חוק הוא לפעמים כמו יצירת אומנות. הוא נולד אגב רעיון טוב לחוק, ממשיך דרך יישום ראשוני של הרעיון במחלקת יעוץ וחקיקה של משרד המשפטים, כאשר מדובר בחוק מטעם המדינה, משם דרך אישור הממשלה ועד לדיונים בכנסת. אלא שיוצר יצירת אומנות, כאשר הוא מבין שהיצירה שרקח לא מוצלחת, גונז אותה. התסריט הזה לא בדיוק קורה עם חוק.
זה מה שקרה עם חוק ’המישוש’. הוציאו חוק לא מוצלח, תיקנו אותו פעם אחת, תיקנו שוב ובמקום להבין שהרעיון הזה, גם בגרסתו המתונה, כביכול, פוגע פגיעה אנושה בזכויות הפרט, התעקשו לסיים את הליך החקיקה.
אין ספק שהגרסה הסופית של החוק, כפי שהיא עומדת עתה בפני סיום הליך החקיקה בכנסת, מאוזנת הרבה יותר מההצעה הראשונה. אבל גם בגרסה הסופית שלו, עדיין יאפשר החוק החדש לגורמי הביטחון לערוך חיפוש על גופו של אדם כדי לבדוק אם הוא נושא נשק שלא כדין, מבלי שיהא כל חשד נגדו ובלבד שהוא נמצא במקום הלא נכון, מקום שיוגדר על-ידי מפקד מחוז במשטרה ככזה שקיים לגביו חשש ממשי שעלולה להתבצע בו פעילות חבלנית עוינת. עוד מאפשר החוק, ללא הגבלה של מקום או הכרזה על חשש לפעילות חבלנית, לבצע חיפוש על גופו של אדם שהפגין התנהגות בריונית במקום ציבורי. בגדר התנהגות כזו ייחשבו השמעת גידופים, איומים או התנהגות מרתיעה אחרת.
על פי ההצעה המקורית של החוק, אנשי כוחות הביטחון היו יכולים לבצע חיפוש על כל אדם לפי ראות עיניהם ודי היה בכך שלשוטר או איש כוחות הביטחון יהיה חשש סביר שהולכת להתבצע עבירת אלימות נגד אחר, כדי שהחיפוש יוכל לצאת אל הפועל. בהצעה הסופית אומנם שינו את ההגדרות וצמצמו הן ביחס למקום, כזה שיש חשש שהולכת להתבצע בו פעילות טרור, או ביחס לסימפטום התנהגותי – התנהגות בריונית במקום ציבורי. אך השורה התחתונה זהה: אדם חף מפשע עשוי למצוא עצמו מובך מחיפוש חודרני על גופו, רק כי היה בזמן הלא נכון במקום הלא נכון או בגלל שנסחף לויכוח קולני שבמסגרתו הוא נראה "מתנהג באופן מרתיע", למשל, כדברי הצעת החוק בגרסתה הסופית.
על פי החוק הנוכחי יכול שוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם רק אם יש לו חשד סביר, שהאדם שעל גופו נערך החיפוש הולך לבצע עבירה. ההבדל ביחס להצעה שעומדת בפני אישור הוא מהותי. הניסיון מלמד, שכאשר נותנים לשוטרים סמכות לפעול לפי תחושת הבטן שלהם בלבד, כמו שעולה מההצעה, לא יכולה להיות שליטה ביחס להיקף האנשים שיעברו חיפוש או ביחס לקריטריון שיעמוד ביסודו של חיפוש כזה. באופן טבעי מצב כזה אף מוביל לאפליה וחיפוש המתבסס על דעות קדומות.
אם בוחנים את העילה ליוזמת החוק, זו המרמזת על המצב הביטחוני הנוכחי כתמריץ לחקיקה שלו, קשה להשתכנע. שוטרים מבצעים חיפושים גם היום על גופם של אנשים, והדרישה לחשד סביר מספקת את הצרכים שלהם כדי לערוך חיפוש כזה. למעשה, החוק נועד בעיקר כדי לספק מענה לטענות, שיכולות לעלות בהמשך כנגד התנהגות כוחות הביטחון, ולספק להם מטריה לפעילות בניגוד לחוק. כך יכול היום בית משפט לפסול ראיה אם הושגה בניגוד לחוק, על בסיס הגנה מהצדק. החוק החדש יצמצם את האפשרות הזו.
המחיר שהאזרח ישלם הוא קשה, מחיר של פגיעה אנושה בזכויות בסיסיות שלו ובראשן הזכות לפרטיות ולכבוד. אין ספק שהמלחמה בגל הטרור השוטף את המדינה היא ראשונה במעלה. אבל הכלים שיש לכוחות הביטחון היום מספיקים בהחלט. עובדה, לא שמענו על פיגוע שיצא לדרך כי למי מכוחות הביטחון חסרו הכלים החוקיים כדי למנוע אותו.
