בית משפט השלום בתל-אביב דחה לאחרונה (29.10.18) תביעה למתן 'צו עשה' של מועמד לעבודה, אשר תבע ודרש לקבל את כל המידע השמור עליו במסגרת הליך מיון לעבודה אצל הנתבעת.
הליך המיון נוהל בראיונות אצל הנתבעת וכן במכון מיון חיצוני. לבסוף לא התקבל התובע לעבודה אצל הנתבעת, ובעקבות כך דרש כי הנתבעת תחויב בחשיפת כל המידע השמור עליו, לרבות השמדת מידע שנתקבל שלא כדין, או לכל הפחות איסור שימוש בו.
התובע אף ביקש להרחיב את הוראות החוק ולקבוע כי יש להגן ולפרסם כל מחשבות שנחשבו אודות אדם המועמד לעבודה, ובעניין זה ניתן לראות שהתובע ביקש להתערב בחוות דעת מקצועית שניתנה על-ידי הנתבעת והמיועדת לשימושה הפנימי בלבד.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כי נתונים אודות אדם כשמם כן הם – נתונים. במסגרת הנתונים כאמור ניתן להתייחס לשנות הלימוד שלמד אדם, למוסדות הלימוד בהם למד, לציונים אותם קיבל או למקומות עבודה קודמים בהם עבד וכיו"ב. כאשר אדם מתייצב בפני מראיין פלוני המקבל את כל נתוני המידע שהוזכרו לעיל, הרי המידע חוסה תחת הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.
בתוך כך, חוק הגנת הפרטיות נועד להגן על מידע אודות אדם. לעניין זה, מידע הוגדר כ"נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו".
כאשר מראיין מתרשם, בהתאם לשיקול דעתו, מכך שלאדם יכולות המתאימות למקום העבודה או לחילופין אינן מתאימות – אין מדובר בנתון ובמידע אודות האדם, משני טעמים: ראשית, מילות החוק ברורות ואין להכניס לגדר המילה "נתונים" גם מחשבות של צדדים שלישיים; שנית, מהות החוק מכוונת לכך שהוראות החוק יהיו בגדר 'מגן על האדם' ולא 'חרב כנגד החברה כולה', אשר תמנע מכל בעל עסק ומכל גורם לראיין או לבחון התאמתו של אדם לעבודה אצלו.
בית המשפט קבע כי לצד ההגנה על פרטיות התובע, קיימת הגנה גם על פרטיות הנתבעת: "אין לקבל מצב בו בית המשפט יתערב בשיקולי ניהול פנימיים של בית עסק ובמקרה זה של חברה פרטית. אין לקבל מצב בו בית המשפט ידרוש מבעל בית עסק ובמקרה זה חברה פרטית כי יחשוף את כל רכיבי שיקול הדעת שהביאו להחלטה כזו או אחרת. אין מדובר בהגנת הפרטיות של התובע אלא בחדירה לפרטיות במקרה זה של הנתבעת", נכתב בפסק הדין.
(ת"א 52168-02-18)
