הסוף לניצול חוק ה'ספאם'? עדיין לא ברור אבל אולי התחלה של כיוון כזה. בית המשפט השלום בבת ים קבע לאחרונה (26.02.2023) כי יש לחייב תובע שהגיש בקשה לפיצויים לפי חוק הספאם בחוסר תום לב ומעבר לכך, בהוצאות התביעה.
הרקע לפסק הדין הוא תביעה שהוגשה בגין בקשה לפיצויים לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, המכונה חוק הספאם, וזאת לאחר ששלחה הנתבעת 26 הודעות שיווקיות לתובע לתיבת הדוא"ל. הסוגייה שבה עסק פסק הדין, היא המחלוקת בין הצדדים בנוגע להוצאות לאחר שהתביעה עצמה נדחתה.
התובע טען כי הוא רואה במעשיו "שליחות ציבורית" התואמת את הוראות החוק. הנתבעת, "אייץ אנד או רשתות אופנה (2003) בע"מ", טענה כי יש לחייב את התובע בהוצאות עקב חוסר תום לב של התובע, אשר נובעות ממספר טענות. בין יתר הטענות, התובעת טענה כי התובע הוא תובע סדרתי שהגיש תביעת סרק כנגדה. זאת משום שבמקרה המתואר, התובע הגיש שש תביעות קטנות במשך השנה, שכן כתוצאה מכך הפכה התביעה הקטנה לתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר. עוד טענה התובעת, כי התובע ביקש להירשם לרשימת התפוצה ולניוזלטר של הנתבעת. בנוסף, התובע לא נקט בדרך הנגישה שאפשרה הנתבעת לשם הסרה עצמית מרשימת התפוצה.
השופטת אידית קליימן-בלק סברה כי במקרה המתואר בפסק הדין, יחסי הכוחות המובנים בחוק הספאם, לפיהם "הצד החלש" הוא הצרכן ואילו בית העסק הוא "הצד החזק", אינן מתקיימים שכן התובע חוטא למטרת החוק ותכליתו ולמעשה הופך את היוצרות. יוזמת התובע להירשם לרשימת התפוצה של הנתבעת, קבעה השופטת, מעידה על כך שהפך התובע מצרכן המוטרד מאותם מסרים שיווקיים שלא ביקש לקבל, לצרכן שמטריד באופן סדרתי את בית העסק המשווק.
בית המשפט קיבל את טענות הנתבעת וקבע כי מדובר בהליך סרק, וכי לתובע לא היה כל עילה להגיש את כתב התביעה. כמו כן, בית המשפט קבע כי התובע גרם לבזבוז זמן שיפוטי יקר, ולכן יש לחייבו בהוצאות בסך 8,000 ש"ח.
ניתן לראות בהתעקשותה של הנתבעת ביחס לחיוב הנתבע בהוצאות האמורות וכן בקביעת בית המשפט, כאמירה שיש בה חשיבות רבה ביחס לחוק הספאם. פסק הדין מייצר מעין הרתעה לאותם תובעים חוזרים, אשר לעיתים רבות מגישים תביעות סרק ופועלים ללא הרתעה מאחר ובפועל אין להם באמת מה להפסיד.
[תאד"מ 29367-07-22 בדיה נ' אייץ' אנד או רשתות אופנה (2003) בע"מ (26.02.2023)]
