מה קורה כשמתבקש מידע אישי לא דרוש כתנאי להספקת מוצר או שירות או הפעלת מקום ציבורי? הצעת חוק של ח"כ תמר זנדברג, שהונחה לאחרונה על שולחן הכנסת (10.08.2020), מבקשת לקבוע כי התניה כזו תהווה הפליה אסורה.
כידוע במצבים רבים מתבקש מידע אישי שאינו הכרחי לצורך הספקת מוצר או שירות. מסירת מידע כזה בהסכמה לא מהווה, לכאורה, פגיעה בפרטיות הלקוח, כאשר חוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות מתרחשת רק בהעדר הסכמה. השאלה היא, כמובן, אם זו הסכמה שנמסרת מרצון חופשי ומה ערכה, במידה והרצון אינו כזה.
כדי לסלק כל מחלוקת בנושא, מציעה ח"כ זנדברג לשנות את סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 ולקבוע בו כי "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת… אי מסירת מידע…". עוד מוצע להוסיף לחוק הגדרת מידע, לפיה ייקבע כי מידע לצורך החוק הוא "כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, הנוגע לאדם על אודות עצמו או על אחרים, לרבות אמצעי זיהוי ביומטריים או נתוני זיהוי ביומטריים כהגדרתם בחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009".
בדברי ההסבר להצעה מנמקת ח"כ זנדברג: "בשנים האחרונות, אנו עדים לכך שאזרחים נדרשים לוותר על פרטיותם כתנאי לקבלת שירותים ציבוריים, דוגמת חברות במועדון כושר הדורשת מאדם לספק את טביעת האצבע שלו לצורך הנפקת כרטיס המנוי, מועדונים וברים שדורשים לצלם את תעודות הזהות של המבלים וכן משווקים שמעוניינים בקבלת מידע על אדם כדי לגרום לו לרכוש יותר מוצרים ומקשים על קבלת מוצרים ללא מסירת המידע". מכאן מבקשת ח"כ זנדברג "לקבוע כי מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה אדם בשל סירובו למסור מידע, לרבות מידע הנוגע לאדם עצמו או לאחרים, ולרבות שימוש באמצעי זיהוי ביומטריים".
ח"כ זנדברג הגישה בעבר הצעת חוק זהה, אשר הונחה על שולחן הכנסת העשרים ושתיים, שכידוע לא התכנסה לטובת דיון בהצעות חוק פרטיות.
