אחת התופעות המאפיינות את חודש ינואר, המהווה את אמצע עונת הכדורגל (לפעמים גם את תחילתה של העונה – תלוי באורכה של תקופת ההסכם הרלבנטי) היא זו הקשורה לניסיונות הקבוצות לחסוך כסף בכל דרך. במסגרת ניסיונות אלו מנסה הקבוצה לצמצם, לעיתים אף בכוח, את הסגל שלה, תוך רמיסת זכויות השחקן. המקרה השכיח הוא, שקבוצה מתנה את שחרור השחקן ממסגרתה בחתימה שלו על כתב ויתור, בו הוא מוותר על כספים שמגיעים לו מהקבוצה.
שאלה שעולה לא אחת, בהקשר הזה, היא מהו התוקף המשפטי של כתב ויתור שכזה ומה ניתן לעשות בעניין?
האם לכתב ויתור על חובות, שנחתם כתנאי לשחרור, יש תוקף משפטי?
כתב ויתור שכזה, הוא בעל תוקף לכל דבר ועניין. רואים בו נדבך מרכזי להסכמה כוללת, במסגרתה הקבוצה הסכימה לשחרר את השחקן תמורת ויתור על חובות. קשה מאוד להשתחרר מהתחייבות שעולה מחתימה על כתב ויתור שכזה, אם בכלל.
אז מה עושים?
כפתגם הידוע – "סוף מעשה במחשבה תחילה". הדרך הטובה ביותר היא להיוועץ עם עו"ד טרם חותמים עם הקבוצה על ההסכם הראשוני. כך למשל, צריך לכלול בהסכם עם הקבוצה הוראות מאוד ברורות, לפיהן במקרים מוגדרים, כמו פיגור בתשלומים, יש לשחקן אופציה להביא את ההסכם לידי סיומו ולהשתחרר מהקבוצה. סעיף כזה יאפשר לשחקן לפנות למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, לדרוש שחרור ולא להגיע למצב בו הקבוצה "סוחטת" אותו לכדי ויתור על חובות בתמורה לשחרור.
איזה הגנות נוספות כדאי לכלול בהסכם עם הקבוצה, בהתייחס לימים קשים?
לדוגמה, חשוב שתהיה הוראה, המחייבת את הקבוצה לאפשר לשחקן להתאמן במסגרת האימונים השוטפים של סגל הקבוצה, כשחקן מן המניין. הפרה של סעיף כזה צריכה לאפשר עתירה לבורר לקבלת צו לשחרור. סעיף שכזה, מטרפד מצב בו קבוצה מנסה להפעיל לחץ על שחקן על ידי הצבתו במסגרת אימונים נפרדת מהקבוצה, כפי שקרה במספר מקרים להם היינו עדים העונה, בהם היו מעורבות קבוצות מליגת העל.
אם קבוצה לחצה על שחקן להשתחרר והוא עזב בסוף בלי לחתום על ויתור, מה הוא יכול לתבוע?
צריך כמובן שיהיה ברור כי הקבוצה יזמה את השחרור. רצוי לקבל מסמך מהקבוצה המצהיר על כך. במקרה כזה, שחקן יוכל לתבוע את הכספים המגיעים לו מהקבוצה. במקרה בו השחקן עזב את הקבוצה, וערך הסכם עם קבוצה אחרת במסגרתו ירוויח פחות כסף – הוא יוכל לתבוע מהקבוצה אותה עזב את ההפרשים.
