לאחרונה הפיץ משרד המשפטים הצעה לתיקון חוק החברות. לב ליבה של ההצעה הינו הרעיון, לאפשר "חיפוש הפוך" במרשמים שמנהל רשם החברות. היינו, אם עד היום היינו יכולים לקבל מרשם החברות פרטים על חברה נתונה, עכשיו מציעים לנו לאפשר חיפוש לפי פרטים אישיים, בדבר אחזקותיו של יחיד בחברה או כהונתו כנושא משרה בחברה.
על פניו ההצעה נראית, אולי, מבורכת. הנה המדינה צועדת לעברנו צעד נוסף ומבקשת לאפשר לנו חופש פעולה בהתנהלות הפיננסית שלנו. האומנם?
אחד הרעיונות הבסיסיים הגלומים בהקמת חברה, הוא רצונו של יחיד להסתתר מאחורי ה"מסך" שיוצרת החברה ולפעול באמצעותה. אותו יחיד, בעל המניות בחברה, מעונין שתהא הפרדה מלאה בין פעולותיו כאדם, לבין פעולותיו במסגרת החברה. כך הוא אינו רוצה שייחסו לו, את שעשתה החברה וההפך – אינו מחפש לזקוף לזכותו האישית את זכויותיה של החברה.
כאשר מדובר בחברת יחיד, היינו חברה פרטית שיש לה מחזיק מניות אחד בלבד, ההפרדה הזו היא, אכן, קצת מלאכותית. אבל כאשר אדם הוא שותף עם אחרים בחברה, היא מתבקשת. קשה, באמת, בחברה עם מספר בעלי מניות לזקוף לטובת זה או אחר את השגי החברה, וההפך – את כישלונותיה. אלו יכולים לנבוע ממספר מגוון של גורמים וסיבות, החל מזהות מנהל החברה ועד לצרוף שבין בעלי המניות.
הרעיון לאפשר גישה למידע על יחיד, אשר לפי פרטיו האישיים נקבל את כל רשימת החברות בהן יש לו חלק, אם כבעל מניות או כחבר בדריקטוריון, לקוח מאותה גישה האומרת, שמידע בעל השלכות כלכליות צריך להיות זמין לכל אחד. אותה גישה עמדה גם מאחורי חקיקת חוק שרות נתוני אשראי, אותו חוק שמאפשר לבנקים וגורמים פיננסים דומים, מידע נרחב על התנהלותו הכלכלית של היחיד, ולא תמיד כאשר הדבר עולה בקנה אחד עם הבעייתיות בהקשר אליו, דוגמת קיומם של הליכי הוצאה-לפועל נגדו באי-אלו תיקים ודומיהם. עכשיו, כאמור, מבקשים להשלים את התמונה ולדעת על אותו יחיד, מה רשימת החברות בהן הוא שותף.
הרעיון לאפשר לציבור, בתנאים מסוימים המפורטים בהצעה, לדעת את פרטי האחזקות של יחיד בחברות ושאלת מעורבותו בניהולן, לקוחה מאותה אסכולה שהופכת, בקצב די מואץ, את המדינה ל"אח הגדול" שלנו. רשימת הפרטים שכבר יש למדינה עלינו ארוכה גם כך. החל מיכולת ההכנסה שלנו ועד איתור מקומנו בזמן נתון, מבית מדרשו של החוק שעוסק בנתוני תקשורת. ה"בן-דוד" של האח הגדול הזה, הוא זה שרוצה שגם לנו, האזרחים, יהיה מידע רב ככל האפשר על עמיתנו.
מכלול ההצעות האלו מניח בצד זכות בסיסית אחת: זכותנו לפרטיות. אותה זכות שיש לה אף מעמד חוקתי בישראל. מתן האפשרות לדעת על התנהלותנו הפיננסית פוגעת פגיעה קשה בזכות הזו. חשיפת היקף המעורבות באחזקה וניהול חברות, יוסיף לכך נדבר נוסף. יש שיאמרו, נעיצת סכין נוספת בזכות לפרטיות, המדממת גם כך.
חוק הגנת הפרטיות נפתח בהצהרה חגיגית לפיה אין פוגעים בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו. למה שלא נאמץ לכל שלל החוקים וההצעות שעניינם מסירת מידע בקשר ליחיד בהקשרים פיננסיים, כמו גם זו האחרונה בקשר למרשם החברות, את התנאי הבסיסי הזה: מסירת המידע תעשה רק בכפוף להסכמתו של היחיד הרלבנטי. בכך נשמור הן על הזכות לפרטיות והן על האפשרות שאדם יוכל, אם ירצה בכך, ליהנות מאותם יתרונות שעיון במידע יכול לאפשר לו.
