בתביעות על פי חוק איסור לשון הרע, כולל כאלו בהן עותר התובע לקבלת הפיצוי ללא הוכחת נזק, אין מניעה להביא ראיות על שמו הרע של הנפגע, בהתאם למתווה שנקבע בסעיף 22 לחוק איסור לשון הרע. כך פסק לאחרונה (5.8.202021) בית משפט השלום בתל-אביב, במסגרת בקשה שהגיש עו"ד דוד שימרון למחיקת סעיפים בכתב ההגנה במסגרת התביעה שהגיש נגד משה בוגי יעלון בפרשת הצוללות.
סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע קובע כי במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, אלא במידה שפרטים אלה נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט, או שבית המשפט התיר הבאת ראיה או חקירת עד כאמור –
(1) במשפט פלילי, אחרי הרשעת הנאשם – להמתקת דינו;
(2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים – להפחתת הפיצויים;
(3) במידה שהנפגע מצדו העיד או הביא ראיה או חקר עד בדבר שמו, אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הטובים;
(4) אם שוכנע בית המשפט שהדבר דרוש לעשיית צדק ולגילוי האמת, אם בעמידה על מהימנות עדותו של הנפגע ואם בדרך אחרת".
דוד שימרון טען בבקשתו למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, כי בתביעות לפיצוי ללא הוכחת נזק על-פי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, סעיף 22 לחוק אינו חל, תוך הסתמכות על הצעת חוק שהוגשה בעניין, קודם לתיקון חוק איסור לשון הרע והוספת סעיף 7א לחוק. השופט יאיר דלוגין דחה את הטענה, תוך שהוא חוזר לדברי הכנסת בעת שתוקן החוק, בשנת 1999, ומראה כי הכוונה להשמיט את סעיף 22 ביחס לתביעות לפיצוי סטטוטורי, לא התממשה.
השופט דלוגין קבע בהמשך לכך: "ברור, אם כן, שהוספת סעיף 7א' לחוק, לא גרעה מזכותו של כל נתבע, לפי סעיף 22 לחוק, להביא ראיות אודות שמו הרע של התובע, הנוגעות במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט וזאת בין אם התביעה היא לפיצוי ללא הוכחת נזק ובין אם היא לפיצוי עבור נזק מוכח שנגרם בפועל. גם ברור כי התיקון לחוק לא שינה את סמכותו של בית המשפט בתביעות כאמור להתיר לנתבע להביא ראיות כאמור שלא נוגעות במישרין ללון הרע המשמשת נושא למשפט, בכפוף לתנאים הקבועים בסעיפים (1) עד (4) לסעיף 22 לחוק". על רקע זה נדחתה הבקשה בעניין.
[ת"א 10450-08-20 שמרון נ' יעלון]
