הרשות להגנת הפרטיות פרסמה חוות-דעת תקדימית בנושא העברת מידע לחו"ל, בהתאם לתקנות העוסקות בכך.
לדעת הרשות הוראה חוקית המחייבת את הצד השני בחובת סודיות יש בה להחליף את ההתחייבות המפורשת כלפי נותן המידע, אשר נדרשת לפי תקנה 3 לתקנות הגנת הפרטיות (העברת מידע אל מאגרי מידע שמחוץ לגבולות המדינה), תשס"א-2001.
כידוע, תקנות העברת מידע אל מחוץ לגבולות המדינה דורשות כי בעת העברת מידע לחו"ל, על מקבל המידע להתחייב כי הוא "נוקט אמצעים מספיקים להבטחת פרטיותם של מי שהמידע עליהם, וכי הוא מבטיח שהמידע לא יועבר לכל אדם זולתו, בין באותה מדינה ובין במדינה אחרת" (תקנה 3 לתקנות העברת מידע לחו"ל).
ההתחייבות נועדה להגן על זכותם של מושאי המידע לפרטיות, כך שבלי שום קשר לעילה שאפשרה את העברת המידע מלכתחילה (אם לפי תקנה 1 או 2 לתקנות העברת מידע לחו"ל) – יתכבד ויתחייב בכתב מקבל המידע שיגן עליו וישמור על הסודיות הנדרשת.
במסגרת חוות דעת שמפרסמת הרשות לבקשת חברת וויז מאני ישראל בע"מ, נוקטת היא עמדה פרשנית נועזת ותכליתית, ולמעשה מבטלת את תחולת תקנה 3 בנסיבות בהן חלה על מקבל המידע חובה מכוח הדין, המחייבת אותו בשמירת סודיות.
נבהיר כי במקרה הנדון נימקה הרשות את עמדתה, לפיה חובה שבדין יכולה להוות תחליף להתחייבות, לאור הסנקציות הפליליות והאזרחיות אשר יחולו בגין הפרתה.
עוד נבהיר כי במקרה דנן נדונה העברת מידע בין חברה מסחרית לבין הרשות לניירות ערך האמריקאית, ולא בין שני גופים פרטיים.
לעיון בחוות דעתה של הרשות:
https://www.gov.il/BlobFolder/legalinfo/preliminary_opinion/he/preliminary-opinion.pdf
