האם סיקור של פסק דין במסגרת כתבה באתר באינטרנט יכול להוות לשון הרע? האם על אתר חדשות באינטרנט חלים אותן החובות החלים על עיתון? על שאלות אלו נדרש לאחרונה (12/06/2013) בית משפט השלום בקריות לענות, עת נדרש לדון בתביעת לשון הרע של עורך-דין נגד כתב עיתון News1 שערך כתבת סיקור לפסק דין בו הופיע כתובע.
תחילתו של האירוע החל במהלך שנת 2011 בהגשת תביעת נזיקין על ידי עורך דין (התובע בהליך) נגד דוור מתנדב בן 91, אשר לטענתו התרשל בכך שלא מסר לטוענת רבנית זימון לדיון בו התובע היה מעורב ועקב כך, הוא נאלץ לשאת בנזקים ממוניים רבים. ביהמ"ש קמא דחה את תביעתו וקבע כי התובע לא הוכיח את נזקו. על בסיס פסק הדין, הנתבעים, הכתב ועורך העיתון, פרסמו בעיתון סיקור לפסק הדין.
לגרסת התובע כתבת הסיקור שפרסמו הנתבעים, היוותה לשון הרע כנגדו, הוציאה דיבתו ופגעה במשלח ידו כעורך דין פעיל. התובע הגיש תביעה נגד סיקור פסק הדין בסך של 2,500,000 ₪, בנוסף עתר התובע במסגרת התביעה למתן סעד זמני להסרת הכתבה מאתר האינטרנט ולפרסום הכחשות לארבע אמרות המיוחסות לתובע במסגרת הכתבה.
התובע טען שפרסום הכתבה נעשה בחוסר תום לב מוחלט וכשקר מפגיע לפי סעיפים 58(א)(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968. בנוסף שהפרסום נעשה בזדון וללא קבלת תגובתו טרם פרסומה. עוד טען כי הכתבה פגעה בפרטיותו בהתאם לסעיפים 2(9) ו-11 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הואיל והכתבה מתייחסת בהרחבה ושלא לצורך להליך הגירושין של התובע בבית הדין הרבני הגדול שבירושלים, תוך אזכור שמה של הטוענת הרבנית שייצגה את רעייתו לשעבר של התובע, בעוד שמדובר בהליך המתנהל בדלתיים סגורות, בעל חיסון משפטי ועיתונאי.
הנתבעים, הכתב, העורך ובעלי אתר News1, טענו כי אתר האינטרנט איננו אמצעי תקשורת בהתאם לסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע- התשכ"ה- 1965, ולפקודת העיתונות. בנוסף טענו, שהתובע לא פנה אליהם טרם הגשת התביעה בבקשה להסרת הכתבה ומיהר להגיש תביעה מופרכת ומוגזמת, דבר המעיד על ניסיונו של התובע להתעשר על חשבונם שלא כדין. לגרסת הנתבעים, מדובר בידיעה שסיקרה פסק דין בתביעה קטנה, והפרסום מותר בהתאם לסעיפים 13(5) ו-(7) לחוק איסור לשון הרע, שכן מהווה מסירת דין וחשבון נכון והוגן על פסק דין שפורסם באתר הרשות השופטת ובמאגרי המידע המשפטיים. עוד טענו להגנות הקבועות בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, לרבות טענת "אמת דיברתי", והבעת דעה לגיטימית על התנהגות התובע כבעל דין ועורך דין במסגרת ההליך קמא.
בית המשפט דחה אתה התביעה וקבע כי לעניין לשון הרע כי לנתבעים עומדות ההגנות הקבועות בסעיפים 13(5), 14 ו- 15(5) לחוק איסור לשון הרע, המקנה הגנה מפני לשון הרע כאשר מדובר ב"הבעת דעה".
בנוסף בית המשפט סקר את השאלה הסבוכה, האם אתר אינטרנט מהווה אמצעי תקשורת בהתאם לפקודת העיתונות, לעניין זה בית המשפט פסק כי כאשר מדובר בפרסום אשר נתבצעה במסגרת כתבה עיתונאית, על ידי אחד מעיתונאיו הבכירים של האתר, וכאשר מטבע הדברים לעורך העיתון יש יכולת למיין ולסנן את תוכן הכתבה, מדובר בעיתון "מקוון" כזה שנופל להגדרת עיתון בפקודת העיתונות ועל פי פרשנותה התכליתית, וזאת גם אם אין מדובר בדבר דפוס כהגדרתו המילולית. בית המשפט קבע לבסוף כי הכתבה כמוה ככתבה עיתונאית לכל דבר ועניין.
יפים לעניין זה דברי השופטת עפרה אטיאס, במסגרת פסק הדין:
"אני אוחזת בדעה כי בנסיבות המקרה שבפנינו, כאשר אין מדובר בפרסום שבוצע במסגרת "טוקבקים" או בפורום להחלפת דעות, שלגביהם יכולת העריכה והסינון של עורך העיתון מוגבלת, אלא בפרסום שבוצע במסגרת כתבה עיתונאית, על ידי אחד מעיתונאיו הבכירים של האתר, וכאשר מטבע הדברים לעורך העיתון יש יכולת למיין ולסנן את תוכן הכתבה, עניין לנו כאן בעיתון "מקוון" שככזה נופל האתר להגדרת עיתון שבפקודת העיתון על פי פרשנותה התכליתית, וזאת גם אם אין מדובר בדבר דפוס כהגדרתו המילולית."
לפסק הדין המלא לחץ כאן
הערה:
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
