אחד הפרטים הראשונים שפורסמו, עם היוודע דבר חטיפת שלושת הנערים מהצומת בגוש עציון, הייתה הוראה שניתנה על-ידי גורם נעלם ברשות הפלשתינאית לבעלי העסקים במקום, למחוק את שצילמו מצלמות האבטחה המוצבות בעסק.
ניסיון לשים יד על מה שקלטו מצלמות אבטחה בעסקים שונים ואפילו סביב בתים פרטיים, הינו חזיון החוזר על עצמו במקרי פשע רבים המתרחשים ליד מקומות המרושתים במצלמות, כאשר העבריינים האחראיים לאירוע מבקשים להשמיד את שצולם, נציגים של הנפגעים מבקשים לשים יד על תוצרי הצילום וכל אלה עוד לפני המשטרה. זו האחרונה אף טענה, באחת הפעמים, כי יש לה זכות ראשונים על צילומים אלו וכי מסירתם לידי גורמים זרים, כולל משפחות הנפגעים, מהווה שיבוש הליכי חקירה.
השאלה שעולה בהקשר זה היא למי שייכים כל הצילומים האלו שנעשים על-ידי גורמים פרטיים ברחבי העיר? מה דינם של אלו שמבצעת העירייה? שאלה רחבה יותר היא בשביל מה אנחנו בכלל צריכים להסכים שכל מהלך שלנו בעיר יתועד?
אין ספק שלצילום שנעשה ברחבי העיר יש חשיבות רבה לביטחון הציבור. מנגד, יש לשים לב שהדבר נעשה במידתיות, באופן שמשרת את המטרה ולא מעבר לכך ומבלי שעין המצלמה תחדור לבתים פרטיים או מקומות שהצנעה יפה להם. לא במקרה הוציאה לפני כשנה הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים הנחיה ברורה לעניין. אך השאלה היא מה קורה לאחר שמסתיים הצילום?
החוק אינו מתייחס כלל לתופעת פריסת המצלמות. ההנחיה שהוציאה הרשות מסתמכת על החוק הישן, זה שחוקק ב-1981 ואינו מתייחס לאפשרות פריסה כזו. פרשנות נכונה של החוק, תוביל למסקנה כי תוצרי הצילום שייכים לגורם המצלם אך גם על זה לפעול בקשר לכך במסגרת המטרה שלשמה הוצבו המצלמות. סרט הצילום של מצלמות שהוצבו למטרת ביטחון, צריך לשמש למטרה זו ולבעל העסק אין יכולת להחליט, באופן חד צדדי, שהוא חורג ממנהגו ומוחק את תוצרי הצילום אחרי יום, במקום חודש בנוהל הרגיל אצלו.
למרות האמור, תוצרי הצילום שייכים לבעל העסק, במגבלות האמורות. כל גורם מלבדו, לרבות המשטרה, המעוניין לקבל העתק מסרט הצילום צריך לפנות, לצורך כך, לבית המשפט ולבקש ממנו להוציא צו שיורה על העברת החומר המבוקש. מנגד בעל עסק שבוצע פשע מול המצלמה שהציב שימהר להשמיד את סרט הצילום, יתקשה להסביר אחר כך את הפעולה שביצע ויוכל למצוא עצמו מואשם בשיבוש הליכי משפט. זה יהיה גם דינם של אלו ברשות הפלשתינית שימהרו לעשות כן.
לא במקרה מצב הדברים הנוכחי נראה קצת מבלבל. ככה זה כשאין חוק שמסדיר את הדברים בצורה ברורה. עסקים רבים ובכלל זה רשויות מקומיות נוהגים לנסח תקנון אשר קובע מה ואיך לעשות עם תוצרי הצילום. פעולה על פיו תסיר חשש כי נעשה על-ידם מעשה בחוסר תום לב ובעקבות אירוע מסוים שהתרחש להם מול העיניים. אך אין ספק שגם כאן, היה ראוי שהמחוקק יהא זה שיאמר את דברו. זו תהא הדרך הנכונה להסדיר את הסוגיה.
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
