13 שנים ישבה וועדת אנגלרד על המדוכה, לפני שהגישה בחודש מאי 2023 את הדוח הסופי שלה לשר המשפטים. הוועדה הציבורית לבחינת שאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי-דין ובהחלטות של בתי המשפט ולעיון בתיקי בתי המשפט, בשמה המלא, ברשות שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יצחק אנגלרד המליצה לפעול על-פי מנגנון של העדר פרסום שמות הצדדים לתיק, כאשר פרסום שמות הצדדים יהיה המקרה היוצא דופן. לא עוד תקדים שנושא את שמו של אחד הצדדים לתיק, אלא עולם של מספרים, מספרי ההליך.
רקע
וועדת אנגלרד הוקמה בשנת 2010 על ידי שר המשפטים דאז, פרופסור יעקב נאמן ז״ל. הוועדה התבקשה לחוות דעתה בכל הנוגע למתח שנוצר בין האינטרס להביא לידיעת הציבור את ההחלטות השיפוטיות לבין אינטרס ההגנה על פרטיותם של הצדדים להליך.
לראש הוועדה התמנה שופט בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' יצחק אנגלרד ויתר חבריה, שהגיעו לקו הסיום (היו חברים שפרשו במהלך השנים) היו:
בעבר פסקי-דין של בתי המשפט היו מתפרסמים, בחלקם הקטן, בכרכים פיסיים, אותם כרכים בצבע תכלת המוכרים לדור הוותיק יותר של עורכי-הדין. כאשר היה מתפרסם שם פרט על אדם מסוים, רק מי שהיה קורא את פסק-הדין הרלבנטי, היה מגיע לאותו פרט. בעידן הטכנולוגי של המאה ה-21 פרט כזה עולה, אגב חיפוש במנוע חיפוש אינטרנטי. מסיבה זו עלתה המחשבה, שיש לקבוע איזון חדש ביחס לפרסום פסקי-דין, איזון שיענה על השינויים הטכנולוגיים של התקופה שהחלה עוד בסוף המאה הקודמת.
המתח בין הרצון לפרסם פסקי-דין ומנגד לשמור על פרטיות כל מי שהיה צד להליך המשפטי, המתבטא בעיקר בדיון הסוער בכל הנוגע לפרסום שמות הצדדים בפסקי דין והחלטות שיפוטיות, מביא למפגש של שני אבני יסוד במשטר הדמוקרטי. מצד אחד עומדת זכות היסוד לפרטיות, אשר מנויה בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומצד שני עומדת הזכות לפומביות המשפט.
האינטרס בפרסום פסקי הדין וההחלטות השיפוטיות מבוסס על נימוקים שונים הנגזרים בעיקרם מעיקרון פומביות הדיון, זכות הציבור לדעת והרצון לאפשר ביקורת, ומנגד, ישנו רצון להגן על הזכות לפרטיות, הגנה על קטינים וחסויים, איסור לשון הרע וכיו״ב. מציאת נקודת שיווי המשקל שתאזן בין שתי הזכויות נעשית לקשה יותר עקב מספר סיבות, כאשר העיקרית היא ההתקדמות המהירה של עולם הדיגיטל. שכן, מהפכת הדיגיטל הביאה לשינוי גם באופן שבו מפורסמות החלטות שיפוטיות.
כתוצאה ממגמה זו, אשר מחייבת חשיבה מחודשת בכל הנוגע לאופן שבו יש לאזן בין הערך של פומביות הדיון לערך של ההגנה על השימוש במידע הקיים בפסקי הדין, הוקמה וועדת אנגלרד.
המצב הקיים
המצב הקיים נותן קדימות לעיקרון פומביות הדיון, אבן יסוד במשטר דמוקרטי ככלל, ובמערכת המשפט בישראל בפרט. עיקרון זה מגלם בתוכו שלל זכויות כאשר, בין יתר הזכויות נכללת זכות הציבור לדעת, המהווה כאחת הערובות העיקריות לתקינותו של ההליך המשפטי. על פי עיקרון זה, הדיונים בביהמ״ש יהיו פומביים בפומבי, אלא אם נקבע אחרת בחוק או אם בביהמ״ש הורה כי יש לפעול אחרת.
למעשה, במצב הנוכחי ישנם אתרי אינטרנט רבים אשר מפרסמים פסקי דין ללא חיסוי פרטי הצדדים, כך שזכות העיון פוגעת באופן לא מידתי בזכות לפרטיות. שכן, חיפוש אקראי אחר אדם במנוע החיפוש ״גוגל״, שהפך לחלק בלתי נפרד מחיינו, עשוי להציג פרטים אודות הליכים משפטיים שבהם היה צד, אף אם היה זה מקרה שאירע לפני שנים רבות.
ניתן לסכם את המצב המשפטי הקיים בכך שפרסום החלטות שיפוטיות, לרבות באמצעים מקוונים, הינה נגזרת מעשית של עיקרון פומביות הדיון. עם זאת, היקף ואופן הפרסום ניתנים להסדרה בחוק או לפיו, ונתונים לשיקול דעת השופט היושב בדין.
עיקרי דו״ח דעת הרוב
דעת הרוב של חברי הוועדה המליצה על שינוי אופן פרסום פסקי הדין. על-פי ההמלצה יושמטו פרטים מזהים בפרסום החלטות שיפוטיות, תוך התמקדות בקריטריונים הבאים: סוג ההליך; מיהות הצדדים; ודרך הפרסום. בהתאם לדעת הרוב, הסדרת אופן פרסום ההחלטות השיפוטיות, עשויה להוביל לחוסר איזון באופן המיטיב עם הזכות לפרטיות בצורה שאינה פרופורציונלית.
דעת הרוב סברה כי הגשמת עיקרו פומביות הדיון עשויה להתגשם גם בהיעדר פרסום פרטי הצדדים, בשונה מהמצב הקיים. ההמלצה היא שברירת המחדל תהיה שלא לפרסם את פרטי הצדדים, שכן לדעת רוב חברי הוועדה ניתן להגשים את המימד המרכזי בעיקרון פומביות הדיון באמצעות דיון בדלתיים סגורות ובפרסום פסקי דין, גם מבלי לפרסם את שמות הצדדים, ומבלי להידרש בצו איסור פרסום. זאת למעט מקרים בהם פרסום שמות הצדדים אכן יביא להעדפה בלתי מאוזנת לצד עיקרון פומביות הדיון, כמו למשל בתובענות ייצוגיות.
אולם נושא ההסדרים החדשים הביא עימו מחלוקת בין חברי הוועדה, והציג דעות מכאן ומכאן.
דעת הרוב סברה שאין מקום לקביעת הוראות איסור פרסום למקרים נוספים, מאחר ופעולה זו תביא לחוסר איזון המעניק יתרון לא מידתי לטובת הזכות לפרטיות על פני עיקרון פומביות הדיון.
דעת המיעוט המרכזית – עו"ד דן חי
את דעת המיעוט המרכזית בדו"ח כתב עו"ד דן חי, נציג לשכת עורכי-הדין בוועדה. במרכזה סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, המאפשר בנוסחו הנוכחי, ברוב המקרים, לבקש חסיון פסק-דין או החלטות בית משפט רק במקרה של "פגיעה חמורה" בזכות לפרטיות. על-פי הצעתו של עו"ד חי תימחק מהסעיף המילה "חמורה", כך שבגין כל פגיעה בפרטיות יתאפשר לבקש חסיון. הצעה זו נותנת, לכאורה, קדימות לזכות לפרטיות, אך בעידן הטכנולוגי של המאה ה-21, סבור עו"ד חי, נוצר האיזון הראוי שאינו מעדיף זכות אחת על רעותה.
עמדתו של עו״ד דן חי מלמדת כיצד שלושת המישורים המרכזיים בחקיקה, קרי הוראות חוק פרטניות האוסרות על חשיפת שמות מתדיינים; סמכות בתי משפט לאסור פרסום מחמת פגיעה בפרטיות, מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט; וקיום דיון בדלתיים סגורות, מכוח החוק או מכוח שיקול דעת בתי המשפט, נותנים עדיפות ברורה לעיקרון פומביות הדיון על פני הזכות לפרטיות.
דעת המיעוט של עו״ד דן חי מציגה כיצד ניסיונות האיזון של המחוקק לוקות בחסר, שכן יש להפוך את הקערה ולהעדיף את הזכות לפרטיות, זאת בין היתר נוכח הפערים העצומים שבין הוראות החוק לבין האצת הטכנולוגיה שמביאה לפוטנציאל הפגיעה בפרטיות. הצעתו של עו״ד דן חי מבקשת, כאמור, לערוך תיקון לסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, במטרה ליתן לזכות לפרטיות את זכות הבכורה, כפי שמתבקש כדי להגיע לאיזון הראוי בין הזכות לפרטיות לבין עיקרון פומביות הדיון.
