גם בעידן שבו המדינה הופכת כל אחד מאיתנו לחייל בלוח המשחקים של האח הגדול, פרי הקמתם של מאגרי מידע רבים ופוגעניים, תמיד חשבנו שבסופו של יום, לפחות ביתנו הוא מבצרנו. שם אנו יכולים לעשות כמעט הכול מבלי שמישהו יעקוב אחר צעדנו. אבל נראה שבקרוב, תוחלף תחושת הביטחון שלנו בבית בתחושה אחרת, זו שחש מי שמצוי תחת מעקב מתמיד.
בשקט מבהיל, כמעט בחשאי, הונחה לאחרונה על שולחן הכנסת הצעת חוק המכילה נוסח חדש לחוק המעצר והחיפוש. אי שם בין עמודי הצעת החוק הרבים נמצא סעיף שמציע משהו חדשני – קוראים לזה חיפוש סמוי. הרעיון: בתנאים מסוימים בהם תשכנע המשטרה את בתי-המשפט, היא תוכל לקבל צו שיאפשר לה להיכנס לביתו של אדם כאשר הוא ריק מאדם, לחפש ראיה ספציפית או כל דבר אחר, לצלם אותה או לקחת אותה ולצאת. והחשוד? הוא אפילו לא ירגיש שהיו אצלו בבית. יתרה מזאת, אם ההליך לא יסתיים בהגשת כתב-אישום שיכלול את אותה ראיה שהושגה בחיפוש הסמוי, הוא לעולם לא ידע על כך שפעם הייתה המשטרה אצלו בבית.
אבל בחיפוש הסמוי לא מסתיים התסריט הכמעט דמיוני, שלא לומר בדיוני, של החדירה לביתנו. הצעת החוק מכילה גם פרק נרחב ונכבד שעוסק בפעילות שלנו באמצעים טכנולוגיים, כדוגמת המחשב והטלפון הסלולארי. המשטרה, על פי ההצעה, תוכל לחדור למחשב שלנו מבלי שנדע, בסיוע ספק השירות, לתעד מסרונים שנשלחים אלינו או הודעות דואר אלקטרוני וגם הפעם, אנחנו אפילו לא נדע.
תארו בדמיונכם את הבית שלכם, את חדר השינה, את השירותים, את חדר העבודה, הסלון. נסו לחשוב איך השארתם אותם בבוקר, אילו דברים אישיים יש לכם בארונות, עמוק במגרות. עכשיו חישבו על-כך שמישהו, ואפילו יהיה זה שוטר, היה שם בלי שידעתם, ראה את נסתרות לבכם, התרשם מדרכי חייכם האישיים, והלך בלי להשאיר עקבות. עכשיו תתעוררו מהחלום ותפנימו, אין מדובר בסצנה מאגדת ילדים מוכרת.
שוו בנפשכם כי כל המידע המצוי במחשב שלכם, לרבות המיילים והמסרונים המתקבלים ונשלחים בכל עת הבינו והפנימו, בקרוב יהיה לכם שותף לכל הפעילות הטכנולוגית הזו. ממש ’סייבר’ ברשות החוק.
אפשר למצוא סיבות רבות לתמיכה בחוק מהפכני שכזה, ואין ספק שלמשטרה יש רשימה מפוארת של דוגמאות משכנעות. אבל, מנגד, הגוף מצטמרר לנוכח המחשבה, שביתו של אדם כבר לא יהיה מבצרו.
בהצעת החוק אין ולו דוגמה אחת למדינה אחרת בעולם בה חוקקו חוק דומה בהיקפו ובמהפכנותו. אולי לא במקרה. כאשר עוסקים במאגרי מידע והחשיבות הרבה שלהם עבור מי שמעוניין בהם, פעמים רבות ההתנגדות למאגרים נובעת בעיקרה מן החשש כי מה שמצוי כיום במאגר מידע, יהיה מחר נחלת הכלל. במצב כזה, קל יותר אולי לפטור את כל המתנגדים בטענה שהמאגר יהיה מאובטח. כך נטען, למשל, בנושא המאגר הביומטרי.
לעומת זאת, כאשר עוסקים בבית של כל אחד ואחת מאיתנו או במחשב שלנו, זה נראה פשוט מקומם שמישהו יבקר לך בבית, יטייל בין החדרים, יחדור לך למחשב ואתה אפילו לא תדע מכך. דומה שצריך לשים פעם אחת גבול לכרסום המתמיד של הזכות שלנו לפרטיות ולהגיד – עד כאן. חבל שניסיונות כאלו לכרסם בזכות כל-כך בסיסית וחשובה, לא מוציאים את האנשים לרחוב למחאה הולמת. ואולי אלה שנשארים בבית, פשוט נמצאים שם מחשש, רחמנא ליצלן, שיעשו גם אצלם חיפוש סמוי כזה.
