על מנת שאמירה פוגענית המתפרסמת באינטרנט תחרוג מגדרי חופש הביטוי, אין די בכך שתהיה וולגרית או בוטה בלבד. כך עולה מפסק דין שהתקבל לאחרונה בבית המשפט השלום בבאר שבע (18.3.2015) על-ידי השופט רון סולקין, בו נדחתה תביעתו של יוגב כהן, צעיר שניהל מערכת יחסים רומנטית עם מספר נשים במקביל, אשר הוגשה נגד מיטל יודצ’ק וגליה גודקר, שתיים מהנשים איתן התרועע.
לאחר שהנתבעות, זוג נשים צעירות, גילו כי הן מנהלות מערכת יחסים רומנטית עם בחור משותף, החליטו השתיים לעשות מעשה ופרסמו בדף הפייסבוק שלו מספר הודעות, במסגרתן כינו אותו "שקרן פתולוגי שמשחק עם בחורות", "גבר בוגדני" ושלל גידופים נוספים. משגילה זאת, החליט הלה לתבוע בטוענה כי אלו מהווים לשון הרע כמובנה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, שפגעה בשמו הטוב אל מול אלפי האנשים עימם הוא מצוי בקשר ברשת החברתית הפופולארית.
מנגד טענו הנתבעות, כי ההודעות אינן מהוות לשון הרע, אלא פרסומים שנעשו בגדרי חופש הביטוי החל באינטרנט. כן טענו, כי למרות שהגדיר את היחסים ביניהן כגופניים בלבד, ומתחילת יחסיהם הבהיר להן כי טיב הקשר מבוסס על יחסים פתוחים – התובע שידר להן, בנוסף, מסרים סותרים לפיהם ניתן להבין כי הוא מעוניין במערכת יחסים משמעותית יותר. לפי-כך, אפילו ותימצא לשון הרע בפרסומים האמורים, תעמדנה לימינן הגנת "אמת בפרסום", לאור מעשיו של התובע.
בהכרעתו, השופט סולקין ציין כי גידופים כדוגמת הפרסומים שהעלו הבנות על דף הפייסבוק של התובע, אינם מהווים כשלעצמם לשון הרע, והוסיף כי ככל שניבולי פה נעשים שכיחים יותר ויותר, כפי שקורה בשפה המדוברת ברשת, כך פוחתת עוצמת פגיעתם. על כן בנסיבות המקרה דנן, האדם הסביר שייקרא את ההתכתבויות בין הצדדים, לא ישער בנפשו כי הפרסומים מתארים את התובע, אלא לכל היותר יבין כי מדובר בסכסוך כלשהו שהתגלע בין התובע לבין הנתבעות. יתר על כן ציין השופט סולקין, כי התובע כשל בתביעתו להוכיח כי הפרסומים הותירו חותם כלשהו על תדמיתו.
השופט המשיך והוסיף כי לדידו התובע הוא אכן אדם מניפולטיבי, ששידר לנתבעות מסרים סותרים, וקיבל את טענת האחרונות כי לא היו מנהלות עימו קשר רומנטי, אילו ידעו שהוא מנהל קשר עם אחרת, במקביל. משום אלו, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעות להגנת "אמת בפרסום" וחיזק את הכרעתו בסברה כי נשים העתידות לנהל מערכת יחסים עם התובע, עשויות למצוא את העובדה שהוא ניהל מערכות יחסים מרובות, חיונית. כמו כן, השופט ציין כי דווקא רצונו של התובע להתנקם בנתבעות על ההשפלה שחווה וסירובו לתת לפרסומים להיעלם בתהומות רשת האינטרנט, הוא שליבה את אש הפרסומים ביתר שאת והחריף את הפגיעה בו.
לבסוף, הביע השופט דעתו בנוגע למחלוקות מסוגה של הלה, בציינו כי בארצנו נוקטים אנשים לא פעם בביטויים שאינם מנויים בספרי הנימוסים – אולם במקרים רבים, המדובר בהתנהגות שאינה עולה לכדי לשון הרע במובנה המשפטית, והעלות הציבורית שבעיסוק בה בבתי המשפט, גוברת על התועלת שבצידה.
סקירה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
לעיון בפסק הדין המלא לחץ כאן
