מה הדין כאשר נעשה שימוש בצילומי מצלמות אבטחה שלא למטרה לשמה הותקנו? בית משפט השלום בבאר-שבע נתן לכך מענה לאחרונה (23.3.2023) בעניין שבין לימור מסד נ' נטע רוסו. השופטת רחלי טיקטין עדולם קבעה בפסק-הדין כי התובעת זכאית לפיצויים ללא הוכחת נזק, הן על פי חוק לשון הרע והן על פי חוק הגנת הפרטיות, לאחר שהופצו תצלומי אבטחה בניגוד לדין, המתעדים את התובעת בעת שהותה בסניף ארומה.
על פי פסק הדין, הנתבעת הראשונה, אישה מוכרת ופעילה בבאר שבע, יצאה ליום קניות בקניון גראנד בעיר עם בתה ונכדיה ושכחה 3 שקיות בגדים צמודות לקופה בסניף ארומה (הנתבעת השנייה). כאשר חזרה לסניף ושאלה לגבי השקיות, אפשרו לה עובדי המקום להסתכל במצלמות האבטחה ואף לצלם את התובעת לוקחת את השקיות. בתמצית, הנתבעת, בעלת 5,000 חברים ו-17,000 עוקבים בפייסבוק, העלתה באותו יום ארבעה פוסטים אשר מציגים את התובעת לוקחת את השקיות אותן השאירה הנתבעת. בפוסטים אלו פנתה הנתבעת אל עוקביה וביקשה את עזרתם בזיהוי "הגנבה" אשר גנבה לה את שקיות הבגדים.
לאחר הליך ארוך קבע בית המשפט, בהתבסס על צילומי אבטחה נוספים ועל עדויות עובדות במודיעין הקניון, כי התובעת לא גנבה את השקיות מאחר וזו, לאחר שאספה את השקיות, פנתה למודיעין הקניון שם דיווחה על האבדה והשאירה את פרטיה לשם יצירת קשר ככל וייפנו הבעלים. בית המשפט הכריע כי הפרסומים עולים לכדי לשון הרע וקבע כי הנתבעת תפצה את התובעת בסך 46,000 ₪. בית המשפט קבע כי לא ידון בשאלת הפגיעה בפרטיות שזו יצרה לתובעת בשל החפיפה של הפיצוי בין שתי העילות.
עם זאת, בית המשפט המשיך לבחון את אחריותה של ארומה וקבע כי זו פגעה בפרטיותה של התובעת. על פי בית המשפט, על אף שהמצלמות הוצבו בשטחים הציבוריים מדובר במצלמות המתעדות מידע אישי ופרטי וכך ציינה כי "[…] המצלמות קולטות את המתרחש בבית הקפה, מי פגש את מי בבית הקפה (אולי את המאהבת, אולי מעביד מתחרה וכיוצ"ב), מי הזמין מה בבית הקפה, מה אכל, מה שתה, אם חיטט באפו, או התגרד במקומות שונים בגוף אולי במקומות מוצנעים וכיוצ"ב". השופטת קבעה כי באופן דומה הצילומים מציגים את התובעת בענייניה הפרטיים בעודה "[…] שותה קפה, מסמסת, מערבבת את הקפה, מתגרדת, קמה לשירותים ושבה משם…".
השופטת התייחסה בנוסף להנחיית רשם מאגר המידע "שימוש במצלמות אבטחה ומעקב ובמאגרי התמונות הנקלטות בהן" והשיבה ביחס למחלוקת הצדדים בשאלה האם המצלמות מהוות מאגר מידע כי "[…] גם אם המצלמות בארומה אינם מהווים "מאגר מידע", ולפיכך הוראות פרק ב' לחוק הגנת הפרטיות, אינם חלים בענייננו, עדיין בהחלט חלים על המצלמות ההוראות הקבועות בפרק א' לחוק, שכותרתו פגיעה בפרטיות". בהתאם לכך ולפסיקה נוספת אותה סקרה השופטת, נקבע כי העברה או גילוי של חומרי צילום לגורמים חיצוניים לארגון הינה אסורה ואינה לשם המטרה לשמה הסכימו לקוחות ארומה להיות מצולמים.
לבסוף, השופטת קבעה כי ככל ולא הוטל צו משפטי על ארומה להעביר את התצלומים, לא מתקיימות לארומה ההגנות הנוגעות לחובה חוקית או מוסרית להעביר את המידע. השופטת הביאה כדוגמה את סניף "סטרדיבריוס" אשר סירב להעניק לתובעת את צילומי האבטחה ללא צו בית משפט וקבעה כי על ארומה לשלם פיצוי לתובעת בסך 20,000 שקלים.
(ת"א 14214-05-17)
