כאשר היתה עסוקה קבוצת הפועל בית-שאן במציאות של אותו "סרט מלחמה" מפורסם, סביב מאבקה להישאר בליגה הראשונה לבוגרים בכדורגל, פעלו בצילה מחלקות הילדים והנוער כמעט ללא כל הפרעה. הילדים שנרשמו לאותן מחלקות לא ידעו, במקרים רבים, שהגוף המנהל את אותה קבוצה שהיוותה מקור לגאווה בבירת עמק בית-שאן, אינו אותו גוף משפטי שאחראי למחלקות הילדים והנוער.
כאשר הגיעה קבוצת הבוגרים של הפועל בית-שאן אל סף התהום הכלכלי והתפרקה, לא השפיע הארוע באופן טראומתי על חיי השגרה באותן קבוצות ילדים ונוער.
החוכמה הבית-שאנית הזו לא היתה מקורית. היא מהווה נוף מציאות ברשויות מקומיות רבות בארץ. אלו נוהגות, כל אחת בדרכה שלה, להפריד בין אותן קבוצות, המנסות להוביל אחריהן את ההמונים, לאלו שנותנות מסגרת מסודרת להמונים האחרים, בני הגיל הרך כמו גם אלו המחפשים עיסוק בספורט שאינו מקצועני.
נטייתן הטבעית של רשויות רבות הינה להרחיק מעצמן כל עיסוק ישיר בקבוצות תחרותיות. אצל אלו מרוכז ניהול הספורט כולו בידי עמותות פרטיות, שבמקרים רבים כל הקשר בינן לבין הרשות המקומית הינו כספי בלבד. הרשות, במקרה הזה, היא זו שתומכת, במסגרת הקצבות יעודיות לספורט, הקבוצה הינה זו שנהנת.
כאשר ה"עסק" עובד טוב, אין כל בעיה גם בניהול העצמאי של הספורט ברשות המקומית. הבעיה עולה תמיד, כאשר הסיפור לא "מריח" טוב מאיזו סיבה. אז מתחילה הדאגה ברשות, המעוניינת, לפני הכל, בהמשך קיומן של המסגרות שמספקות מענה לצרכי הילדים והנוער ברשות.
מצב דברים זה מעורר מספר שאלות ובראשן כיצד יכולה הרשות להבטיח כי עמותת הספורט העצמאית, הנתמכת על ידי הרשות, לא תעמיק את גירעונותיה הכספיים, לעיתים עד כדי קריסה? האם ישנה אפשרות להפריד בין פעילות הקבוצה הבוגרת לפעילות המחלקות הצעירות של הקבוצה, גם כאשר הן כבר פועלות בשטח במסגרת גוף משפטי אחד? כיצד הדבר ניתן לביצוע ובאיזו דרך כדאי לבצע הפרדה זו?
כאשר התחושה ברשות הינה שאגודות הספורט מנהלות אותה ולא להיפך, דומה שהדבר הראשון שעל הרשות לעשות, הוא ליתן לעוסקים במלאכת הספורט להבין, שבעל המאה הוא גם בעל הדעה. זכותה של הרשות, במצבים רבים, להתנות את העברת ההקצבות ממנה בהתחייבויות שונות של העמותה, כגון עמידה בתקציב מאושר, מתן ערבויות אישיות של מנהלי העמותה למקרה של חריגה מהתקציב והתחייבויות דומות אחרות.
הצעד השני שעל הרשות לעשות, במקרים כאלו, הוא פשוט להפריד בין התחומים החשובים לרשות לבין החשובים פחות. בקטגוריה האחרונה ימצאו כל אותן עמותות ספורט המקבלות הקצבה מהרשות במסגרת תקציב התמיכות. חשוב להדגיש, בהקשר זה, שעל התמיכה במסגרת תקציב זה להיות על בסיס שיוויוני, בין מגזרים שונים (למשל ספורט גברים או נשים) לבין ענפי ספורט שונים.
הרשות רשאית לרכז את התחומים החיוניים לה תחת קורת גג אחת. עקרונית, ניתן לרכז את הניהול במסגרת מחלקת הספורט של הרשות, אך מהר מאוד יתעורר הצורך להקים גוף משפטי נפרד. צורך זה נובע מהרצון לנהל, במסגרת ניהול הספורט בעיר, גם אגודות ספורט. אלו, על-פי דרישת חוק הספורט, חייבות להתנהל על-ידי תאגיד. בכדי להיחשב לגוף המקבל הקצבות, מגופים כגון המועצה להסדרי הימורים בספורט, על התאגיד גם להיות מוגדר כמוסד ללא כוונת רווח. כך נולדה לעולם העמותה העירונית.
בשורה התחתונה, כאשר הרשות קובעת את היקף התמיכה שלה באותה עמותה עירונית, היא קובעת לכך שורה בתקציב. כאן, בניגוד לתקציב התמיכות, היא לא צריכה להתחשב בגובה הסכומים שהיא מעבירה לעמותות הספורט השונות בעיר. בעמותה "שלה", בסופו של דבר, היא יכולה לעשות כרצונה. האחריות למעשים אלו, "יפלו" גם הם על ראשה של הרשות. לרשות שמתנהלת באופן מסודר, הדבר יכול להוות רק יתרון.
