בית משפט השלום בפתח תקווה נדרש לדון לאחרונה (02/06/2013), בבקשה לסילוק תביעה על הסף, אשר הוגשה על ידי משרד הבריאות ובריאות הנפש ומשרד רו"ח נבון וייספלד (הנתבעים בהליך), נגד תביעת לשון הרע של בני זוג אשר מנהלים את חברת אומץ שירותי שיקום בע"מ (התובעים בהליך). המבקשים טענו כי התובעים אינם עומדים בתנאיו של סעיפים 13(9), ו-(11) לחוק איסור לשון הרע התשמ"א-1981.
הרקע לתביעה החל לאחר שבתחילת שנת 2011 ערך המבקש 2, משרד רו"ח נבון וייספלד, ביקורת חיצונית בחברת אומץ. מדו"ח הביקורת עלה שחברת אומץ חייבת למשרד הבריאות כ- 200,000 ₪, שמקורם באי סדרים שונים בגין הפעלת הוסטל על ידי חברת אומץ. בהסתמכו על הדו"ח ובטרם העבירו לעיון המשיבים, שלח משרד הבריאות, מכתב דרישה לתיקון הליקויים ודרישה להשיב לו סך של- 200,000 ₪. מכתב דרישה זה הופץ בתפוצה רחבה לגורמי משרד הבריאות.
המבקשים טענו כי מטרת הפרסום הייתה להגן על אינטרס הציבור על ידי שמירה על כספי הציבור ומתוך מטרה להביא את חברת אומץ לקיים את ההסכם בינה לבין משרד הבריאות. לכן, לגרסתם פרסום הדו"ח חוסה תחת צילה של ההגנה המנויה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, הקובעת פטור לפרסום שהמפרסם היה חייב לעשות על פי דין, או על פי הוראה של רשות המוסמכת. בנוסף טענו, שמדובר ב"פרסום חוזר של פרסום מותר" אשר חוסה תחת צילה של ההגנה המנויה בסעיף 13(11) לחוק איסור לשון הרע.
לטענת המשיבים, דו"ח הביקורת שנערך על ידי משרד רו"ח ווייספלד הינו דו"ח רשלני, בלתי מבוסס ושגוי, כמו כן, שאין זה מתפקידם של המבקשים לפרסם עובדות לא נכונות. עוד טענו שמשרד הבריאות הפר את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי המשיבים על ידי הפצת מכתב הדרישה בתפוצת נטו. לגרסת המשיבים, פרסומו והפצתו של המכתב גרם למשיבים נזקים של ממש, נזקים סטטוטוריים כקבוע בחוק איסור לשון הרע והפסדי השתכרות של כל אחד מהתובעים למשך שנתיים. מטעמים אלה, עתרו המשיבים בכתב התביעה לחייב את המבקשים לפצותם בסך של 1,120,000 ₪ מכוח חוק איסור לשון הרע, ומכוח עוולת הרשלנות.
בית המשפט קבע, בהתאם להלכה הפסוקה, כי הסייגים לאחריות הקבועים בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מעניקים הגנה מוחלטת מפני תביעה בגין פרסום לשון הרע, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי. לכן די בהוכחת קיומה של אחת מההגנות המנויות בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, על מנת להביא לדחייתה של התביעה. לאור האמור, השופט אורן שוורץ מצא כי הפרסומים נשואי הבקשה חוסים תחת ההגנות המנויות בסעיפים 13(9) ו- (11) לחוק איסור לשון הרע, שכן, משרד הבריאות הנו רשות רשמית של רשויות המדינה בהיותו אחד ממשרדי הממשלה במדינת ישראל. משכך סילק אתה התביעה על הסף לפי דרישת המבקשים.
[ת"א (פ"ת) 27738-02-13 שפרה חזן נ’ מדינת ישראל- משרד הבריאות ובריאות הנפש]
הערה:
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
