אין חולק על כך שגירושין הם אירוע דרמטי שמעורר רגשות עזים בקרב כל הצדדים הנוגעים בדבר, כך גם בתביעת לשון הרע שהוכרעה לאחרונה (12.04.2013) בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. אך האם כל גידוף או העלבה של אחד הצדדים תעלה לכדי לשון הרע שתזכה את הצד הנפגע בפיצוי?
הרקע לתביעה היה גירושין קשים בין הצדדים, עקובים בויכוחים בלתי פוסקים, שגררו אחריהם תביעת לשון הרע של הגרושה. בתביעה מעורבים גם ארבעה ילדים שנולדו לבני הזוג הגרושים במהלך נישואיהם שהיו עדים לדברים. משהחליטו בני הזוג לסיים את נישואיהם נכנסה המשפחה למשבר קשה ועמוק, שגרר אחריו שורה של גידופים והעלבות מצידו של הגרוש.
לטענת התובעת, הנתבע הוציא דיבתה במספר הזדמנויות שונות, בפני ילדיו ובפני מספר חבריהם המשותפים. חלק מההכפשות של הנתבע היו באומרו כי גרושתו יצאה מדעתה, חולת נפש, לא שפויה וכדומה. לטענתה הנתבע פגע בשמה הטוב באופן שהקים לה עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, ומשכך דרשה פיצוי כספי בסך כולל של 100,000 ₪.
הנתבע טען, שמעולם לא הכפיש את שמה של התובעת, ולמעשה ההיפך הוא הנכון. לשיטתו, ניסה להביא לשלום בית ביניהם. עוד טען הנתבע כי מדובר בתביעה פסולה אשר נועדה להפעיל עליו לחץ.
בית המשפט קבע לבסוף כי לא כל גידוף מכוער הינו בבחינת "לשון הרע", וכי המבחן הינו מבחן אובייקטיבי שאיננו מוכרע על-פי כוונת המפרסם או הבנת הדברים בפועל אצל השומע, אלא מהי המשמעות שהיה מייחס לדברים אדם רגיל וסביר.
כחלק מדבריו של השופט: "במבחן האובייקטיבי, ועל אחת כמה וכמה שמדובר בזוג שנמצא בהליך גירושין, האדם הסביר לא היה רואה בדברים אלו משום ’אמת’ כלשהי המלמדת על אופייה של התובעת ועל התנהגותה, אלא משום גידופים וקללות ולא מעבר לכך". בית המשפט קבע לבסוף כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ ודחה בכך את התביעה.
הערה:
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
