אדם שכיר יכול היה פעם ללכת במקביל לכמה בנקים ולקבל מסגרת אשראי בכפולות המשכורת שלו עם מספר הבנקים אליהם ניגש. אף בנק לא היה יודע על השני. זאת בתנאי שלא היה עליו מידע שלילי, כמו פתיחת תיק הוצאה-לפועל נגדו או הגשת בקשה לפשיטת רגל.
ב-12 לאפריל החגיגה הזו עומדת להסתיים, עם כניסתו לתוקף של חוק נתוני האשראי החדש. החוק, שעבר במאמץ לא קטן בשנה הראשונה של כהונת הכנסת היוצאת תוך תהודה רבה שהוא יגביר את התחרות בתחום האשראי ויגרום להוזלה שלו, מבסס הקמת מאגר נתוני אשראי חדש בבנק ישראל שיכלול נתונים חיוביים ושליליים על כל אזרח, בכל הקשור לחשיפת האשראי שלו. כך יוכל כל בנק לדעת את חשיפת האשראי הקיימת של כל לקוח שיבקש אשראי. יותר מכך, למאגר האשראי החדש יוקם מאגר "צל" עם אותם נתונים, אחרי שיעברו התממה שתהפוך אותם לאנונימיים. לאחר מכן ייערך עיבוד מידע בנתונים אלו, שיוביל תובנות סטטיסטיות שונות. כך יוכל המאגר לשמש בסיס להשוואה בין מבקש האשראי ליתר האנשים עם נתונים דומים לשלו והבנק יוכל לחזות, על בסיס זה, את יכולת הפירעון שלו.
בכך לא די. כאשר לקוח יבקש לשלם בשיק, בסופר נניח, יוכל הקופאי לבצע שאילתה מהירה למאגר של בנק ישראל, אחרי שהודיע ללקוח על כך ולקבל ממאגר בנק ישראל חיווי על אותו לקוח ברמה של שלילי או חיובי – אור ירוק אם להסכים לקבל מאותו לקוח שיק או אור אדום, שיורה על סירוב.
כדי לקבל את כל המידע הזה ממאגר בנק ישראל, יהא על אותו לווה פוטנציאלי להסכים לכך. אלא שברור שאדם שלא יסכים שהמידע שלו יעבור למאגר של בנק ישראל, יסומן לשלילה וספק אם יהיה גורם שיסכים לתת לו אשראי.
כך נקבל חוק אשראי, שידרג את האזרחים מבלי שתהא להם היכולת האמיתית לסרב לכך ויתרה מכך, מבלי שתהא להם כל אפשרות של אמת לתקוף את הנתונים שיהיו במאגר. אדם שיתקבל אור אדום לגביו אצל הקופאי, למשל, יוותר חסר אונים. גם אם הייתה טעות במסקנה לגביו, לא תהא לו כל אפשרות להילחם כנגד הטעות הזו.
אבל בכך לא די. גם הבנקים נשארים חסרי עונים מול החוק. עיתוי כניסתו של החוק לתוקף לא מאפשר לבנק ישראל לקבל תמיכה מהמחוקק. כך גילה בנק ישראל לפני שבועות בודדים שטעה בכך שלא קבע תקופת מעבר בין החוק הישן לחוק החדש. בכך לא יאפשר לבנקים לקבל התראות על הדרדרות פיננסית של לקוח, כמו הגשת בקשה לפשיטת רגיל נגדו, מבלי שהלקוח יסכים לכך ולא כל-כך ברור מאיזו סיבה יהא על הלקוח, שהבנק כבר חשוף אליו, להסכים.
החוק החדש מעלה שאלות רבות באשר ליעילותו, ובעיקר האם היה מוצדק להפר כל-כך את זכותו של האדם לפרטיותו, במחיר יצירת דירוג האשראי הלאומי הזה? שהרי עם כניסת החוק לתוקף, יהפוך בנק ישראל לאח הגדול של כולנו.
בעולם המידע של היום ידוע, כי הצלבה של נתונים רבים ככל האפשר, מאפשרת יצירת תמונה טובה יותר על מי שהפרטים עליו מצויים במאגר המידע. המדינה, במקרה הזה, כבר מחזיקה ממילא מאגרים שונים המכילים מידע רב ויקר על האזרח. די למנות את מאגר רשות המיסים, מאגר נתוני זיהוי מכוח חוק התקשורת, המאגר הביומטרי ומאגרים רבים נוספים. לא ירחק היום, שהמדינה תוביל שינויי חקיקה שיאפשרו לה הצלבה של הנתונים בין המאגרים השונים. רשות המיסים, למשל, תשמח מאוד לגישה למאגר נתוני האשראי החדש ויהיו עוד רבים אחרים.
המסקנה העולה מכל אלו, מעלה תמונה לא אחראית של המחוקק. מצד אחד חוק שמפר את הפרטיות מבלי להעדיף אפשרויות אחרות שהיו מובילות לתוצאה דומה מבלי להקים מאגר אמתני כל-כך (כמו המסלקה הפנסיונית, למשל) ומצד שני חוק שמשאיר את הגורמים הפיננסים ללא הנתונים שהיו רגילים לקבל מהמאגר הישן. יש לקוות שהמחוקק החדש שיבחר, ידע לגשר על כל הבעיות האלה.
