שמציגה בעת הבדיקות השגרתיות, הינה מגמתית ואם לאו. למען הסר כל ספק, כניסת החוקר לביתה של הנתבעת, לאחר קבלת אישורה, אינה מהווה ’שימוש בכוח’.
ביהמ"ש החליט לקבל את התביעה, תוך שהדגיש את הצורך ליצור נקודת איזון ראויה בין זכותה הלגיטימית של הנתבעת להתחקות אחר האמת אודות מבוטחיה, לבין שמירה והגנה על זכויות הפרט החוקתיות ובכללן הזכות לפרטיות וכבוד האדם. האיזון הנ"ל משתקף כהלכה בדמות מבחני פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יתרה מכך, הצורך בבחינה קפדנית אף מתעצמת נוכח זהותה של הנתבעת כרשות ציבורית, ומשום החשש לאשרור דריסת רגל פוגענית שעלולה לערער את אמון הציבור במערכות הציבוריות וברשות המנהלית.
מן הכלל אל הפרט, פנה ביהמ"ש לבחון האם צילומה של התובעת ברשות היחיד, והפגיעה הנלוות בפרטיותה אכן עולים בקנה אחד עם מבחני הסבירות והמידתיות החוקתיים. ראשית ובעיקר, חדירה לביתה הפרטי של הנתבעת, תוך שימוש בתחבולה כוזבת ראוי שידורג כאפשרות פעולה אחרונה, אשר יש לשקול הפעלתה במסורה ובכובד ראש. בנסיבות דנן, ראוי היה לנקוט באמצעי מידתי, דוגמת תיעודה בשטח ציבורי מחוץ לביתה בטרם הפניה לצעד פוגעני מסוג זה.
כפועל יוצא מן האמור, לא ניתן לעשות שימוש בחומר שצולם תוך פגיעה קשה בפרטיות הנתבעת,ולכן יש להורות על פסילת הראיה מלשמש נגדה בהליכים השונים שתנהל מול הנתבעת בעתיד.
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
לפסק הדין המלא לחצו כאן.
