נוהג שהשתרש בענף הכדורגל במדינתנו, במיוחד בליגות הנמוכות, הוא לנסות להמציא את חוקי העבודה מחדש. על התעלמות מהוראות לגבי הפרשות לפנסיה ולגמל, תשלום פיצויי פיטורין או הבראה ניתן להעלות דעות משני צידי המתרס לגבי התאמתם לעולם הכדורגל. אך, עם עניין אחד קשה להשלים: האיחורים בתשלום המשכורות.
משכורת יש לשלם, על-פי החוק, עד היום התשיעי לחודש העוקב לזה שבגינו מבוצע התשלום. איחור בתשלום יכול לגרור חיוב של פיצויי הלנת שכר, שהוא קנס מצטבר על האיחור בתשלום המשכורת. חשוב לציין, כי במקרה של איחור ותשלום ביום העשירי של החודש העוקב, על פי החוק, האיחור אינו של יום, אלא נספר מהיום הראשון לחודש העוקב. כלומר, תשלום ביום העשירי לדוגמה, מהווה איחור של עשרה ימים ולא של יום. עוד עולה מהחוק כי אם איחר המעביד לשלם שבוע אחד, בעבור השבוע הראשון ישלם חמישה אחוז מהשכר שלא שולם בזמן. על כל שבוע נוסף של איחור ישלם המעביד עוד עשרה אחוז מהשכר המולן.
כדי לנסות להתחמק מההוראה הברורה בחוק מנסות קבוצות להתחכם ולכתוב, בהסכמים שהן עושות עם השחקנים, הוראה הקובעת מועדי תשלום שכר שונים מאלו הכתובים בחוק. הקבוצות שמרחיקות לכת, אפילו נוקבות במועד מאוחר בחודש ויותר. השאלה היא, כמובן, מה עושים?
העצה הטובה ביותר היא כמובן לא לחתום על הסכמים הכוללים הוראה מקפחת כזו. אבל גם אם קבוצה לוחצת על שחקן לחתום על הסכם בתנאים האלו והוא חותם, עדיין יש מה לעשות.
חוק הגנת השכר, הוא החוק הקובע את ההוראה מתי יש לשלם שכר. החוק מהווה אחד מ"חוקי המגן", בשפה המשפטית. חוק מגן, הוא חוק, אשר לעובד אין אפשרות לוותר על הזכויות שמגיעות לו אשר נובעות מהחוק. כך לא ניתן לטעון על פי חוק הזה, שהעובד ויתר על זכויותיו בדרך של התנהגות או אפילו בהסכמה מפורשת. חתימה על הסכם הקובע מועדי תשלום שונים מאלו הקבועים בחוק, אינה תקפה.
לכן גם אם נחתם הסכם עם תנאים מקפחים, שחקן צריך להמתין לשעת הכושר ולטעון לחוסר תוקף של הסכם כזה, רצוי כמה שיותר מוקדם. סוף עונה היא שעת כושר כזו, אבל לא יהא זה רצוי להמתין כל כך הרבה זמן. לכן אם השחקן צובר מעמד של שחקן מפתח, זו גם אפשרות לנצל את המעמד שלו ולעמוד על שלו בעניין מועדי התשלום. המכפלות של הלנת השכר גבוהות. אפשר לנסות להרוויח גם אותן.
