כותרות הימים האחרונים הביאו לנו את הסיפור שזכה לכותרת "מתקפת הטוקבקים של חברת החשמל", על-פיו נטען, כי חברת האנרגיה הלאומית נוהגת להעסיק בתשלום גורמים, הדואגים להפיץ טוקבקים באתרים השונים כנגד המדינה.
כותרות ההמשך, ה"פלו-אפ", סיפרו לנו על כוונת חברת החשמל להרחיב את פעילותה אף לפורומים שונים באינטרנט, בלוגים וכל פורמט אחר, המאפשר העלאת תוכן על-ידי הגולשים עצמם.
האסטרטגיה הפרסומית הזו, של ניצול מדיית האינטרנט לטובת גורמים אינטרסנטיים והחדרת טוקבקים מתוזמנים לתוך האתרים הנצפים, כבר צברה ותק של מספר שנים. גופים פרסומיים, פוליטיים ובעלי אינטרסים אחרים, כך נטען, נוהגים להציף ידיעות ומאמרים הנוגעים להם, בטוקביקים אוהדים. היו אף שהרחיקו לכת וניסו להכניס לתוך הטוקבק עצמו לינק המשך לאתר אחר, שבו התוכן הפרסומי קיבל משקל סגולי גדול יותר.
החידוש בפרשת חברת החשמל הינו, בעובדה שחברה ממשלתית נוהגת כך. ממש כאן בביתו של ה"אח הגדול" מתנהלת מריבה "קולנית" לנגד עיננו האזרחים.
התקדמותה של חברת החשמל אל הפורמט האינטרנטי, והאפשרויות שהוא מעמיד בפני הגולשים להעלות תוכן עצמאי, מחזירה לדיון את השאלה, האם אין להטיל על אתרי האינטרנט את האחריות למתרחש אצלם בביתם, באתר שלהם. זאת במיוחד כאשר מדובר באתרים שזוכים למספר כניסות רב ולמוניטין, שאינו נופל מזה של העיתונים הגדולים. השאלה מקבלת מימד מיוחד, כאשר עוסקים בתוכן הפוגע במאן דהו, אם על-ידי דברי לשון הרע, פגיעה בפרטיות או, למשל, פגיעה בזכות יוצרים והכל תחת מעטה של אנונימיות.
כאשר פרץ לו עולם האינטרנט אל חיינו, החופש שהוא שידר, היכולת לפעול באנונימיות מלאה, ולעשות כמעט כל העולה על רוחנו, נראתה קוסמת לרבים. איש לא מיהר לחשוב אז, כיצד יכול העולם החדש הזה לפעול גם לרעתנו, לחדור אל חיינו האינטימיים ולפגוע בפרטיותנו, בשמנו הטוב או לשמש כלי לגניבת קנייננו הרוחני. איש גם לא תאר לעצמו שהעולם הזה יכול לשמש כלי בידי חברת ממשלתית, בכדי לנגח את הממשלה או הכנסת.
אבל עולם כמנהגו נוהג, והיו גם כאלה שניצלו את המדיה הזו כדי להעלות חומר גנוב לאינטרנט, לחשוף פרטים אינטימיים על היריב או פשוט סתם להכפיש ולפגוע בשמו הטוב של מאן דהו. היו גם כאלה שעשו במדיה הזו שימוש אינטרסנטי, מסחרי, פוליטי או אחר, ממש כמו שחברת החשמל עושה כעת. אלה נהנו מההגנה שמקנה להם ה"עולם" האינטרנטי, אבל גם עזרו לנפץ את האשליה, שהמדיה הזו היא עולם שכולו טוב.
כאשר הגיחו ראשוני הנפגעים ודרשו מאתרי האינטרנט למסור להם את כתובות ה-I.P. של העומדים מאחורי הדברים אשר פגעו בהם, נתקלו, בדרך-כלל בסירוב. המדיה נתפסה, תחילה, כזוכה להגנה הרמטית. המחוקק לא אמר את דברו בסוגיה וגם בתי המשפט לא מיהרו להושיט יד ותארו את העולם ה"חדש" הזה כ"כיכר העיר" ביופייה, מקום בו לכל אחד הזכות להביע את דעתו, ללא מורא וללא כל חשש, תוך שמירה על אנונימיות מלאה.
ככל שרבו המקרים עלתה השאלה, האם הכול באמת לגיטימי באותה "כיכר העיר" של עולם האינטרנט? שהרי, גם בכיכר העיר הפיזית, לא הכול מותר, והאם לא מוצדק לחשוף את כתובתם של אלו, אשר לכאורה כתבו דברים פוגעים? אף יותר מכך, היו ששאלו גם האם אין מקום למצוא מנגנון אשר ימנע מראש את אותה פגיעה?
המצדדים בחופש האינטרנטי יאמרו כי גילוי נתונים שיאפשרו חשיפת הגולשים באינטרנט, תגרום לחשש של הגולשים להתבטא בחופשיות ברשת פן יחשפו פרטיהם, וזאת גם במקרים בהם מאמין הגולש באמיתות ובחשיבות הדברים אותם הוא מעוניין לכתוב. בכך, יטענו, יפגע השיח הציבורי והיכולת של הגולש ליטול בו חלק באופן חופשי. על הרעיון למנוע מראש העלאת חומר מפר, יאמרו המצדדים בחופש כי זו צנזורה בביטוי הקיצוני ביותר שלה.
מצד שני, יטענו המתנגדים, כי לא יתכן שניתן לאדם שביצע עבירה של פגיעה בשם הטוב, בפרטיות ואף הפרה של קניין רוחני, כגון זכות יוצרים, להסתתר מאחורי מסך עלטה ויש לאפשר את חשיפתו לצורך העמדתו לדין או הגשת תביעה אזרחית נגדו. במקרים מסוימים, אף יאמרו, יש לחשוב על מנגנון שימנע מראש העלאת דברים פוגעניים.
בתי המשפט המחוזיים התקדמו, בשנה האחרונה, צעד גדול לכיוון השכנת סדר באנדרלמוסיה האינטרנטית. תחילה נפסק כי כאשר יש בפרסום על-פניו עבירה פלילית, יש לחשוף את כתובת ה-I.P. של הפוגע. לפני מספר חודשים אף רוככה ההלכה ונספק כי די בכך שיש בפרסום עוולה אזרחית.
החלטה המטילה אחריות על האתר עצמו טרם התקבלה. ההלכה הרווחת היא כי אם אתר הסיר חומר פוגעני, מיד לאחר שנדרש לכך על-ידי הנפגע, הוא פטור מאחריות. השאלה הינה האם אין מקום למנוע מראש העלאת חומר פוגעני? אז גם יוכל אתר לאתר חומר אינטרסנטי ולמנוע את ניצול המדיה לרעה, גם על ידי גורמים כאלה.
אין ספק שמי שצריך לומר את דברו בעניין הוא המחוקק. חקיקה שתעסוק בסוגיה צריכה להשוות את מעמד האתרים לזה של העיתונים. עיתון אחראי למפורסם במדור "קוראים כתובים" ואף אחראי לתוכן המודעות המפורסמות בתחומו, ועל כן, אין כל סיבה שאתר אינטרנט יהא פתור מכך. חקיקה מתאימה צריכה לקבוע גבולות לאתרי האינטרנט, אשר יחויבו בסינון החומר המוזרם אליהם בפורומים ובטוקבקים. זאת על-ידי קביעה, כי לאתר תהא אחריות לתוכנו של כל חומר שמועלה על-ידי הגולשים במסגרתו. כך באמת נגיע לפורום של העלאת דעות באינטרנט, מבלי שנשאיר "פצועים" מאחורינו. כך גם גורמים אינטרסנטיים לא יוכלו לנצל את המדיה הזו מתחת לאפנו. יהיה מי שיעצור אותם בדרך.
